דוויר הייני, שפירגן לעצמו בכינוי קפטן דווייני, התפטר מהעבודה שלו, מכר ותרם את כל מה שהיה בבעלותו, קנה סירה והחליט לצאת למסע מטורף של כמעט 20 אלף קילומטרים בים. ניחוש שלנו: הוא לא מסוג האנשים שדוחים סיפוקים.
הייני, היום בן 27, פשוט החליט יום אחד לפני שנתיים שהוא רוצה לשוט מוושינגטון לצ'ילה. "קניתי סירה באורך של תשעה מטרים ולימדתי את עצמי איך לשוט", כתב בבלוג שלו, בו תיעד את המסע. הוא לא פירט מדוע עשה זאת מלכתחילה, אבל אמר שמטרתו הייתה לחוות את הים עד כמה שניתן. הוא רצה להיות מוזן בעיקר מדברים שיצליח לדוג, להנות מכמה שיותר שקיעות וזריחות, להתנסות בכל סוגי מזג האוויר השונים שפוקדים את הים ולהנות מפיסות יבשה קטנות בדרך. לנו זה נשמע לגיטימי.
The goal of my voyage was to ski directly from the boat in the fjords of Chile, but I had a long way to go before I got there. I started in Bellingham, Washington and worked my way down the Oregon and California coasts to Mexico. I spent hurricane season in the Sea of Cortez and eventually sailed from southern Mexico to the Galapagos Islands. The final leg of the voyage from the Galapagos to Puerto Montt, Chile was a 37 day non-stop, single-handed sail and I only saw one other boat that entire time. I've been exploring Patagonia ever since.It has been a wild ride with everything from hurricanes to volcanic eruptions along the way. My life has gotten infinitely simpler and I'm completely and totally free to do whatever I want, whenever I want. The wind costs me nothing and drives me wherever I want to go I tried to live off the sea as much as possible and in Mexico, that accounted for 40-50% of my meals - sushi, ceviche, fish tacos, etc. I managed to wrangle this sailfish onto the boat with a light hand line one afternoon. I decided to name him Don Rodrigo the Magnificent and he was by far the largest fish I caught. Without any refrigeration onboard, I knew I'd never be able to eat him before he spoiled, so I decided to throw Don Rodrigo back to the sea. (photo: Autumn Foushee)הייני כתב על הרבה דברים מיוחדים שעברו עליו, כמו מסיבת ענק שעשה על הספינה, שכמעט טבעה תחת כובד משקל האורחים. אבל אחד מהסיפורים שכתב עליהם היה מפחיד במיוחד. לפי הייני, אחרי חודשיים בים הוא היה צריך לעזוב כדי להגיע לאירוע מיוחד של איחוד משפחתי. חברה טובה שלו הציעה לשמור על הסירה בזמן שייעדר והוא קיבל את ההצעה בברכה. אלא שבדיוק באותו יום שהחברה הייתה על הסירה, הוריקן רציני פקד את האיזור. הייני איבד קשר עם החברה באמצע הלילה ונחרד מהמחשבה שהיא לא שרדה את הסופה. למחרת התברר שהיא שרדה 8 שעות בים, תוך כדי שהיא נאבקה בהיפותרמיה קשה. באותו לילה שלושה מלחים אחרים איבדו את חייהם, "אבל באורח נס החברה שלי הייתה בסדר", כתב.
A couple months into my jaunt through of the Sea of Cortez, I had to fly back to the states for a family reunion. A good friend offered to look after the boat in La Paz while I was gone. The Sea of Cortez is generally considered a safe haven from hurricanes (something like the risk of being hit by a hurricane in New Hampshire), but I made sure it was carefully anchored and prepared before I left.While I was in the states, a major hurricane swept up from Central America and rammed directly into La Paz in the middle of the night. My friend rode out the hurricane at anchor through 125 knot winds and I communicated back and forth with her via text message through the height of the storm. The anchor chain eventually broke off and the boat was swept onto the beach. At 2:36am, I got one last text message followed by radio silence.The hours that followed were the most horrifying of my life. I wasn't sure if she had just lost cell service or if something had gone horribly wrong. I eventually got a call from the Air Force that my emergency transponder had been activated. My friend had been swept from the bow of the boat by a massive wave and had spent 8 hours clinging to the mangroves, battling hypothermia, and waiting for dawn and rescue. Hurricane Odile claimed the lives of three other sailors that night, but miraculously my friend was OK. The boat was totally fine - just a little bit of scratched paint from being beached. The full story is here - http://www.voyageoftherascal.com/blog/hurricane-odile-the-full-storyעוד קטע קשה במסע קרה כשנאלץ לשוט מעל חודש ברצף, לבדו, כשביום ה-37 פרצה שריפה קטנה במנועים. "ממש רעדתי באותו יום, זה היה הרגע הכי מפחיד בחיי", כתב על כך הייני. הוא הצליח להשתלט על השריפה, לתקן את המנוע ולהגיע לצ'ילה בבטחה. את התמונות המדהימות אפשר לראות בבלוג שלו, יחד עם תיאורים מפורטים של המסע המרתק. "מצאתי כמה פיסות מדהימות של גן עדן לאורך המסע ופיתחתי הערכה גדולה יותר לכוכב היפה הזה עליו אנו חיים".
אנחנו לא בטוחים מה בדיוק הייני יעשה עם עצמו עכשיו, בהתחשב בזה שאין לו עבודה או רכוש כלשהו, אבל היינו מוכנים להתחלף איתו בשנייה. לא שבא לנו על אוכל שצריך לעבוד קשה בשבילו או לנסות את מזלנו מול סופות מסכנות חיים, כן? אבל יהיה נחמד אם מישהו יקרא לנו "קפטן". שווה את זה.
Though they're sometimes hard to find, there are still little bits of land out there that aren't covered in condos and strip malls. I found some incredible slices of paradise along the way and I've developed a much deeper appreciation for this beautiful planet we live on. (photo: Wade Fellin)