קורונה? ריחוק חברתי? הקיץ אמנם בפתח, אבל עולם הספורט לא יוצא לחופשה, להפך, כבר בסוף השבוע הקרוב (ורגע לפני האוליפיאדה) ייצאו לדרך שתי מסיבות הכדורגל הגדולות בעולם אחרי המונדיאל עם שלושה סימני שאלה גדולים: איך נזכור את יורו 2021? הקופה אמריקה שתיערך בברזיל מוכת הקורונה? והאולימיפיאדה בטוקיו? ימים יגידו. 

למנת הפתיחה קיבלנו כאמור תפריט מפואר שכולל פיוז'ן יוצא דופן ונדיר בין רונאלדו, מסי, ניימאר ואמבפה. השחקנים הגדולים בתבל ישחקו למען הגאווה הלאומית והסמל, ולא בשביל חוזה, מענק או סקאוט שיציץ מהיציע, כשעשרות מיליונים ברוב מדינות אירופה ואמריקה הלטינית יחזיקו אצבעות לאלילים שלהם שיחזרו הביתה עם הגביע הנכסף.

רונאלדו ומסי הם כמובן האייקונים הגדולים של שני הטורנירים, נציגי פורטוגל וארגנטינה שמאוד רוצים לרדת מהבמה הבינלאומית (בקרוב, אל חשש) עם תואר עבור פורטוגל ביורו וארגנטינה בקופה - אבל זו לא צפויה להיות משימה קלה עבורם, מהסיבה הפשוטה שיש כל כך הרבה נבחרות ושחקנים מוכשרים שרוצים את זה לא פחות מהם.

טורניר היורו שמכתיר את אלופת אירופה יחולק השנה בצורה הזויה בין 11 מדינות ברחבי היבשת שיארחו את המשחקים. כן, דווקא אחרי שנת הקורונה שהשביתה מדינות שלמות, אנחנו צפויים לראות אצטדיונים חצי מלאים, כשרק לפני חודש הוחלפו חלק מהערים המארחות בגלל חשש מהתפשטות המחלה. או בקיצור: כולם יודעים איך היורו יתחיל, לא יודעים איך הוא יסתיים, ובעיקר מתפללים שהטורניר היוקרתי יסתיים בלי הדבקות המוניות במגרש וביציעים, מעברים בין מדינות ובשיחות על כדורגל. כולם רוצים טורניר צבעוני ומרגש - ובעיקר בלי כוכבית.

הלאה, נעבור לבאלגן הבלתי נגמר באמריקה הלטינית: במשך חודש אחד הצליחה הקופה, הטורניר הכי חשוב ביבשת הדרומית, לנדוד בין שלוש מדינות שלא מסוגלות לארח אותו כראוי בגלל כאוס אזרחי או בריאותי; קולומביה ביקשה לוותר על אירוח הטורניר בגלל אי יציבות שלטונית המלווה בדרמה אזרחית, וארגנטינה, שהייתה אמורה לארח את הטורניר יחד איתה, ויתרה בגלל שהמדינה לא מוכנה להרים אירוע כזה לפני שהיא מתאוששת ממגיפת הקורונה ששוב הרימה ראש במדינה בשבועות האחרונים ושלחה מיליוני ארגנטינאים להסגר.

אבל בברזיל, כמו תמיד תחת שלטונו של נשיאה המפוקפק ז'איר בולסאנרו, דווקא כן הסכימו לארח את הטורניר למרות מספרים מפחידים של תחלואה במדינה ואלפי מתים ביום - ואפילו בית המשפט העליון המקומי נאלץ להתערב בסוגיה כשחלק משחקני הסלסאו שנמצאים בימים אלה בסדרת משחקי קדם המונדיאל התבטאו נגד קיום המשחקים במדינה בתקופה כה רגישה ומורכבת.

 

אבל בהנחה ששני הטורנירים יתקיימו כסדרם וללא "הפתעות ויראליות", זה בדיוק הזמן לדבר על המועמדות לקטוף את התואר היוקרתי; באירופה זו אנגליה המתחדשת עם דור צעיר ומוכשר ביותר (אחרי שפשוט בנתה את הכדורגל המקומי הרבה יותר נכון); בלגיה שלדעת רבים הייתה לא פחות טובה וראויה מצרפת לזכות במונדיאל האחרון, אותה צרפת שמחזיקה בסגל עמוק של כוכבים ברמה בלתי נתפסת ומועמדת גם היא לחזור לפריז עם הגביע.

כמובן שגם פורטוגל של רונאלדו שמגדלת כוכבים בקנה מידה סיטונאי ביחס לאוכלוסייה שלה ומגיעה כדי להגן על התואר מועמדת רצינית, ואי אפשר לבטל גם את גרמניה שתמיד יכולה להפתיע על אף שהיא בתקופה רעה, או ספרד ואיטליה שרוצות לקרוא תיגר על כל שאר אריות היבשת למרות שאין להן את אותם כוכבי כדורגל שהתרגלנו לראות בעבר. אם תשאלו אותי, אני אלך על אחת מהשלוש הבאות: צרפת, בלגיה או אנגליה - אבל סביר להניח שאטעה.

בקופה אמריקה המועמדת הברורה היא ברזיל של ניימאר, אבל מצד שני תמיד יש את מסי שירצה לקחת את ארגנטינה הבינונית ולחבר אותה תחת רוחו המרחפת מעל של דייגו מראדונה, ולהביא סוף סוף תואר מרגש והיסטורי למדינה שכל כך מחכה לזה ממנו. אורגוואי כמובן תמיד מועמדת, בטח עם האופי הבלתי מתפשר של שחקניה - וכל נבחרת אחרת שתרוץ עד הסוף תיחשב כסנסציה 

אבל הכי חשוב? העיקר שבסוף הקיץ הזה נדבר רק על ספורט, הישגים, כוכבים שניפצו שיאים וחגיגות צבעוניות של הקהל - ולא ולא על טורנירים שייזכרו בגלל הדבקות המוניות או משברים אחרים. איך אומר מודי? ת-ב-ל-ו.