מה דעתכם על טורניר יוקרתי שכולל את אימפריות הכדורגל צרפת, פורטוגל, גרמניה והולנד? חצי גמר כזה שאמבפה עושה בו דאבל פס במהירות האור עם בנזמה וכובש שער בלתי נשכח? כזה שרונאלדו מנתר כפול מגובהו ומבקיע בנגיחה? משחק בלתי נשכח בו מולר מבשל בנגיעה חכמה להאברץ? או מהלך מנצח בו דה יונג מוסר באלגנטיות לממפיס דפאי במתפרצת קטלנית? נשמע הגיוני? נורמלי? אז זהו - שלא הפעם - לא ביורו הזה. 

השבוע האחרון סיפק לנו את שלב שמינית גמר היורו המרתק והמופרע ביותר בהיסטוריה של הטורניר, שבו כל ארבע הנבחרות כאן למעלה שראו את עצמן מועמדות לזכייה נבעטו החוצה. אלופת העולם צרפת? בחוץ. אלופת אירופה פורטוגל? אאוט. איזה רגע נדיר.

זה היה שלב שמינית גמר מרגש כל כך, שבו להוביל 3-1 עשר דקות לסיום לא מבטיח לך כלום. שלב כזה שבו לשמות גדולים כמו אמבפה אין משמעות אם אתה מחמיץ פנדל מכריע ומסיים טורניר בצורה נוראית. שלב שבו נבחרות שאף אחד לא ציפה מהן ליותר מדי כמו צ’כיה או שווייץ בעטו החוצה נבחרות גדולות מהן ללא רחמים כי הן האמינו בעצמן ברגעים לא פשוטים והתעלו בצורה מקצועית ומנטלית.

המציאות כאמור, לפחות עד עכשיו - עולה על כל דימיון. אחרי דחייה של שנה קיבלנו יורו שבו שחקני ענק מחטיאים פנדלים בכמויות, יורו שבו המלך (רונאלדו) והנסיך (אמבפה) נזרקו מהארמון, והכתר מחכה רק למי שיצליח לעמוד בלחץ. רגע לפני שלב רבע הגמר המרתק והלא צפוי - הנה שמונה האחרונות שייפגשו בסוף השבוע הקרוב לארבעה מפגשים נהדרים.

אנגליה נגד אוקראינה

איך נסביר את נבחרת אנגליה? הביתיות של וומבלי בתוספת הסולידיות והאפרוריות של נבחרת ממושמעת סידרו לה ארבעה נצחונות ללא ספיגה. מאמן הנברחת, סאות'גייט, הרגיש שהרפתקנות בתוספת הציפיות העצומות של התקשורת האנגלית היו עלולות לבלבל את הנבחרת שלו והלך נגד רוב הדעות על הרכבים אפורים וסגנון אפור עוד יותר - אבל כרגע זה עושה עבורו את העבודה מצוין.

הנצחון השבוע על גרמניה, היריבה המיתולוגית, אמור לתת לנבחרת האנגלית הרבה ביטחון מול אוקראינה שתגיע כאנדרדוג מובהק. המשחק הזה יהיה הראשון והיחיד של אנגליה בטורניר מחוץ לוומבלי, והמוקש היחיד של האנגלים בקרב הזה, כמו תמיד, יהיה הציפיות האדירות ממנה.

אוקראינה מצדה עשתה הישג גדול כשהגיעה לרבע הגמר והיא תצטרך לשחק הרבה יתר טוב מאשר כל אחד מהמשחקים ששיחקה עד כה בטורניר כדי לעשות פה הפתעה ולנצח נגד כל הציפיות.

צ’כיה נגד דנמרק

אם יש נבחרת שגרמה לעולם להתאהב בה בחודש האחרון זו דנמרק עם הטראומה של אריקסן, ההתאוששות המנטלית והמקצועית, והצגות כדורגל עם שתי רביעיות מרשימות על ווילס ורוסיה. חוץ מזה קיבלנו גם כדורגל לוחץ וסוחף שלווה בקהל נהדר שהרים את האווירה סביב הנבחרת לגבהים אדירים.

זו נבחרת שראויה להיות בחצי הגמר ומתחילה לחלום על סנסציה כמו אז ב-1992 כשזכתה בטורניר למרות שלא הייתה אמורה בכלל להשתתף בו. הבעיה היא שהיא פוגשת את הנבחרת שהכי ראויה לזכות בכינוי "הסוס השחור" של היורו; הצ’כים משחקים כדורגל איכותי, לוחץ, מהיר, פיזי וללא כוכבים או ברק. הדנים יצטרכו הפעם לדעת לשחק כפייבוריטים מול נבחרת שאוהבת למרר את החיים ליריבה.

 

בלגיה נגד איטליה

המפגש המסקרן של רבע הגמר: בלגיה היא אחת הפייבוריטיות לזכייה, אבל לא נראית כל כך טוב ללא דה בריינה, מי שנחשב למוח שלה. כאמור, שחקן העל הזה בספק למשחק ומידת ההשפעה שלו על הנבחרת היא עצומה. מצד שני מחכה לוקאקו, החלוץ האימתני, שרוצה להיות מלך שערי הטורניר אבל צפוי להתקשות מול ההגנה האיטלקית הקשוחה והמאומנת.

זה הקרב האמיתי הראשון של כל אחת מהקבוצות הנהדרות האלה מול יריבה עוצמתית שרוצה לזכות בגביע, והאיטלקים כזכור שיחקו נהדר בשלב הבתים, ממש כמו מכונה מתואמת קצבית ומרעננת. מכונה שמחליפה מערך בין הגנה להתקפה, ממשיכה לשבור שיאי נצחונות תחת מנצי'ני - אבל כאמור זהו האתגר הראשון שלה עד עכשיו. נוקאאוט כזה הוא לא משחקי ידידות וצפוי לנו פה מפגן עוצמה במשחק פתוח לחלוטין.

ספרד נגד שוויץ 

אם היו אומרים לאוהדי נבחרת ספרד בתחילת הטורניר שהם יקבלו את שווייץ ברבע הגמר הם היו אומרים לכם שזו הגרלה נוחה, אבל הבעיה היא שהנבחרת שלנו לא פוגעת, לא ממוקדת, ויש רק שני שחקני הרכב מברצלונה וריאל מדריד. הציפיות הגבוהות של אוהדי "הרוחה" נשענות על דור הזהב שזכה במונדיאל וביורו בעשור הקודם - אבל השחקנים הנוכחים לא ממש עומדים בציפיות מהם.

מאז השתנו שני פרמרטים חשובים: ספרד הבקיעה שתי חמישיות ומאמינה בכדורגל שלה הרבה יותר. מצד שני היא פוגשת כאן יריבה שעשתה קאמבק הירואי נגד אלופת העולם והדיחה אותה, אבל הבעיה הכי גדולה של שווייץ היא התשישות הפיזית והמנטלית שמגיעה אחרי ההתעלות מול צרפת - כזו שהייתה הרבה מעבר ליכולת הריאלית שלה. אם הם יעשו את זה שוב, גם מול הספרדים, זו תהיה הפתעה אדירה.