עד לפני כשנתיים, מבריחי הסמים הבדואים, מי שנחשבו למבריחי הסמים הגדולים ביותר בישראל ובמזרח התיכון נאלצו לסכן את חייהם בהברחות של חשיש ומריחואנה ממצרים (סיני) לשטח ישראל. החומה שנבנתה לאורך הגבול עם מצרים אילצה את המבריחים להגיע לגבול הדרומי עם טרקטורונים ואופנועי שטח, אז הם היו שולפים סולמות, מטפסים ולוקחים את שקי המריחואנה ותיקי החשיש מהמבריחים בצד המצרי, מעמיסים ומסתלקים במהירות מהמקום.
שיתוף הפעולה הבטחוני בין ישראל למצרים גרם בשנה האחרונה לפגיעה אנושה בהכנסותיהם של אותם מבריחים, ומעשרות הברחות מוצלחות בשנה שהניבו להם למעלה מרבע מיליארד שקל - מספר ההברחות "המוצלחות" ירד לכארבעה בלבד וההכנסות התרסקו כליל.
"אנשים חטפו כדורים בגב, הפכו לנכים, ואחרים מתו מהירי של החיילים המצרים והישראלים. העסק הזה נהיה מפחיד לאללה", מספר מ', מבריח סמים ותיק מהפזורה הבדואית שבנגב. "סגרו לנו את הגבול מכל הכיוונים. פעם היו יורים לעבר הרגליים היום כבר יורים ישירות לעבר הגב, לפעמים אפילו לראש. הם הפכו אותנו למחבלים ולאנשים מסוכנים ששאנחנו בסך הכול רצינו להתפרנס. לא פגענו באף חייל או שוטר. הבנו שאנחנו בסכנה ושהחיים שלנו חשובים יותר אז עברנו לגדל מריחואנה. ברוך השם יש מספיק שטחים בנגב ואפשר להרוויח המון כסף בלי לחטוף כדורים טועים או מכוונים", מספר מ'.
כך קרה שבשנה האחרונה קו ההברחות מגבול מצרים לישראל הפסיק לעבוד כמעט לחלוטין, דבר שהפתיע אפילו את לוחמי יחידת מג"ן במשטרת מרחב הנגב ויחידת המסתערבים של מג"ב שעוקבות אחר הנעשה לאורך הגבול ובמיוחד אחרי המבריחים.
"אין כמעט הברחות של סמים מהגבול המצרי לישראל", מגלה קצין משטרה בשיחה עם mako. "מאז הקמת גדר הגבול היו מאות ניסיונות הברחה בשנה והמספר הזה ירד לעשרות . אבל בזמן האחרון זה עומד כמעט על אפס. המבריחים, כך מתברר, הפכו למגדלים הכי גדולים בישראל. לא מזמן גידלו כאן קנאביס בווילות, אבל עכשיו זה עבר לשטחי אש, ואדיות וכרמים. הכמויות עצומות ויכולות להגיע לאלפי טונות בשנה. המבריחים הבינו שזה כמעט בלתי אפשרי להבריח סמים לארץ ושאנחנו יושבים להם על הזנב 24 שעות ביממה יחד עם מסתערבי מג"ב ולוחמי צה"ל ושזה לא משתלם להם כלל - אז הם עברו לגידולים".
בשנה האחרונה הקימו המבריחים מאות חממות לגידולי מריחואנה בשטחים מדבריים, חלקם כמעט ללא דרכי גישה או בתוך שטחי אש, מה שמלמד על התחכום של המגדלים והאומץ שלהם לקחת סיכון, ומצד שני הבנה שהשוטרים ולוחמי מג"ב עלולים לסכן את חייהם אם יעזו להיכנס לאותם שטחים.
"הם נועזים מאוד, מתוחכמים, מסכנים את חייהם, והם יודעים לשחק 'שחמט' - כלומר, הם תמיד ינסו להקדים אותנו ולהפתיע בכל מיני מקומות לגידול מריחואנה", מסביר גורם מודיעיני במשטרה. "הם ממש לא פראיירים. על כל חממה או שטח גידול שאנחנו תופסים הם מפעילים עשרה במקביל. הם חדורי מוטיבציה ומגלגלים עשרות מיליוני שקלים בשנה".
שדות המריחואנה של המגדלים הבדואים בנגב לרוב שוממים מאדם, דבר שמקשה מאוד על השוטרים לתפוס את המגדלים. הם בדרך כלל משאירים במקום נשים או נערים כדי שישגיחו מרחוק על הנעשה יסייעו להם בלילה להשקות את השתילים. הקטיף ואריזת הסם נעשים בשעות הלילה הדי מאוחרות כדי למנוע את תפיסתם.
"המגדלים הבדואים שינו את סדרי הסחר של הקנביס בישראל", טוען קצין מודיעין. "הם שברו את המחירים בשוק בעשרות אחוזים לעומת מה שהיה קודם, וקשה מאוד לתפוס אותם כי הם משאירים בשטחי הגידול נשים שמפקחות על כך שלא יגנבו להם את הסמים. המגדלים חילקו ביניהם את שטחי הגידול כך שאף אחד לא ייכנס לשטח של השני. הם נעזרים בג'יפים, אופנועים ומכשירי קשר כדי לארגן את העברת הקנאביס משטחי הגידול לסוחרים במרכז הארץ. הכול עובר בקודים".
עמוס סילבר, מייסד טלגראס, טוען כי הבדואים שברו את שוק הקנביס, וממחיר ממוצע של 100-120 שקלים לגרם, המחיר צנח משמעותית ל-70-80 שקל לגרם. "המחירים בשוק הקנאביס בישראל ירדו בצורה דרסטית בין השאר בגלל המגדלים הבדואים. הם מציפים את השוק גם בישראל וגם בשטחי הרשות הפלסטינית", טוען סילבר, "חלק מהסוחרים בטלגראס אכן קונים מהבדואים את הקנאביס. איכות המריחואנה שהבריחו מסיני לישראל הייתה ירודה מאוד מה שגרם בזמנו לעלייה במחירים, אבל הגידולים של הבדואים בנגב שוויתרו על ההברחות גרמו לצלילת מחירים".
"היתרון שלנו בפזורה הבדואית בנגב הוא שיש לנו המון שטחים ריקים לגדל את המריחואנה", מסביר אחמד, אחד המגדלים הגדולים ומי שעמד בעבר בראש רשת מבריחים שהפעיל קו הברחות משגשג מסיני לאזור ביר הדאג'. "במרכז הארץ אתה לא יכול לגדל, אין שטחים. המשטרה כבר סגרה מעבדות בבתים ובווילות. אצלנו תופסים שדה אחד או שניים ולא קרה כלום - יש לנו שטחים מרמת חובב ועד מצפה רמון. בערך 50-60 שדות. תעשה לבד את החישוב כמה כסף אנחנו עושים. בכל שדה כזה אנחנו מגדלים יותר מטון של חומר. יש שדות יותר קטנים שמגדלים בהם כמה מאות קילוגרמים".
לדבריו, עלות גידול של שדה מסתכמת בלא יותר מ-30 אלף שקלים כולל כל הציוד והמים. חלק מהמגדלים משכירים כרמים נטושים במושבים בנגב ומגדלים את הקנביס.
למה אתם מגדלים דווקא בשטח אש, זה לא מסוכן?
אחמד צוחק. "איפה אתה רוצה שאגדל ליד ה'שיק' (אוהל אירוח) או בצריף? מג"ן והמג"בניקים תוך שנייה לוקחים הכול ועוצרים אותי. הכי טוב זה בשטחי אש, מקומות שצה"ל מתאמן בהם. נכון שהיו כמה תפיסות בשטחי אש, אבל עוד פעם אני אומר לך - זה שום דבר. אנחנו את המיליונים שלנו כבר עשינו. באים אליי חבר'ה ממרכז הארץ עם מסחריות וטנדרים ומעמיסים שקים. ללקוחות הקבועים אני עושה הנחות. באים אליי מתל אביב, נתניה, רמת השרון, סטודנטים מבאר שבע, שדרות ואפילו תושבים מהגליל".
בשנה האחרונה לוחמי מג"ן ומסתערבי מג"ב פשטו על למעלה מעשר שדות מריחואנה בשטחי אש ליד בסיס 'צאלים' והחרימו כמה טונות של סם רגע לפני שנקטף ונמכר לסוחרים. חלק מהמגדלים ושותפיהם נעצרו והוגשו נגדם כתבי אישום. למרות הפשיטות והמעצרים, המגדלים בפזורה הבדואית לא עוצרים לרגע וממשיכים להשתלט על עוד ועוד שטחים כדי לגדל את הקנאביס שמפרנס אותם לא רע בכלל.
"לקח לנו כמה חודשים ללמוד את העסק, לקנות ציוד ולעשות ניסיונות בשטח. אבל עכשיו אין מישהו שיעצור אותנו. חלק מאתנו קנה ג'יפים חדשים, וחלקנו בנינו בתים לילדים שלנו", אומר אחמד בחיוך. "כולם בעסק של הגידולים; האישה, הילדים, בני משפחה. שווה לגדל. השופטים לא מחמירים עם המגדלים. מבריחי סמים מקבלים עונשים הרבה יותר חמורים. אז למה שלא נהנה מזה?", הוא מסכם בחיוך.