אביב התקשר אלי וביקש שניפגש. קבענו בבית קפה סמוך למקום עבודתו, וכבר בתחילת הפגישה הוא החל לספר לי על הזוגיות שלו ושל עדי, אשתו.
אביב נשמע חד ומלא ביטחון, ומדבריו הבנתי שהוא כבר יודע שלעדי יש מאהב ואפילו יודע את זהותו - שמו יובל, והוא עובד יחד עם עדי. הוא הוסיף וסיפר לי על שתי הודעות וואטסאפ בהן נתקל שעדי שלחה ליובל, הודעות מהסוג שלא משאירות כל מקום לספק.
"למרות זאת, אני צריך הוכחה חזקה על הרומן הזה. אני צריך תמונה" אמר לי אביב. "אחרי שיהיו לי הוכחות חותכות, אדבר עם עדי ונראה מה נחליט. אם היא תתעקש להיפרד, אני רוצה שההוכחות יהיו אצלי".
זו הייתה מחשבה טקטית נכונה וחכמה מצדו של אביב. הוא סיפר לי שבסוף השבוע הקרוב הוא ועדי יחד עם שלושת ילדיהם נוסעים לבית מלון בחיפה, סוג של חופשת גיבוש לכל עובדי החברה שבה הוא עובד. "מיד כשנחזור אני רוצה שנתחיל לעבוד על החקירה", הוא אמר לי. "אני מאמין שזה לא ייקח הרבה זמן".
קיבלתי מאביב את כל הפרטים על עדי, כמו גם את הפרטים החשובים על ויובל, וקבענו לשוחח לאחר החופשה המשפחתית שלהם. ביום חמישי, יום יציאתם לחופשה, אביב התקשר אלי נסער בשעה 14:30. "הגענו הבוקר למלון, ופתאום עכשיו עדי הודיעה שהיא נאלצת לחזור למרכז כי היא חייבת לפגוש לקוח חשוב השייך למשרד בו היא עובדת", הוא סיפר בזעם.
"היא טוענת שמדובר בלקוח גדול והבוס שלה לא מוותר לה", המשיך אביב. "הוא הכריח אותה להגיע לפגישה ולהדריך את הלקוח בהפעלת תוכנה מסוימת". לדברי אביב, עדי נראתה כועסת ומבואסת, אבל לדבריה "אין לה ברירה". היא אמרה לאביב שתפגוש את הלקוח, תלך לישון בביתם ובבוקר תחזור חזרה למלון.
אביב היה מבולבל. הוא לא ידע אם להאמין לאשתו או לא, ואני חשבתי לעצמי שאם עדי מתעקשת לפגוש את יובל, אפילו באמצע חופשה משפחתית, צריכה להיות לכך סיבה טובה.
ביקשתי מאביב כמה דקות לבדוק דבר מה, ואכן בדיקה קצרה שערכתי הבהירה את התמונה: יום למחרת, ביום שישי, יובל אמור לחגוג את יום הולדתו. לא היה לי ספק שעדי תעשה הכל כדי לפגוש אותו.
חזרתי לאביב, עדכנתי אותו בהתפתחות, וצוות עוקבים טס מיד מתל אביב לחיפה. כעבור שעה וחצי זוהה רכבו של אביב בחניית המלון, ובשעה 17:00 בדיוק עדי נכנסה לרכב והחלה בנסיעה לכיוון מרכז הארץ.
כצפוי, עדי לא הגיעה למשרדה בתל אביב, אלא עצרה בנתניה בפתח אחד מבתי המלון שמול הים. יובל זוהה דקות לאחר מכן מגיע למקום (הייתה לנו תמונה שלו מהפייסבוק של עדי), הוא נצפה נכנס לרכב של עדי, והשניים נראו מתנשקים בלהט. הם יצאו מהרכב, נכנסו לבית המלון ונראו מקבלים מפתחות לחדר בדלפק הקבלה. עדי ויובל עלו לחדרם, וכעבור שעתיים יצאו והתיישבו במסעדה קרובה למלון. בסיום ארטחתם הרומנטית הם חזרו לחדרם.
בשעה שבע וחצי בבוקר יצאו השניים מהמלון, עדי נכנסה לרכבה והחלה בנסיעה לכיוון חיפה, בדרך לבעלה וילדיה שהמתינו לה בבית המלון.
אביב סיפר שעדי נכנסה לחדרם במלון בשעת בוקר, העירה אותו ואת הילדים בנשיקות, והאיצה בהם להתעורר לארוחת בוקר. "לא אכלתי כלום מהרגע שיצאתי אתמול מהמלון", אמרה להם, "הלקוח הזה פשוט לא נתן לי רגע מנוחה".
שבוע לאחר מכן, בשעת ערב, אביב שוחח עם עדי בביתם והראה לה תמונות מהמפגש שלה עם יובל בבית המלון בנתניה. עדי, שנתקפה בהלה, החלה למרר בבכי והתחננה לאביב שיאמין לה שהמשפחה חשובה לה יותר מהכל. "זו מעידה שתפסה אותי לא מוכנה ואיבדתי שליטה. אם צריך מחר אתפטר מהעבודה הזו", הוסיפה בבכי. "אביבי שלי, בבקשה אל תשפוט אותי, איבדתי כיוון ונגררתי אחר הריגוש. בבקשה תסלח לי".
אביב התלבט במשך מספר ימים, המחשבה על עדי עם יובל הטריפה אותו, אך לבסוף הוא החליט להילחם בתחושותיו ולהתמודד עם עדי ולנסות לצלוח את המשבר. האם הוא פעל נכון? האם הייתה זו באמת מעידה חד פעמית? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שלא אתפלא אם אשמע ממנו שוב.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"