שנה חלפה מאז פלישת אלפי מחבלי חמאס והג'יהאד האיסלאמי לתוך שטח ישראל וכיבוש חלקים נרחבים מהנגב המערבי. בשעה שהצבא לא היה שם כדי לעצור את מסע הרצח, מצאו עצמם השוטרים ניצבים לבדם מול המחבלים במאמץ אחרון לעצור את התקדמותם לעבר מרכז הארץ. כמה ממוקדי הקרבות שבהם נלחמו השוטרים הצילו חיים של אזרחים רבים.  

הקרב על אופקים

27 אזרחים ואזרחיות נרצחו בידי מחבלי חמאס שהצליחו לחדור לעיר אופקים בבוקר של ה-7 באוקטובר. תושבי העיר חברו לכוחות המשטרה וסייעו להם להילחם במחבלים, שחלקם אף הצליחו לפרוץ לדירות ולקחת עמם בני ערובה. 

המחבלים התמקדו בשכונת מישור הגפן. ב-06:45 השתלטו על השכונה 22 מחבלים וירו בכל מי שנקלע בדרכם. מסע הרצח החל ברחוב הגורן, משם המשיכו המחבלים לרחובות הכרמים והחיטה, עד שנעצרו ברחוב התמר, תוך שהם זורקים רימונים על הבתים ויורים לכל עבר.

עד השעה 14:00 לא הגיעו חיילים לעיר, ומי שנשאר להילחם במחבלים היו שוטרים, לוחמי ימ"מ, חיילים בחופשה ואזרחים שסייעו להם. השוטרים ושאר הלוחמים מנעו מהמחבלים להתקדם משכונת מישור הגפן, שנמצאת בחלקה המערבי של אופקים, לעבר שכונות אחרות ולהגיע אל תחנת המשטרה בעיר. 20 שוטרים, אזרחים וחיילים בחופשה שלחמו במחבלים נפלו במהלך הקרבות באופקים, בהם שישה שוטרים.

הקרב על תחנת המשטרה בשדרות

ב-7.10, בשעות הבוקר המוקדמות, הסתערו מחבלים על תחנת משטרת שדרות והפתיעו את השוטרים ששהו בה. השוטרים ניסו להדוף באומץ את המחבלים, אך רבים מהם נפלו בקרב - שישה מהם שירתו באופן קבע בתחנה המקומית הקטנה. הקרב על תחנת המשטרה בשדרות הפך למוקד הלחימה העיקרי בעיר. 

אחד הקרבות הקשים שהיו בתחילת המלחמה התרחש על גג תחנת משטרת שדרות. שבעה שוטרים, ובהם שתי שוטרות, נלחמו באומץ במשך תשע שעות מול עשרות מחבלים חמושים באמצעי לחימה רבים כדי למנוע מהם להשתלט על התחנה ולטבוח בשוטרים שנמצאים בה.

רס"ר מור שקורי, ראש משמרת סיור בתחנת משטרת שדרות, שוטרת מצטיינת ואמיצה, נהרגה על ידי מחבלים כאשר הצילה את חייו עובד במשרד הביטחון שהגיע לסייע לשוטרים שהותקפו ונפצע במהלך הקרב.

רפ"ק מאלי שושנה מתחנת משטרת אשדוד, שנסעה לסייע לשוטרי תחנת שדרות שהיו נצורים תחת המתקפה הרצחנית של המחבלים, חיסלה ארבעה מהם באמצעות אקדח 9 מ"מ ומחסנית אחת שהייתה לה. רפ"ק שושנה, שהכירה את רס"ר מור שקורי, חשפה את סיפור גבורתה באותם רגעים דרמטיים. "הגעתי בשבע בבוקר לסייע לשוטרי התחנה שהיו תחת מתקפה של מחבלים", סיפרה רפ"ק שושנה, "היינו שבעה שוטרים, התחיל ירי מסיבי. רצנו על גג התחנה שזו עמדה נוחה יותר וטובה להילחם במחבלים. היה שוטר בקומה הראשונה של התחנה ואזרח עובד משרד הביטחון ששמע על היריות בתחנה והגיע כדי לעזור לנו מול עשרות מחבלים שהיו חמושים מכף רגל עד ראש, חמושים ברובי קלצ'ניקוב, רימונים וטילי אר.פי.ג'י. לנו היו  אקדחי 9 מ"מ, כמה מחסניות ונשק ארוך (אם-16) שהיה לאחד השוטרים. החלטנו בכל מחיר שהם לא משתלטים על גג התחנה, שנעשה הכל להציל את שוטרי התחנה. בכלל לא חשבנו על עצמנו. היו שם כמה עשרות מחבלים נלחמנו בהם במשך כתשע שעות עד שחולצנו על ידי הימ"מ מגג הבניין. התחמושת שלנו הייתה מועטה מאוד".

הקצינה שושנה חיסלה לבדה ארבעה מחבלים. יחד עם רס"ר שקורי ושאר השוטרים חוסלו שישה מחבלים נוספים. המחבלים ניסו חמש פעמים לעלות על הגג אבל רפ"ק שושנה והשוטרים מנעו זאת מהם, כשחלקם משלמים בחייהם.

במשך 20 שעות נמשכה הלחימה בתחנת המשטרה, שכללה בין היתר ירי טנק לעבר המבנה. כ-35 מחבלים חוסלו באזור התחנה, שנהרסה כליל ועלתה באש. 

הקרב במסיבת הנובה

כ-40 שוטרים אבטחו את המסיבה ליד רעים עליה הסתערו עשרות מחבלים במתקפת הפתע של חמאס. 17 שוטרים נהרגו בקרבות מול המחבלים במאמץ להגן על המבלים שנסו על נפשם. 

השוטרים אבטחו בשכר את המסיבה כפי שמקובל באירועים המוניים וציבוריים כאלה. ביום שבת בבוקר מאות מחבלי חמאס פשטו על המסיבה ואגפו את החוגגים מכל הכיוונים וטבחו בהם. לפחות 364 מהמבלים נטבחו באכזריות. 

השוטרים, שהבינו שמדובר במחבלים, החלו לירות לעברם, ונלחמו באופן הירואי כדי להגן על חייהם של החוגגים שהחלו להימלט מהמסיבה בכלי רכב ובריצה בשדות וביערות. "השוטרים נלחמו באומץ רב כדי להגן על החוגגים אבל לא היה להם סיכוי מול כמות המחבלים המטורפת והנשקים שהיו להם", הסביר גורם במשטרה, "הם נלחמו בגבורה. הצבא בכלל לא הגיע לאזור. שוטרים רבים הגיעו לסייע ורובם נהרגו".

בימים שלאחר הטבח, בחניון רעים, ניתן היה לראות ניידות משטרה רבות, חלקן ממוגנות, שספגו כדורים רבים וטילי אר.פי.ג'י. בחודש שעבר העיד מפקד מרחב הנגב, אייל אזולאי, בוועדת החקירה האזרחית לאירועי ה-7 באוקטובר וטען כי המשטרה נלחמה לבדה במחבלים באזור המסיבה עד שעות הצהריים. 

שוטרים נלחמים במחבלים במסיבה ליד רעים
שוטרים נלחמים במחבלים במסיבת הנובה

בנוסף טען אזולאי כי בשל התמקדותם של המחבלים במסיבה, נמנעה פלישה מסיבית יותר של מחבלים לעומק ישראל. "המסיבה הזו, שהותקפה על ידי מעל ל-300 מחבלים, הביאה את המחבלים להתעכב במשך שעות ולעשות מעשים נוראיים כנגד משתתפי המסיבה. הנובה שיבשה להם את תוכנית ההתקפה. הם לא ידעו על הנובה. אני אומר את זה גם למשפחות שאני מלווה ממתחם הנובה, שהאנשים שהיו שם עיכבו את ההתקפה על מדינת ישראל", אמר אזולאי בוועדה. "המסה של הטבח של התקיפה היא בשלוש-ארבע השעות הראשונות ושם משטרת ישראל עמדה והגנה בגופה, ושילמה מחיר כבד מאוד. זו הסיבה שאני חוזר שוב ושוב, המשטרה הצילה את מדינת ישראל. זו לא קלישאה. אני הייתי שם, אני כמעט שילמתי בחיי, אני והשוטרים שלנו. אף אחד לא רק שלא ברח, כולם, כל המרחב וכל המחוז, ושוטרים גם מבחוץ, באו ונלחמו, הצטרפו ללחימה".

קרב הגבורה של ג'יי אר דוידוב ברעים

מעט לאחר השעה שבע בבוקר קיבל סגן ניצב ג'יי אר דוידוב, מפקד תחנת רהט, הודעה על חדירת מחבלים למסיבת הטבע שהתקיימה סמוך לחניון רעים. בתוך שניות הוא כבר היה על המדים, לוקח את המכונית המשטרתית ונוסע עם עוד שלושה שוטרים לכיוון הקיבוץ. "נסעתי לרעים לפקד על האירוע", הודיע ברשת הקשר המשטרתית. עם הגעתו לזירה חתר מיד למגע ונלחם במחבלים.

במהלך הקרב נפצע דוידוב באורח קשה מאוד. כשההודעה על כך עברה בקשר, נצ"מ יצחק "איציק" בזוקה שווילי - מפקד תחנת משטרת שגב שלום, ומי שתמיד היה חבר-כמו-אח לדוידוב - לקח איתו את רכב ה"קרקל" המשטרתי, ממוגן הירי, ונסע לחלץ את  חברו ואת השוטרים שאיתו.

אחד המחבלים ירה טיל אר.פי.ג'י לעבר הקרקל שלו, והוא ושוטר נוסף נהרגו במקום.  מאוחר יותר התברר שגם בתו של בזוקה שווילי, לוחמת מג"ב, הייתה בזירת הקרבות ונשארה בחיים. ג'יי.אר דוידוב לא שרד, ושני החברים הטובים – שניהם קצינים בכירים, אנשי מקצוע ללא רבב בעידן שבו המשטרה משוועת לכאלה - מצאו את מותם בהפרש של דקות.

סנ
סנ"צ ג'י.אר דוידוב ז"ל|צילום: דוברות המשטרה

"בזוקה וג'יי.אר היו בלתי נפרדים", מספר קצין שהכיר היטב את שניהם. "אף אחד לא הופתע כשבזוקה, בלי לחשוב הרבה, טס במהירות מטורפת לזירה קשה כדי להציל את גי'י.אר ואת החברים שלו. אף אחד לא הופתע גם כשהוא הגיע לשטח, אבל אף אחד לא העלה בדעתו שהוא ישלם על זה בחייו. מצד שני, זאת בדיוק המורשת שלו ושל ג'יי.אר: חותרים למגע בכל מחיר, חיי אדם קודמים לחייהם. הם היו גברים ושוטרים נועזים שאי אפשר לתאר. איבדנו את הטובים שבקצינים שלנו".   

ג'יי.אר דוידוב, בן 43 במותו, שירת כקצין במג"ב. כששוחרר החל את דרכו כבלש ואיש מודיעין במשטרה, וטיפס לאט אבל בטוח בסולם הדרגות. הוא שימש כקצין מודיעין ובילוש בתחנות נתיבות ובאר שבע, היה סגן מפקד תחנת משטרת קריית גת ומפקד משטרת רמת נגב - והדובדבן שבקצפת, מפקד היחידה המרכזית במשטרת מרחב לכיש.

"ג'יי.אר הביא איתו ללכיש, יחידה שנחשבת קטנה במושגים של משטרת ישראל, הרבה תחכום, יצירתיות, מחשבה, משמעת ברזל", מספר קצין בכיר במחוז הדרומי. "לא פחות מזה, ג'יי אר הכיר העבריינים אחד אחד, לפרטי פרטים. מהחיילים הזוטרים ועד לראשי הארגונים. הוא שינה את היחידה מקצה לקצה וכל הזמן היה זמין, דרוך. בתקופה שלו סוכלו מעל 100 חיסולים שהיו עלולים לגרום לפגיעה בחפים מפשע, עבריינים שהיו רואים אותו בחדרי החקירות היו מבינים שהמשחק נגמר"

דוידוב עבד מסביב לשעון בחגים, בשבתות ואפילו בימי חופשה. תחת פיקודו זכתה ימ"ר לכיש בתעודת היחידה המצטיינת במשטרת ישראל לשנת 2022 (את התעודה העניק לה המפכ"ל עצמו, רב ניצב יעקב שבתאי).