בזמן שעוזי (עזרא) יחזקאל מספר את סיפורו, שמתגלגל כל הדרך משכונת התקווה לכלא ידוע לשמצה בלימה, פרו, עומדים מאחוריו שלושה אסירים. למעשה מדובר במעין שומרי ראש, ותפקידם לסייע ליחזקאל אם אסיר אחר, או אפילו סוהר, יפריע לשיחת הווידאו שלנו. זה המעמד של יחזקאל בכלא.
הוא מדבר בנימוס ובנועם – קצת מפתיע ביחס לרקורד שלו כרוצח וראש קרטל סמים בינלאומי, שלטענתו גזר דין מוות תלוי נגדו במספר מדינות. הוא מרצה כבר 22 שנות מאסר בכלא הפרואני "אנקון", מקום שמכונה בפרו "בית הכלא מהגיהינום". לא רחוק מהתא שלו כלואה אשתו, שאותה הכיר בכלא ולהם ילד משותף. גם היא כלואה על סחר בסמים ונידונה למאסר של 25 שנה.
"בדרום אמריקה בתי הכלא הכי גרועים בעולם", אומר יחזקאל. "בשביל אגורה אחת רוצחים פה אנשים, על תפוח אחד. על כל דבר צריך לשלם פה – מיטה, טלפון, אוכל, קפה. בלי כסף במקום כזה אתה מת, לא נחשב בכלל. אבל ברוך השם אני מצליח לשרוד. למדתי ספרדית, התחברתי לאנשים ויש לי קשרים בכלא.
"בטורקיה ובלבנון עומד נגדי גזר דין מוות. אם אחזור לישראל, אני נכנס מיד לכלא כדי לרצות עוד 20 שנה על רצח ובריחה מהכלא. בשבילי הכלא בפרו זה גן עדן"
"אני יודע לשבת בפינה שלי, לא להתערבב יותר מדי ולהיות בקשר עם האנשים הנכונים. יש לי סוג של שומרי ראש בכלא. אם שרדתי פה אני יכול לשרוד בכל מקום בעולם. בסוף הרי ישבתי בבתי כלא 32 שנה, זה יותר ממאסר עולם. אפשר לקרוא לי מר כלא, מיסטר כלא".
במצבך כרגע, הכלא בפרו הוא אולי המקום הכי בטוח ונעים עבורך.
"חד-משמעית. בטורקיה ובלבנון עומדים נגדי עונשי גזר דין מוות על הברחת טונות של קוקאין. אם אני מגיע לשם תולים אותי, או יורים בי למוות. הם מאשימים אותי שרציתי להרעיל את המדינה בקוקאין. אם אחזור לישראל, אני נכנס מיד לכלא כדי לרצות עוד 20 שנה על רצח ובריחה מהכלא. נכון, זה כלא מסוכן ומאובטח, אבל הוא בטוח יותר מכל מקום אחר. אם שרדתי פה 22 שנה, כשמסביבי אנשים נרצחים בעקבות ויכוח על אוכל, זה אומר הכל. אני נשאר בפרו, למרות כל הקשיים. בשבילי זה גן עדן".
האגו הרס לי את החיים
"מעולם לא פגעתי באיש שלא פגע בי קודם", אומר יחזקאל, שיש המכנים אותו "פבלו אסקובר הישראלי" בשל מעורבותו בהברחות קוקאין מדרום אמריקה ללבנון, טורקיה, בלגיה והולנד. היה גם ניסיון הברחה לישראל, אך הוא כשל. "אני הבן אדם הכי נחמד בעולם. כל מי שמכיר אותי יודע את זה. למי שלא מכיר את העובדות קל מאוד לשפוט אותי".
"בכלא באר שבע לא היה ערך לחיי אדם. חתכתי בסכין יפנית פנים של סוהרים, זרקנו רימונים ומטעני חבלה על הקצינים, תכננתי להחזיק סוהרים כבני ערובה"
להלן העובדות: עזרא נולד בתל אביב לפני 54 שנה, בנו של שוטר מצטיין. "גרנו בבית קטן מאוד. אבא שלי עבד במשטרת פתח תקווה ובהמשך קיבל הצעה מפתה – שדרוג בתפקיד ומעבר לירושלים. משטרת ישראל הייתה צריכה שוטרים שיאבטחו את העיר אחרי מלחמת ששת הימים. שם, בגיל 12, התחלתי להסתבך בפשע, בגניבות קטנות. בגיל 15 פרצנו לבית של חבר עשיר מהכיתה שלנו ורוקנו את הדירה מרכוש: כסף, זהב, תכשיטים, שעונים. מכרנו הכול וקנינו סמים. היינו פורצים למקלטים ולמחסנים וגונבים משם אופניים, נעליים, בגדים ומכשירי חשמל. היינו מוכרים הכול לעבריינים וקונים בזה חשיש.
"כשעצרו אותי למדתי המון על עולם הפשע. הכרתי עבריינים בולטים, ביניהם גם כמה מבכירי המאפיה הירושלמית של אותה תקופה, אנשים כמו אלי 'קוסם' נעים ויצחק בר מוחא. כשאבא שלי שמע על זה, הוא כעס מאוד. הוא רצה להרחיק אותי מעולם הפשע והחליט שנעבור מירושלים לבת ים".
וזה עזר?
"שם היינו ממשיכים לפרוץ ולגנוב – בסיסי צבא, חנויות, כל דבר שהיו בו דברי ערך. אחרי זה ההורים שלי החליטו להעביר אותי לקיבוץ, אבל שם שוב חזרתי להשתמש בסמים. לא התגייסתי, אבל אבא שלי ניסה לשקם אותי והתחלתי לעבוד. היה לי עסק משגשג, הייתי מתקין אמצעי אבטחה בבתי עסק. ואז הסתבכתי בשטות, שטות שנבעה מאגו והרסה לי את החיים".
זה קרה ערב אחד בחודש נובמבר, שנת 1988. יחזקאל הגיע להתקין מערכת אבטחה במספרה של חברה טובה שלו. הוא נתקל במקום במכר ותיק, משה מפדלי. לטענת יחזקאל, מפדלי ביקר את עבודתו, ירד עליו. במשטרה מסר גרסה אחרת, ולפיה מפדלי סטר לו. לפי אותה גרסה, יחזקאל דקר בתגובה את מפדלי בפלג גופו התחתון.
"זה מה שכתבו בכתב האישום", אומר היום יחזקאל. "בפועל מדובר בבן אדם שהתנהג אליי בצורה גסה מאוד. כמה חודשים לפני כן הוא רב איתי בגלל שסירבתי לתת לו סיגריה. לעיני אנשים הוא הרים אותי באוויר וזרק אותי לשיחים. השפיל אותי, רק בגלל שסירבתי. ביום הרצח הוא לעג לי על העבודה שלי בפני אנשים. לא יודע מה קרה לי. אחרי שעה וחצי חזרתי למקום עם חבר טוב ושלי וסכין ביד.
"חיפשתי אותו בטירוף, ובסוף מצאתי אותו ליד הבית שלו. כשהוא העליב אותי בפני כולם הרגשתי שוב את הקוצים על הגוף שלי מהפעם הקודמת, אז כשהוא זרק אותי לשיחים. היה לי פלאשבק. רצתי לעברו באמוק, שלפתי את הסכין ודקרתי אותו כמה פעמים ברגל ובחזה. אחר כך ברחתי וזרקתי את הסכין לשיחים. הוא התמוטט ומת אחר כך בבית החולים. כמה אנשים שהיו באזור תפסו אותי, הרביצו לי וקראו למשטרה".
נגד יחזקאל הוגש כתב אישום בגין רצח, ונגד חברו הוגש כתב אישום בגין הריגה מכיוון שלא פעל למנוע את הרצח. יחזקאל טען שפעל מתוך הגנה עצמית והתעקש שמפדלי היה הראשון ששלף סכין וניסה לדקור, אבל השופטים דחו את גרסתו. יחזקאל הורשע ברצח ונידון למאסר עולם. הערעור שהגיש נדחה פה אחד על ידי בית המשפט העליון. "התקיפה הייתה יזומה", כתבו שופטי העליון, "המנוח לא רצה בהתמודדות. לא היה מעשה מצד המנוח שיכול היה לסכן את המערער. והשימוש בסכין לא היה דרוש לצורך התגוננות או הימלטות".
"בדרום אמריקה בתי הכלא הכי גרועים בעולם. בשביל אגורה אחת רוצחים פה אנשים, על תפוח אחד. בלי כסף במקום כזה אתה מת, לא נחשב בכלל"
"טעיתי, זה ברור", מכה יחזקאל על חטא. "באותם רגעים ראיתי הכל שחור. האגו גבר על השכל וזה לא היה צריך לקרות. לא הייתי צריך לרצוח אף אחד ולא משנה מה הוא אמר או עשה לי. הייתי צריך להבליג. אבל זה קרה, ומאז החיים שלי עברו טלטלה מטורפת שעבריינים מעטים בעולם היו עוברים".
ג'ונגל, לא כלא
ההרשעה ברצח הביאה את יחזקאל אל הנקודה הבאה במסע הפלילי חובק העולם שלו – כלא באר שבע, שבזמנו היה מהמסוכנים והקשים בישראל ואירח בין השאר את בכירי העולם העברייני דאז, הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל ("למדתי מהם המון, יצחק אברג'יל היה חבר טוב שלי").
"זה היה ג'ונגל, לא כלא", נזכר יחזקאל. "התנאים היו קשים מאוד, לא היה שם ערך לחיי אדם. גם אני לא דפקתי חשבון, לא היה לי מה להפסיד בכלל אז עשיתי בלגן כדי לשפר את התנאים. הייתי עושה שביתות רעב, מרד, חתכתי פנים של סוהרים בסכין יפנית, זרקנו רימונים ומטעני חבלה למשרדים של הקצינים. תכננתי יחד עם עוד אסירים להחזיק סוהרים כבני ערובה כדי לברוח מהכלא. הייתי חמום מוח, רציתי להעביר להם מסר שאיתי לא מתעסקים. גם ככה היה לי מאסר עולם על הראש".
"רצתי אל משה באמוק, שלפתי את הסכין ודקרתי אותו כמה פעמים ברגל ובחזה. אחר כך ברחתי וזרקתי את הסכין לשיחים. הוא התמוטט ומת בבית החולים"
יחזקאל לא התכוון להשלים את תקופת מאסרו והגה תוכנית בריחה מהארץ. אלא שכדי לממש אותה הוא היה חייב לצאת קודם כל לחופשה מהכלא. בתור אסיר בעל פרופיל גבוה ודרגת מסוכנות כמו שלו, חופשה נראתה כמו פנטזיה רחוקה. רק אחרי שמונה שנות מאסר הוא הגיש בקשה לחופשה ראשונה.
"הכנתי תוכנית בריחה מהסרטים", מספר יחזקאל בחיוך, "רק הייתי צריך לצאת לחופשה של 24 שעות. אבל בשב"ס סירבו, טענו שאני עבריין מסוכן ומקורב לעבריינים ושיש סכנה שאברח מהכלא ולא אחזור אליו. הייתי חייב למצוא דרך לעבוד עליהם, לשכנע אותם שאני חוזר לכלא ולא בורח. אחרי מאבק של חודשים ארוכים הם הסכימו שאצא ל-24 שעות לטובת חתונה של קרובת משפחה. לא הייתי צריך יותר מזה".
תחילה, השיגו לו דרכון מזויף תמורת 5,000 שקל: "הבעיה הייתה שלא הייתה לי תמונה שלי להדביק בדרכון", הוא נזכר. "לפני שיצאתי מהכלא ראיתי שאין אף אחד בחדר הסוהרים וידעתי שיש שם לוח עם תמונות קטנות של כל האסירים. הצלחתי להוציא את התמונה שלי. עוד שאלה הייתה לאן לטוס. באירופה הרי יתפסו אותי ויסגירו אותי מיד לישראל. אמרו לי שבקולומביה גם יש סמים וגם אוכל לארגן חיים חדשים, אז בחרתי להגיע לשם".
בעזרת הדרכון המזויף הוא עלה לטיסה מישראל להולנד. בתיק שלו היו מספרי טלפון של אנשי קשר בקולומביה, שאותם קיבל מאסירים שאיתם ישב בכלא בעבר. "אחד מהם התקשר מהכלא לחבר שלו בקולומביה", מספר יחזקאל, "הוא דיבר איתו בקוד כדי שלא יעלו עליו: 'יש לי חברה, היא בהריון. תשמור עליה כשהיא תגיע לבוגוטה'. מאמסטרדם טסתי לבוגוטה, וכשפגשתי את איש הקשר הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. רק כשאמרתי לו שאני האישה בהריון נפל לו האסימון".
די, הספיק לי
בקולומביה נחשף יחזקאל לתעשיית הקוקאין הגדולה בעולם, זו שלמדנו להכיר מ"נרקוס" בנטפליקס. לא חלף הרבה זמן עד שעמד בעצמו בראש קרטל סמים שהפעיל עשרות בלדרים ישראלים. "גלגלנו מיליארדי דולרים, לא פחות, ממכירת קוקאין לכל העולם", אומר יחזקאל. "באמת שהייתי לא פחות חזק ועוצמתי מפבלו אסקובר".
"סיפור החיים שלי מרתק. כשאני רואה בכלא סדרות על עבריינים כמו פבלו אסקובר, חלקם סיפורים דמיוניים לחלוטין, אני מבין שהסיפור שלי שווה הרבה יותר"
אחרי תקופה שבה עבר מתחת לרדאר של רשויות החוק הקולומביאניות, יחזקאל פנה לכיוון השוק הפרואני. אבל היה מכשול אחד בדרך. "נעצרתי בשדה התעופה בבוגוטה", הוא מספר. "בדקו אם אני מבריח קוקאין ולא מצאו דבר. אחר כך בדקו את הדרכון שלי כי חשדו שהוא מזויף, לא היו בטוחים, אז הם יצרו קשר עם הקונסוליה הישראלית בבוגוטה. חשדתי שמישהו הלשין עליי. למזלי זה היה מאוחר בלילה ואף אחד לא היה שם כדי לבדוק את הדרכון שלי. שיחדתי ב-8,000 דולר במזומן את אחד העובדים במקום והוא איפשר לי לטוס לפרו. אם הייתי נשאר שם עוד כמה שעות, היו מגלים שהדרכון מזויף ומדינת ישראל הייתה מבקשת להסגיר אותי כדי לרצות את יתרת המאסר".
יחזקאל התמקם בלימה והקים בה עוד אימפריית סמים, שבמסגרתה שיגר מכולות מלאות קוקאין דרך הים לאירופה ולאסיה. חלק מהמכולות נתפסו בטורקיה, בירדן ובלבנון. "עכשיו יש שם גזר דין מוות על הראש שלי", הוא אומר, "שפטו אותי שלא בפניי. כנראה מישהו מחברי הרשת הלשין עליי. חלק מהם נעצרו בפרו ונשפטו ל-20 ול-30 שנה על סמים ועל הלבנות הון. אני הייתי מעורב בין השאר בחטיפת אשת יועץ נשיא פרו ופרסמו תמונות שלי ושל שאר החוטפים בעיתונות המקומית. אותי שפטו ל-30 שנות מאסר".
יחזקאל נמצא בקשר טוב עם חבריו הוותיקים בארץ, כולל עם זה שהיה שותף לרצח מפדלי וריצה 12 שנות מאסר. "הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי", הוא אומר, "אבל לישראל אני לא חוזר. טוב לי בפרו. כשאשתחרר מהכלא, אני מקווה לא לחזור לעסקי הקוקאין. די, הספיק לי. 32 שנה בכלא, הגיע הזמן שניהנה מהחיים".
יחזקאל כותב יומן על חייו, והתוכנית היא לפרסם ביוגרפיה וסדרה או סרט. "סיפור החיים שלי מרתק", הוא אומר, "כשאני רואה בכלא סדרות על עבריינים כמו אסקובר, חלקם סיפורים דמיוניים לחלוטין, אני מבין שהסיפור שלי שווה הרבה יותר. אני בטוח שבקרוב ייצא משהו גדול מאוד, יותר גדול מנוכל הטינדר שלכם. כל העולם יידע מי זה עוזי יחזקאל".