עד לא מזמן חייהם של בעל ואישה, בשנות החמישים לחייהם מדרום הארץ, היו נראים רגילים לחלוטין: הם נשואים כעשרים שנה, הורים לילדים, הבעל משרת כנגד באחד הבסיסים בדרום ואשתו עבדה באחד המוסדות האקדמאיים.
אבל הכול השתבש לפני מספר שבועות, כאשר האישה החלה בהכנות וניקיונות לחג הפסח. היא עשתה סדר בארונות הבגדים, בחדרים, ולאחר מכן הגיעה למחסן הממוקם במטבח. האישה הורידה כמה ארגזים מאובקים מהמדפים אשר היו שייכים לבעלה והכילו בתוכם מחברות, מסמכים וחוברות שקושרים למקום עבודתו. היא הוציאה אותם החוצה, ניקתה אותם מאבק, והחליטה לזרוק את חלקם לפח. בשלב מסוים היא מצאה מחברת, וכאשר החלה מתוך יצר סקרנות לדפדף בתוכה, היא מצאה רשימה של כ-20 נשים ובשורה של כל אחת מהן נכתב סטטוס בכתב ידו של בעלה.
בין השאר קטלג הבעל את איכות הנשים שיצא איתן: 'היפה', 'השווה', 'הבלונדינית', 'הסקסית', 'רגליים יפות', 'דוגמנית על', 'פצצה שחורה' ועוד תיאורים כאלה ואחרים.
האישה הנסערת עברה על הרשימה במחברת, והגיעה למסקנה הבלתי נמנעת שבעלה בגד בה במהלך נישואיהם עם אותן נשים, ולמעשה ניהל חיים כפולים מתחת לאפה. היא לקחה את מחברת הבגידות והמתינה עד אשר יחזור בעלה ממקום עבודתו, כדי לעמת אותו עם הדברים שכתב על אותן נשים.
כאשר הבעל הגיע בשעות הערב הביתה, האישה שלפה את מחברת הבגידות והטיחה בו שהוא בגד בה במשך שנים רבות עם נשים רבות.
בהתחלה הבעל הכחיש את ההאשמות וטען בפניה שמדובר ברשימה מימי הרווקות שלו, אך האישה התעקשה, ואחרי מריבה ארוכה הבעל נשבר והודה שאכן בגד באשתו עם אותן נשים, אבל זה קרה בשנים הראשונות של נישואיהם. לדבריו, הוא ניתק איתן קשר מזמן כדי לא לפרק את התא המשפחתי.
האישה לא התרשמה מהווידוי של בעלה, והחליטה להגיש נגדו תביעת גירושין לקבלת גט בבית הדין הרבני בבאר שבע. הבעל מצדו ביקש מהדיינים שלא למהר לחייב אותו בגט, ולנסות להגיע להסכם 'שלום בית' עם אשתו כדי לא לפרק את המשפחה ולתת לו הזדמנות נוספת.
הדיון בבקשת הבעל יינתן לאחר חג הפסח. האישה תצטרך למסור לדיינים באותו מעמד האם היא מסכימה להליך של שלום בית כדי להציל את נישואיהם, או תעמוד על דעתה לקבל גט מיידי.