חן טל
רציתי לכתוב על טל גלבוע אבל הזכירו לי שאני טבעוני אז זה קל מדי, אז ביקשתי לכתוב על אורטל בן דיין ואמרו לי שאני שוביניסט אז זה קשה מדי, אז הלכתי לעשות כלים ולא התווכחתי, כמו הגבר הטוב והסמרטוטי שאני. ואולי זו כל התורה כולה? מבחינתי, "ערוץ הגברים" הוא יהלום נסתר בתוך מאקו, עולם הולך ונעלם של שוביניזם לצד תכנים איכותיים והתמודדות בלתי פוסקת עם האירוניה הבלתי נמנעת של השילוב בין הדברים. אם אני צריך להצביע על אישה שמאגדת בתוכה את כל התכונות האלה – זו חן טל, האישה והאושייה.
אפשר להסתכל על חנטל ולצקצק, להגיד שהיא משמרת תפיסות סקסיסטיות ומיזוגניות מיושנות שפסו מן העולם – שנשים כמוה, שמשתמשות בגוף שלהן לצרכי פרסום פוגעות בכל התנועה הפמיניסטית ומחזירות את הקדמה הנשית אחורה עשרות שנים. אפשר גם פשוט להתחרמן, ולהודות שיש לה גוף סקסי. אבל האמת היא שחנטל היא הרבה יותר מסקס אפיל ושיטות שיווק נלוזות – מדובר באישה חזקה, אשת המאה ה-21, אחת שיודעת מה היא רוצה, יודעת איך להשיג אותו, ויודעת לטפס על גברים טיפשים בכל הדרך עד הפסגה. חנטל היא אשת השנה שלי כי היא מכניסה פרופורציות לחיים, היא מזכירה לנו שנשים הן המין היפה, החזק, המתוחכם והמחושב – ואנחנו? אנחנו נעשה קולות כאילו אנחנו יודעים מה אנחנו עושים. אנחנו קופים עם נעליים, ולפעמים עם כפכפים.
(עמית סלונים)
קול גירל
"גברים תמיד אומרים את זה כמחמאה מספר אחת, נכון? היא בחורה מגניבה. להיות הבחורה המגניבה משמעו שאני אישה לוהטת, מבריקה, מצחיקה, שמתה על פוטבול, על פוקר, על בדיחות גסות ועל גרעפסים, שמשחקת משחקי מחשב, שותה בירה זולה, מתה על שלישיות וסקס אנאלי ודוחסת לפה שלה נקניקיות והמבורגרים כאילו היא מנחה את הגאנג באנג הקולינרי הכי גדול בעולם, אבל איכשהו מצליחה להישאר במידה 36, כי בחורות מגניבות הן לפני הכל לוהטות. לוהטות ומבינות. בחורות מגניבות אף פעם לא כועסות, הן רק מחייכות חיוך עגמומי ואוהב ומניחות לגברים שלהן לעשות מה שהם רוצים. קדימה, שים עלי זין, לא אכפת לי, אני בחורה מגניבה" (גיליאן פלין, "נעלמת". מאנגלית: יעל אכמון).
מאז שקראתי את "נעלמת" (של פלין) וראיתי את "נעלמת" (של דייויד פינצ'ר), זה כל מה שיש לי בראש – הבחורה המגניבה. הקוּל גירל. הפנטזיה הגברית האולטימטיבית. "בחורה שאוהבת כל דבר מחורבן שהוא אוהב ואף פעם לא מתלוננת". הנערה שאפשר לעשות אתה הכל: אהבה אינטימית, סקס סוער, אפילו התנכרות והתבודדות. והיא תזרום. כי ככה היא – קולית. פלין ציירה את הבחורה הזאת בדייקנות מפעימה, כאילו הקלידה את מילותיה מתוך חדר הפיקוד של המוח הגברי – ובכך הוכיחה למעשה עד כמה מדובר גם בפנטזיה נשית המהדהדת את זו הגברית. הרי כפי שכותבת ביומנה איימי דאן (הקול גירל של הספר), "כל כך הרבה נשים מוכנות להעמיד פנים שהן כאלה".
אבל למעשה, מה שיש לי בראש הוא מה שאין בו. כי אין באמת קול גירל. אין חיה כזאת.
"גברים באמת חושבים שיש בחורות כאלה", כותבת איימי. והיא צודקת; הקול גירל היא אשליה שאנחנו מתמכרים אליה בקלות בחסות פרסומות, שלטי חוצות, קליפים וסרטים כמו "נעלמת" - כלומר, כמו "נעלמת" רגע לפני שהוא מעיף לנו סטירת לחי מצלצלת. אין קול גירלס, ו"נעלמת" מלמד אותנו את הלקח הזה באופן הכי ברוטאלי שיש, כשהוא הופך את הקול גירל לשטן שלובשת פראדה.
לפחות במובן הזה, כולנו ניק דאן, גיבור הספר – גברים השבויים באשליה, חושקים בפנטזיה, וקופצים (במציאות או בדמיון) מקול גירל אחת לשנייה רק כדי לגלות, פעם אחר פעם, שאנו נאחזים בפאטה מורגנה. "נעלמת" היא ריאליטי צ'ק בתחפושת של מותחן אלים, שמזכיר לנו שנשים אמיתיות הן לא קול גירלס, ושקול גירלס הן לא נשים אמיתיות. ניק הוא שקרן כפייתי שמשקר בראש ובראשונה לעצמו, והוא עתיד לשלם על השקרים העצמיים האלה ביוקר. את הלקח הזה צריכים ללמוד כל הגברים שסוגרים את הספר ושעוזבים את אולם הקולנוע. אין בחורות כאלה.
אבל לי לא אכפת. אני רוצה קול גירל.
(ניב שטנדל)
יעל בר זוהר
לכל מי שגדל בשנות ה90 הייתה פנטזיה אחת. מאז שהתחילה לרכוב על סוסים בלבוש מינימאלי, דרך טושטוש כל שבת בבוקר ועד הפרסומות הבלתי נשכחות שבהן יהודה לוי באמת היה איש חשוב מאוד, יעל בר זוהר או יב"ז הייתה הסלבית הראשונה, הפנטזיה האולטימטיבית, הבת של השכן שעולם לא תהיה שלך.
מאז עברו שנים ויב"ז נעלמה, ועם הזמן החליפו אותה כוכבות לרגע, עפות ברוח אבל אף אחת לא תפסה את מקומה, השנה קיבלנו אותה בגרסא משודרגת, אישה, אימא ועדיין יב"ז ועכשיו היא אפילו יודעת להכין שניצל. ללא ספק עכשיו בדיוק כמו אז אין אף אחת כמוה. וניחוש קל - היא תהיה אשת השנה שלי גם בשנה הבאה.
(תומר ממיה)
פאני נגשה
אם הייתי צריך לבחור את אשת השנה שלי לתשע"ד, כנראה ששיר אלמליח הייתה משאירה אבק יהודי לכל שאר חובבות התפוח בדבש וכובשת אצלי את המקום הראשון. אבל (ומדובר באבל עם נוכחות), כיוון שמדובר על סיכום שנה לועזית, החלטתי להשאיר את ליבי ועיניי אצל פאני נגשה, סוג של אלמליח, רק במרחק ארבע שעות טיסה ועשרות שנים של דמיון פורה.
הסיפור שלהן די דומה – אלמליח עשתה את הקפיצה הגדולה שלה בעזרת בן זוג כדורגלן (אלרואי כהן) שכבר הספיק להיעלם אפילו מחוברות ה"סופרגול", ונגשה, גם היא, נצמדה למריו באלוטלי הנעלם, בפרשה שכללה בגידה זולה אבל הביאה אותה לקדמת הבמה והאינסטוש. יש בה הכל בפאני, כל מה שאני אוהב בכל אופן: פיגמנטים נכונים, חיוך שמחמם את בית החזה, וגזרה אחת ומיוחדת בזכותה אני מבטא את המילה "טוורקינג" בוקר, ערב ולילה. אין לי עוד יותר מדי מה להוסיף על הבחורה שגורמת לי לשלוח תמונה שלה לחברים קרובים בכל יום שישי כדי לקבל נכון את השבת, חוץ מלהמליץ לכל מי שלא מכיר את יצירת המופת הזו לנוע בזריזות אל חשבון האינסטגרם שלה - בכל זאת, מדובר בדבר הכי משמעותי ואיכותי שבאלוטלי עשה השנה.
(ירון רוולסצ'י)
קים K
לא באמת חשבתם שרשימת הנשים של השנה תהיה מושלמת בלי האישה שהפכה, למשך שבוע לפחות, את העירום המלא ללגיטימי. קרדשיאן הצטלמה בלי בושות או היסוס, וכולנו קנינו את זה. החזה המפואר והישבן הבוהק הופיעו בכל בלוג, אתר חדשות ועמוד פייסבוק. פתאום, אתרים שהיו נמנעים מעירום על כל צורותיו החליטו שזה בסדר להראות ציצים, כי איך אפשר שלא להראות משהו שכל העולם עף עליו? זה חדשות, זה תרבות, זה הדבר הכי חם עכשיו רבותי ואנחנו נדבר על זה!
וכך, קים קרדשיאן הפכה לאשת השנה החביבה של ערוץ הגברים. היא אמנם לא שברה את האינטרנט כפי שרצתה, אולי רק סדקה אותו קצת למשך שבוע (אפילו אנחנו חזרנו לצנזר עירום בשלב כלשהו), אבל היא לגמרי השיגה את המטרה ואנחנו מצדיעים לה על כך.
נלי תגר
כבר ראינו אותה בכמה סדרות ("שירות חדרים", "יום האם", "עספור") אבל הפריצה הגדולה באמת הגיעה עם התפקיד ב-"אפס ביחסי אנוש". נלי תגר כבשה אותנו מהרגע הראשון, עם דמות שכולנו יכולים להזדהות איתה. היא חיננית, מצחיקה עם כשרון משחק טבעי ולא מתאמץ, והכי חשוב - לצד הצחוקים יש לה גם לא מעט סקס אפיל.
המשחק הקומי המשובח והנונשלנטי עובד אפילו בפרסומת לקפה בה היא מצליחה להצחיק אותנו - ומדובר בהישג נדיר. תגר בת ה-31 שרק לפני רגע כיכבה ברשימת ה"שחקניות המבטיחות בישראל" כבר קפצה לרשימת 20 התגליות הגדולות בעולם(!) של הבלוג היקרתי "אינדי וויר", ולשמחתנו כנראה נראה ממנה עוד הרבה ב- 2015.
קייט אפטון
כן, ראינו ממנה הרבה יותר השנה, גם מילולית, בעקבות אותה פרשת ההאקר השערורייתית, אבל לא זו הנקודה. לא פחות ממדהימה היא העובדה שלמרות הכל, היא עדין עושה לנו את זה, וכנראה גם לשאר העולם לא נמאס ממנה. מסתבר שהנוסחה המנצחת של הסקסיות המתפרצת והחן התמידי עובדת, וטוב שכך - לא ייאמן, אבל אפטון היא בת 22 בלבד.
עושה רושם שהתקרית לא האטה את קצב הקריירה שלה, ואפילו אנשי ספורט'ס אילוסטרייטד הזריזים ניצלו את המומנטום והעלו מספר קטעי וידיאו שלה שלא פורסמו מעולם. גם מגזין פיפל פירגן לה השנה, והעניק לה את תואר "האשה הסקסית ביותר בעולם" - ואנחנו לא יכולים שלא להסכים.
מור ממן
מור ממן הייתה יכולה בקלות להשתחל לרשימה הזו ולו רק בגלל הכתרתה השנה למלכת היופי של המדינה בה אתם מרימים מחאות על קוטג' ומילקי. לשמחתנו (ובעיקר לצערה של המורה שלה לאנגלית בתיכון), מיס ממן נכנסה לכל בית בישראל אחרי שניסתה להסביר לאזרחי העולם ש-"שי איז איי סולג'ר אין דה יזראלי הרמי".
כן, למרות היופי המנצח, העיניים הטובות והלוק שמביא לכם את קיבוץ הגלויות הישראלי במיטבו, הרגע בו נסעה לתחרות מיס עולם בלונדון, שם ניסתה להסביר באנגלית קלוקלת מאיפה היא באה ומה היא עושה, הפך בקלות לאירוע שבגללו כולנו נזכור אותה השנה. את החותמת הסופית להצלחתה וכניסתה לרשימה המפוארת הזו אגב, חייבת ממן לנוי אלוש, שתו תקן הרמיקסים שלו לא פסח על הווידאו המדובר ששבר את האינטרנט המקומי ועל הדרך גם את השיניים של המלכה ממן. קונגרצ'וליישנס וזה.