יאיר התקשר למשרדי בשעת בוקר די מוקדמת. הוא נשמע מוטרד ולחוץ, ובלי להתעכב יותר מדי הוא החל לספר לי על חייו האישיים בטלפון. הבנתי מקולו שהוא לא רגוע ולא מפוקס, והצעתי לו שיגיע למשרדי ונשוחח בלי לחץ, בצורה רגועה ושקטה.
הוא הגיע למשרד עוד באותו היום לקראת ערב, ופתח את דבריו בבקשה אחת: "אני רוצה תמונה של הבחור שניהל רומן עם אשתי. אני חייב לראות את הפנים שלו", הוא התחנן. ביקשתי ממנו שיוסיף לי קצת רקע ונתונים על אשתו והמקרה, והוא שיתף מיד: לדבריו של יאיר, לפני כחצי שנה הוא תפס את אשתו תהילה מנהלת רומן עם גבר זר אחרי שראה את התכתובות שלהם במחשב הביתי. אותן תכתובות כללו לדבריו תיאורים של המפגשים הלוהטים בין השניים, פנטזיות משותפות ועוד.
לפתע, יאיר עצר לרגע ואמר: "האמת שזה מגיע לי. לפני שלוש שנים תהילה תפסה אותי מתעסק עם אחת המזכירות במפעל שבו אני עובד. הצלחנו להתגבר על המשבר, אבל בתוך תוכי הרגשתי שהיא לא סולחת. אני לא אתפלא אם היא מחזירה לי עכשיו ועושה לי בכוונה כדי שנהיה ב'תיקו', שנהיה שווים".
יאיר המשיך בשטף דבריו והוסיף: "כשראיתי את המיילים פניתי לתהילה מיד, היא התנצלה ואמרה שמי כמוני יכול להבין אותה ואת הרגע בו הריגוש גובר על ההיגיון. היא אמרה שהיא אוהבת אותי, ומקווה שאסלח לה כמו שהיא סלחה לי". הוא הוסיף ואמר שלא הייתה לו ברירה אלא לבלוע את הצפרדע הזו, אך למרות נסיונותיו, הוא לא מצליח להתגבר על תחושת העלבון והאגו שנפגע. "אני לא רגוע, לא ישן טוב וכבר כמה חודשים שאני באטרף. מי זה הבחור? אני מת לראות את הפרצוף שלו. לפעמים אני חולם עליו בלילה, לפעמים מחפש אותו בין האנשים שסביבי, ואני אפילו לא יודע מה אני מחפש. אני משתגע ופשוט לא מסוגל לתפקד", אמר יאיר בייאוש.
ניסיתי להרגיע אותו ושאלתי אותו איזה פרטים בכל זאת ידועים לו על המאהב. הוא סיפר לי שתהילה לא הסכימה לומר לו גם לא חצי מילה על זהות הבחור, וציין שהיא אף אמרה לו שניתקה ממנו כל מגע והיא לא בקשר איתו ולא חושבת עליו. למרות זאת, מבחינתו של יאיר - הבחור חי וקיים ומהווה איום תמידי על מערכת היחסים שלו ושל תהילה.
תהילה, כמובן, כלל לא הייתה מודעת לסבל של יאיר. המיילים שראה היו על המחשב הנייד האישי שלה, מחשב שקיבלה מהעבודה. לפני מספר חודשים, סיפר לי יאיר, היא קיבלה מחשב נייד חדש והישן הוחזר לעבודה, כך שלא ניתן אפילו לחשוב על דרך לשחזור המידע. למרות זאת, בזמנו, הוא הצליח להוציא מהמיילים רק את מספר הטלפון של הבחור והוא העביר לי את המידע המועט שליקט.
רשמתי לעצמי את הטלפון והשם כמו שהופיעו במייל, ויצאנו לחקירה. מספר הטלפון, כך התברר לנו מהר מאוד היה מנותק, ובעבר היה במסלול טוקמן - מכשיר ללא זהות בעלים שנטען בכסף ומשוחחים בו בעיקר כשרוצים לשמור על עמימות. הסברתי ליאיר שכל עוד אין לנו קצה חוט ראשוני, ולו הקטן ביותר, אין לנו באמת מאיפה להתחיל את החקירה לאיתור הבחור. יאיר נשמע שבור ומיואש ולא הייתה לי כל דרך להרים אותו. "כנראה שרק הזמן יעשה את שלו", אמר שיצא ממשרדי. מבחינתו, ועל פי שפת הגוף שלו - הוא הפסיד. אולי המציאות סיימה את הסיטואציה ב"תיקו", אבל הספק שיכרסם בו עד יומו האחרון הפך אותו למפסיד הגדול של מערכת היחסים הבוגדנית בה הוא חי.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"