חוקרים מיפו בעזרת 1,500 אנשים איפה בדיוק מותר לגעת אחד בשני, איפה עובר הגבול, ומתי בדיוק לטפוח על השכם לעומת חיבוק חם או נגיעה קלה בכתף. חלקנו מנשקים על הלחי גם במפגש ראשוני (עדיף שלא), חלקנו לוחצים יד, אבל המפה הזו אמורה להציג את התמונה השלמה למתלבטים.
המדענים מאוניברסיטת אוקספורד יצרו מפת גוף מפורטת, "מפתח נגיעות", שמצליחה בעזרת צבעים שונים להעביר את האינפורמציה המדוברת - איפה ואיך לגעת באנשים אחרים, החל מזרים גמורים ועד המשפחה הקרובה ובני הזוג.
אז כמה אנחנו מרגישים בנוח שיגעו בנו? החוקרים מאוקספורד בראשותו של רובין דנבר, פרופסור לפסיכולוגיה, בשיתוף עם מדענים מפינלנד בחנו אוכלוסייות בחמש מדינות אירופאיות שונות - כמעט 1,500 גברים ונשים מפינלנד, בריטניה, צרפת איטליה ורוסיה. הנשאלים סימנו על הדמויות המצויירות את האזורים בהם הם מותירים לאנשים לגעת בהם. כל אחד מהם סימן אזורים שונים עבור 13 קטגוריות שונות ברשת החברתית שלהם, כולל הורים, בני זוג, אחים ודודים, ופעמיים עבור שני המינים.
נשים וזרים: רק כפות הידיים הן אזור לגיטימי
המגמה די ברורה - אנחנו לא מרגישים בנוח שזרים גמורים נוגעים בנו, אבל נתון אחד כן יוצא דופן (אוקיי, קצת יוצא דופן) - אצל גברים אין איזור אחד שהוא מחוץ לתחום לחלוטין - כל עוד הזר הוא אישה.
הרוב המוחלט של הנבדקים סימנו את איברי המין כאזורים שבהם מותר רק לבן או בת הזוג לגעת. הגב, למשל, הוא אזור מותר לנגיעה עבור רוב הנשים כשמדובר בבני משפחה, אולם כאשר מדובר בזרים - ובפרט גברים - רק כפות הידיים סומנו כאזור לגיטימי. אצל גברים הפתיחות הייתה רבה יותר, אולם גם הם נרתעים ממגע של גברים זרים, ואפילו כפות הרגליים והראש סומנו כאסורים. כאשר הזרה היא אישה, כאמור, הם חופשיים הרבה יותר וכמעט לא הטילו מגבלות מגע. למעשה, עבור גברים, לאישה זרה יש גבולות גזרה מקבילה להורים, ואפילו יותר מאשר לאח או אחות. מפתיע? אנחנו לא בטוחים.