"אנחנו יוצאים חודשיים, הסקס נהדר, הוא גם מבשל מדהים, אבל אף פעם לא הציע לי להישאר לישון אצלו. הוא אף פעם לא הביא לי פרחים או מתנה ואני ממש מבואסת וחושבת לחתוך". ישבתי השבוע על קפה עם ענת והתסכול שזלג מקולה היה גורם אפילו לחלב סויה להחמיץ.
זו מערכת היחסים השלישית או הרביעית שלה בשנה האחרונה, ותמיד היא זו שמפוצצת אותה. בכל פעם בתירוץ אחר. אני מנסה להבין אם היא בררנית או טרחנית, כי בסופו של דבר מדובר בגבר שהגיב לה לפוסט שכתבה על חיפוש זוגיות, עבר סינון של לא מעט פרמטרים ועכשיו אחרי חודשיים היא רוצה להעיף אותו.
הטענות שלה מעצבנות אותי. אז הוא לא קנה לך פרחים ולא כתב לך פתק עם לבבות. זה נראה כאילו את יושבת שם עם פנקס קטן ומחכה לסמן וי על מחוות הזוגיות בסדר עולה. "הזמין אותי להישאר לישון אצלו – צ'ק", "קנה לי עציץ – צ'ק", "הכין לי ארוחת ערב – צ'ק", "הפגיש אותי עם ההורים – צ'ק".
"אבל למה את לא אומרת לו שבא לך פרחים או פתקים או שמתחשק לך להישאר לישון אצלו?", אני שואלת כדי לנסות לפייס. ההגיון שלי מתרסק מול גלי הפסקנות שלה: "כי הוא צריך להבין לבד". אבל הוא לא מבין. ואם לא תגידי לו את זה, או לפחות תרמזי, זה לא יקרה. "תקשורת פתוחה. הכל זה עניין של תקשורת פתוחה", אני עונה לה בקול של יועצת זוגית.
>> יש לכם משהו להגיד למרינה? בבקשה, תכתבו לה מייל
אני כל כך חכמה בלייעץ לאחרים על מערכות היחסים שלהם, ומשום מה הם שוב ושוב באים אלי לשאול את דעתי על כל מיני סוגיות מופרכות. תמיד יש לי תשובה. ואז אני נזכרת איך הייתי במצב הפוך. חסרת אונים מול מישהו שפשוט נעלם יום אחד, אחד אחר שכל כך רציתי להיראות מגניבה בעיניו עד שהסכמתי לעשות דברים שאני לא אוהבת, רק כי זה מדליק אותו, וגם ההוא מלפני כמה שנים שנזף בי כי עישנתי סיגריה "חברתית" פעם בחודש אז מיד זרקתי אותה.
כדי לראות נכון סיטואציה מסוימת צריך לא להיות בתוכה. אבל כשאנחנו לא בתוך הסיטואציה, אנחנו אף פעם לא נקבל עליה מידע מלא. כל כך כעסתי על החברים שלי לפני 10 שנים כשניסו לגרום לי להבין שאני צריכה לפרק את הזוגיות שלי. אמרתי להם שהם לא מבינים כלום ואין להם מושג מה קורה בינינו. מצד שני, אחרי כמה שנים אכן פירקתי את הכל - אבל רק כי החלטתי על זה בעצמי.
אני אוהבת כשאנשים באים להתייעץ איתי על זוגיות ושונאת את זה בו זמנית. אני גם מקנאה באנשים שיש להם זוגיות כלשהי בזמן שלי אין כלום - ולא שאני לא רוצה - אני כן, אבל אני לא מוכנה לנקוף אצבע כדי שזה יקרה. אפילו לענת נשבר לשבת ולרמוז לבן הזוג שלה על פרחים ופתקים, ולי לא נמאס לרמוז לסביבה שמצד אחד אני הכי נון-שלנט ו"לא צריכה" - ומצד שני אני משתוקקת לא להיות לבד.
יאללה, ענת, תזרקי אותו, כי את נראית סובלת. או שאל תזרקי. תעשי מה שאת רוצה. שפכת בפני את הלב ואני לא הערכתי נכון את הסיטואציה. לא, זה לא אומר שהייתי מייעצת גרועה, להיפך. נתתי לך להבין איך זה נראה מהצד ואת תחליטי בעצמך אם את טרחנית, בררנית או פשוט צריכה לדבר איתו. תני לי לשבת כאן ולשדר לעולם רמזים דקים משלי.