"אולי פספסתי אותו. אני נזכר עכשיו ש-ס' (אסיר שהיה עצור בכלא השקמה) אמר לי שהיורה של דבורה הירש היה ש'", טען קצין מודיעין לשעבר בכלא השקמה בעדותו ביחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב שחקרה את תיק הרצח של אשתו של עד המדינה לשעבר, טל קורקוס, שהסעיר את המדינה לפני כארבע וחצי שנים
"אני לא זוכר את כל מה שרשמתי, אבל אני יכול להגיד לך שלכל דו"ח פגישה יש דו"ח ידיעה, ובדו"ח פגישה 2175327 רשום מהיכן המקור ידע את הדברים, וכיצד מי שסיפר לו על כך ידע גם הוא על הדברים. מצוין עוד שהמקור נשאל לגבי סיוע למשטרה והוא הסכים לכך, כך אני זוכר. ולגבי דו"ח הידיעה מה ש-ס' מספר זה בדיוק מה שכתבתי".
דו"ח של קצין מודיעין לשעבר ששירת בכלא שקמה קובע באופן מפתיע כי רוצחה של דבורה הירש, אשתו של עד המדינה שהעיד נגד ראש ארגון הפשע הדרומי ניבי זגורי, הוא למעשה ש', אדם שזהותו אינה ניתנת לפרסום - ולא העבריין אמיר בן שימול כפי שטוענים בפרקליטות ובמשטרה.
תיק הרצח של הירש הוא אחד מתיקי הרצח המסובכים ביותר בהם טיפלה היחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב בעשור האחרון. רצח אכזרי ללא כל ראייה ישירה הקושרת את הרוצחים (או הנאשמים ברצח: אמיר בן שימול, משה רובין והבוס ניבי זגורי), יותר מדי ראיות נסיבתיות, דיבורים והקשרים שונים - אך אפילו לא עד ראיה אחד שיכול לקשור את המעורבים לרצח באופן ישיר.
כעת, אנחנו חושפים כאן לראשונה את דו"ח קצין המודיעין שפעל בכלא שקמה ומי ששמע מאסירים בכלא פרטים על הרצח ומי שהיה מעורב בו, ומידע מהדו"חות שהפיק התגלגל גם לימ"ר נגב שחוקריו הסתמכו עליו ובהמשך נאלצו לגבות ממנו עדות מפורטת בעניין. העדות אינה קובעת באופן חד משמעי שבן שימול הוא הרוצח, ומעלה הרהורים רבים שגורמים לתהות האם התיק הרצח שזעזע את המדינה אכן נחקר לעומק ומכל הכיוונים.
כזכור, דבורה הירש הייתה נשואה לעבריין ועד המדינה טל קורקוס, מי שהפליל את הבוס שלו, ראש ארגון הפשע ניבי זגורי, וגרם לכך שירצה עונש של שבע שנות מאסר בפועל. מיד לאחר עדותו, קורקוס, הירש ושלושת ילדיהם עזבו את ישראל למדינה אחרת תחת חסותה של הרשות להגנת עדים.
אלא שמתברר שזמן קצר לאחר שנחתו במדינה הזרה, כשהם תחת התכנית להגנת עדים, בזבז קורקוס את 120 אלף הדולרים שקיבל בתמורה לעדותו נגד זגורי בהימורים, הבין מהר מאוד שהוא לא מצליח להתאקלם במדינה והמציאות החדשה שנכפתה עליו, וכעבור זמן קצר הירש והילדים חזרו לישראל והוא חזר מיד אחריהם.
במקביל, בשלהי שנת 2015, ניבי זגורי, מי שהמשטרה טוענת שעמד בראש ארגון פשע גדול שפעל בנגב, משתחרר מהכלא, עורך מסיבת שחרור בביתו יחד עם כמה חברים טובים, אבל במקום לפתוח דף חדש ולהתרחק מעולם הפשע - הוא מחליט על פי החשד לצאת למסע נקמה נגד קורקוס ונגד אשתו שלטענתו הייתה זו שייעצה לו לשמש כעד מדינה נגדו.
הירש, שקיבלה מידע מוקדם מגורם שלישי על כך שזגורי לא סולח לה, ניסתה דרך מקורבים לערוך פגישת פיוס עמו, אך זגורי, כך על פי המשטרה, רתח מזעם על כך שהירש החליטה לחדש את הקשר עם קורקוס אחרי שהתגרשה ממנו עם חזרתם ארצה, ולמרות שקרוב משפחתה של הירש שילם לזגורי ולאנשיו 300 אלף שקלים בתמורה לכך שלא יפגעו בה - לזגורי, כך מתברר, היו תכניות אחרות לגמרי.
מכתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז דרום נגד ניבי זגורי (שמואשם גם ברצח של טל קורקוס ואלישע סבח) נטען כי הוא הטיל את המשימה לחיסולה הירש על כתפיהם של העבריינים משה רובין (שנחשב לאחד מהאנשים הקרובים אליו ביותר) ועל אמיר בן שימול, כאמור חייל בארגונו של זגורי.
ב-7 במרץ 2016, בשעה 18:28, הירש, יחד עם שלושת ילדיה ובת אחותה, החנתה את מכוניתה ליד בניין מגורים ברחוב שדרות יעלים בבאר שבע, מרחק של עשרות מטרים ספורים ממטה משטרת המחוז הדרומי. היא הייתה בטוחה שדקות לאחר מכן זגורי יגיע לפגישת פיוס עמה כפי שסוכם, אבל כאמור לזגורי היו תכניות אחרות לחלוטין; שניות לאחר שהחנתה את רכבה, הגיע כך על פי החשד למקום בן שימול שפניו מכוסים בכובע גרב, וירה בה חמישה כדורים לעיני ילדיה. הירש מתה במקום, ובן שימול נעלם מהמקום במכונית המילוט בה נהג רובין.
כמה שעות לאחר מכן, היה זה זגורי שזומן לתשאול בעניין במשרדי ימ"ר נגב, אך במהלך חקירתו הכחיש כל קשר לאירוע. מיד עם יציאתו מתחנת המשטרה הבין זגורי שהמשטרה תגיע אליו במוקדם או במאוחר ותקשור בינו לבין הרצח המחריד, והוא החליט לעזוב את הארץ לסין.
לאחר שברח מהארץ ונע בין סין לתאילנד, הבינו במשטרה שזגורי הוא זה שעומד מאחורי הרצח, וניסו לאסוף עוד ועוד ראיות הקושרות אותו למעשה, משימה שהתבררה להיות מסובכת במיוחד. עשרות חשודים נעצרו והשתחררו מחוסר ראיות, אבל החוקרים לא ויתרו והתעקשו להגיע לרוצח השפל שחיסל את הירש לעיני ילדיה.
כמה חודשים לאחר חיסולה של הירש, בזמן שהמשטרה שוקדת על תיק החקירה, חוסל בעלה טל קורקוס במטען שהוטמן והופעל במכוניתו, ובהמשך נרצח יריב נוסף של זגורי, אלישע סבח, קרוב משפחתה של הירש. מי שנאשם בשני מקרי הרצח שבוצעו לפי כתב האישום בשליחות זגורי היה אריק איטל חייל נוסף בארגונו.
דוחות סותרים ושאלות ללא תשובות
אחרי סדרת הרציחות הקטלנית, ובמהלך חקירת הרצח של הירש שלא פסקה לרגע, התברר שאסירים בכלא שקמה החלו לדבר ביניהם ועם קצין המודיעין בכלא על אירועי הרצח, והחלו לזרוק שמות של מי שלטענתם היה זה שלחץ על ההדק והוביל למותה של הירש. בעדותו לאחר מכן, סיפר קצין המודיעין לחוקרים על עבודתו בכלא, והקשר שלו לאסירים, וסיפר שחלקם מעבירים לו מידע בנושאים שונים.
"התפקידים של קצין המודיעין הם לסכל אירועים שליליים, וכל מידע שעולה מתוך הכלא עליו להפיץ אותו לגורמים הרלוונטיים בכל התחומים: למנוע קטטות, למנוע בריחות, למנוע החדרת סמים ולייעץ למפקד הכלא במגוון החלטות של ניהול בית סוהר. אני מייעץ לו אם הוא צריך לקבל החלטה בנושא מסוים, והוא מבקש את הדעה שלי כמעט בכל דבר", העיד הקמ"ן.
וכך, חלק גדול מעדותו של הקמ"ן הושחרה על ידי הפרקליטות בעקבות דברים מסווגים שמסר לחוקרים על עבודתו בנושאים שונים. "עם איזה אסירים נפגשת בכלא בזמן היותך קמ"ן?", שאל החוקר את הקצין, וזה ענה: "עם כל האסירים בכלא. אני מדבר על כולם. אני לא יכול להגיד לך שדיברתי עם אחד ספציפי. אני מסתובב בתאים ומדבר עם כל מיני אסירים".
לדבריו של הקצין, במסגרת עבודתו הוא יכול לסייע לאסירים בכל הקשור לשיבוצם בתאים או העברתם לבית סוהר אחר, לתגמל אותם כספית על מידע משמעותי שיעבירו לו, ולתת להם הטבות כמו סיגריות וכרטיסי טלכרט. "אני יכול להגיד שאסירים מחזיקים מהקמ"ן והוא הדמות הכי חזקה בבית סוהר", ציין הקצין, "הם חושבים שהקמ"ן יכול לעשות הכול אבל זה לא נכון. אני כן אני יכול להמליץ כמעט על כל דבר, כולל ביקורים פתוחים והתייחדות".
בשלב מסוים החל לחשוד הקמ"ן שמטרתו של החוקר מימ"ר נגב הייתה לתשאל אותו בעניין רצח דבורה הירש, והוא ביקש ממנו להתקשר לממונים עליו ולקבל אישור. לשאלה האם הוא מחויב להעביר דו"ח או דיווח לממונים על פגישותיו עם האסירים השיב הקמ"ן: "לא. אני נפגש כל יום עם המון אסירים. אני עובר באגפים ובתאים, עובר ומסתובב. אני יושב עם אסירים בחדרים, ואני יכול גם לשבת עם אסיר במיטה אפילו שעה שלמה. יכול להיות שאסיר מבקש מיושבי החדר איתו לצאת החוצה כי הוא רוצה לדבר איתי, אבל זה אירוע חריג כי אחר כך יגידו שהוא מלשין".
בהמשך סיפר הקמ"ן שלא פעם אסירים היו מגיעים לחדרו לשוחח עמו או להעביר מידע בעניינים שונים בכלא ומחוצה לו והוא היה מכין להם קפה. עדותו של הקצין על יחסיו עם האסירים ושיטות הפעולה שלו נמשכה שעות ארוכות, ולבסוף החלו החוקרים לגלוש איתו לפרשת רצח דבורה הירש והאסירים שדיברו איתו על הרוצח שירה בה למוות.
במהלך החקירה שאל החוקר את קצין המודיעין האם הוא מכיר אמיר בן שימול, כאמור, החשוד המרכזי ברצח של הירש. "הוא ישב אצלי באגף מספר 1.אני לא ממש מכיר אותו, אבל ראיתי אותו כמה פעמים. יצא לי לדבר איתו ולהחליף איתו שיחה או שתיים", הסביר הקמ"ן.
חוקר: אז מי דיבר איתך על עניין הרצח של דבורה (הירש) מכל האנשים שהזכרתי?
קצין המודיעין: "ס', ב', וזהו. כל האסירים האחרים שהזכרת לא היו".
חוקר: אתה זוכר מה אמר לך ס' על הרצח של דבורה?
קצין המודיעין: "אני לא זוכר. אני זוכר משהו על אקדח שהסליקו בכניסה לבאר שבע באיזה מקום. הוא דיבר שזה קשור לאמיר בן שימול, וס' דיבר על שלושה אנשים שהיו קשורים לרצח. שאלתי אותו איך הוא יודע את זה, על האקדח שהוסלק, והוא אמר לי, אם אני זוכר נכון, שהוא ידע את זה מאחיו. יש לו אח שקשור מאוד לאירוע וקוראים לו א' שנמצא בקשר טוב עם כנופיית זגורי. אני לא זוכר את כל הפרטים. הם רשומים בידיעה. ס' נשמע לי אמין כשדיברתי איתו, ואם הייתי רואה שהוא לא אמין אז הייתי כותב את זה בדו"ח הפגישה".
חוקר: כמה שיחות היו לך עם ס' בעניין של דבורה?
קצין המודיעין: "לא זוכר. נפגשתי איתו כמה פעמים ושוחחנו על הרצח של דבורה".
בהמשך התברר שהקמ"ן כתב שני דו"חות סותרים בעניין רצח הירש. לגבי הדו"ח הראשון סיפר: "אם אני זוכר נכון, ס' אמר לי שהוא (בן שימול) היה זה שלחץ על ההדק". אלא שבדו"ח השני שהגיש, כתב הקמ"ן: "ס' אמר לי שמי שירה בה היה ש'", ואחרי שעומת עם שני הדוחות הוא התקשה להסביר את הסתירות המהותיות בין שני הדוחות.
"אתה לא עונה על השאלה: למה יש סתירות מהותיות בין דו"ח הידיעה לדו"ח הפגישה", התעקש החוקר, וגם על שאלה זו הוא לא קיבל תשובה ברורה. ברגע זה, כך על פי דוח החקירה, החלה דרמה של ממש בחדר בו ישבו החוקר והקצין. "למה לא אמרת שאמיר בן שימול הוא היורה?", שאל הקצין. "לא יודע", ענה הקמ"ן.
חוקר: אמרת שני דברים: אחד את מיקום הנשק והשני שהיורה הוא אמיר בן שימול. לגבי אמיר, הוא כלל לא רשום בדוחות שלך כיורה".
קצין המודיעין: "זכרתי שהוא היה מעורב, וברגע שראיתי את הידיעה נזכרתי שהמקור דיבר איתי על כך שמי שלחץ על ההדק היה בכלל ש'".
בהמשך התברר כי בידי החוקרים היה מידע נוסף של אסיר שהפך לעד מדינה וטען שבן שימול התוודה בפניו בתא כי "הפרצוף של דבורה הירש מופיע לו כל הזמן בחלומות". עד המדינה קיבל 150 אלף שקלים תמורת עדותו, ובן שימול נאשם ברצח, זאת למרות שאפילו הכובע שעל פי החשד שימש את הרוצח והיה עמוס די.אן.איי נעלם באופן מסתורי במכון לרפואה משפטית, לא נמצא עד היום, ותעלומת הרצח של דבורה הירש, כך נראה בשלב הזה, רחוקה מסיום, וכלל לא ברור האם אי פעם יתגלה מי היה זה שלחץ על ההדק והוביל למותה מול שלושת ילדיה.
סנגוריו של בן שימול, עורכי הדין חיים ונס אוחנה מסרו בתגובה: "מחומר הראיות בתיק ומחומרי החקירה הרבים והמגוונים, לא זו בלבד שעולות תהיות רבות באשר לעובדות האמיתיות בכתב האישום כנגד הנאשמים בתיק רצח דבורה הירש, אלא שקיימות ראיות וממצאים של ממש שעולים בקנה אחד עם חפותם של הנאשמים ואשר יתבררו בבוא העת בבית המשפט ועל דוכן העדים".