סימה ודוד שוחחו איתי כמה פעמים וכל שיחה הסתיימה בכך שהם אמרו שצריך לתאם פגישה ולהתקדם, אבל כל הפגישות שקבענו בוטלו מצדם בכל פעם מחדש, וזה נראה היה כאילו השניים מתחמקים מהתעסקות בנושא ומנסים לדחות את הקץ.
לפגישה האחרונה שקבענו הם סוף סוף הגיעו, ומיד בתחילתה סיפרו לי על שלושת ילדיהם ותיארו קושי מסוים עם אורח חייו של שחר, בנם הצעיר, וביקשו ממני לבדוק את מצבו. לדבריהם, שחר בן ה-24 מעולם לא היה בקשר עם בחורה ותמיד נראה כמי שמנסה להסתיר משהו.
"כל כמה חודשים הוא בורח לטיול של חודש בחו"ל" הם סיפרו, "וכשאנחנו מנסים לשוחח איתו על קשר רומנטי ובת זוג הוא מיד מסתגר ונעלם". שאלתי את שניהם האם הזהות המינית של שחר ידועה, ושניהם ענו לי יחד באותה השנייה ונשמעו החלטיים: סימה אמרה שלא ודוד אמר שכן.
כמובן שמיד הבנתי מה הלך הרוח המשפחתי, וסימה אמרה לי שמבחינת דוד אין מצב שיש לו בן הומוסקסואל. "מבחינתו זו פשוט לא ייתכן", אמרה לי. "אני באופן אישי לא בטוחה שזה המצב, אבל בשביל זה אנחנו פה".
קיבלתי את כל הפרטים הנדרשים על שחר וצוות עוקבים ממשרדי נצמד אליו במשך כמה ימים. בסיום המעקב הסמוי אומתה תחושת הבטן של סימה ודוד אחרי ששחר נראה מבקר כמה פעמים במועדון של הקהילה הגאה ונראה היה שהוא מתנהג שם כבן בית, מכיר אנשים ומשוחח עם רבים מיושבי המקום.
היה ברור שהחשש היחידי של שחר ביציאה מהארון הייתה התגובה של אביו, וכאשר סימה קיבלה את המידע והבינה שזו האמת, היא החליטה לעשות מעשה, פנתה לשחר וסיפרה לו שהיא יודעת על אורח חייו.
"סיפרתי לו שנסעתי אחריו וראיתי אותו במועדון של הומואים", סיפרה לי סימה למחרת והמשיכה ואמרה שהיא הרגישה ששחר שמח שהיא יודעת את האמת, ושגם אצלו השתחררה מועקה גדולה. סימה ידעה שדוד בעלה יתקשה לקבל את ממצאי החקירה ואמרה: "אני לא יכולה להפקיר את הבן שלי. אני מוכרחה לתמוך בו ולחבק אותו".
בהמשך השיחה סימה סיפרה לי שרק אחרי שהרגיעה את שחר הוא החל קצת להיפתח, להרגיש טוב ולשתף אותה בחייו. "לדוד יקח זמן אבל בסוף גם הוא יבין ששחר נמצא במקום הטבעי שלו וזקוק לנו כהורים", אמרה סימה, "אולי אפילו יותר מכל ילד אחר מילדינו".
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"