מריאן בכמאייר הייתה אישה קשת יום מהעיר ליבק שצפון גרמניה והתגוררה לבדה עם אנה, בתה השלישית, שבאה לעולם אחרי שני הריונות שהסתיימו בצורה טראגית – בנה הראשון נולד זמן קצר אחרי שחגגה את יום הולדתה ה-16 ואילו בנה השני נולד אחרי שנאנסה מחוץ למועדון ריקודים. שניהם נמסרו לאימוץ, ואנה הייתה הילדה עליה חלמה תמיד, למרות שגם איתה החיים לא תמיד היו פשוטים.
ב-5 במאי 1980 אנה ברחה מהבית אחרי מריבה עם אמה, ומריאן סיפרה לחוקרי המשטרה שהגיעו לביתה כי בתה בת ה-7 החליטה "לעשות לה דווקא" והבריזה מבית הספר. כמה שעות לאחר מכן, הפרשה קיבלה תפנית מחרידה אחרי שגופתה של אנה נמצאה ללא רוח חיים בתוך קופסא שנקברה בקבר רדוד סמוך לתעלת מים הקרובה לביתה של מריאן. זמן קצר לאחר מכן, בלשי תחנת המשטרה המקומית הצליחו להגיע לחשוד העיקרי במעשה - קלאוס גרבאוסקי.
גרבאוסקי היה מוכר היטב למשטרה אחרי שהורשע בעבר בסדרת עבירות מין נגד ילדות ונערות, וזמן קצר לפני כן גם נידון על ידי השלטונות לסירוס כימי. לבסוף, הוא נעצר בחשד לרצח של אנה בכמאייר לאחר שארוסתו דיווחה לרשויות האכיפה על מעשיו.
גרבאוסקי הודה בחקירתו שהוא אכן זה שרצח את אנה הקטנה, וסיפר כי הזמין את הילדה לביתו, וזמן קצר לאחר שהגיעה אליו, טען שהיא איימה עליו שתספר לאמה שהוא תקף אותה מינית במטרה לסחוט אותו: "מעולם לא נגעתי בה", טען גרבאוסקי, אך למרות זאת הוא הודה כי החזיק את הילדה בביתו במשך כמה שעות לפני שחנק אותה למוות. בעקבות הודאתו המצמררת, הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין הרצח של אנה.
"עשיתי את זה בשביל אנה"
בימים הראשונים של המשפט נגדו, צוות ההגנה של הנאשם שטח את גרסתו בפני השופט והציג את אנה בתור ילדה מניפולטיבית שניסתה לפתות את גרבאוסקי. מעבר לזה, הם טענו כי מרשם סבל מחוסר איזון הורמונלי שנגרם כתוצאה מטיפולי הסירוס שעבר. אחרי יומיים שהעבירה בבית המשפט, כל מה שמריאן בכמאייר הייתה יכולה לעשות היה רק לשבת ולהקשיב לסיפורים המזעזעים של צוות ההגנה על בתה הקטנה, וכשהגיע היום השלישי למשפט, היא כבר לא החזיקה מעמד והחליטה לקחת את החוק לידיים.
ב-6 במרץ 1981, מריאן נכנסה לבית המשפט וחיכתה בסבלנות שהסדרנים יובילו את גרבאוסקי אל דוכן הנאשמים. כשעבריין המין נכנס לאולם והתיישב במקומו, מריאן שלפה לפתע אקדח שהחביאה בתיק הצד שלה, וירתה שמונה כדורים אל עבר הנאשם. שישה מהם פגעו בגבו, גרבאוסקי צנח על הרצפה ומת במקום.
כאוס שרר באולם הדיונים מיד לאחר הירי, ועדי ראייה שנכחו במקום תיארו איך האם הכואבת הפלילה את עצמה, ולמעשה אפילו השופט שמונה לנהל את משפט הרצח שמע את מריאן אומרת: "רציתי להרוג אותו. הוא הרג את הבת שלי. רציתי לירות לו בראש אבל פגעתי לו בגב. אני מקווה שהוא מת". מאוחר יותר, שני שוטרים שהיו עדים לתקרית סיפרו ששמעו אותה קוראת לנאשם "חזיר" בזמן שגופתו הייתה מוטלת על רצפת בית המשפט.
מיד לאחר הירי החליטו רשויות האכיפה לשלוח את האם לאבחון פסיכיאטרי על מנת לקבוע האם היא כשירה לעמוד לדין, ובמהלך אותם מפגשים היא תיארה באופן מפורט את פנטזיות הרצח שלה, וטענה כי הייתה רואה חזיונות של בתה בבית המשפט. בשלב מסוים, הפסיכיאטר ביקש ממנה לכתוב כמה מילים בשביל לבחון את כתב ידה, ובתגובה, האם העבירה לו דף ובו כתבה את המשפט המצמרר: "עשיתי את זה בשביל אנה", וגם הוסיפה שבעה לבבות – אחד על כל שנת חיים של בתה הצעירה.
"שמעתי שהוא היה אמור למסור את העדות שלו בבית המשפט", סיפרה מריאן במפגש אחר. "חשבתי לעצמי: 'הנה, עכשיו הוא עומד לשקר לגבי הקורבן שלו'. לגבי בתי. לא יכולתי לעמוד מנגד, והחלטתי לעשות מעשה".
באופן טבעי, בכמאייר מצאה את עצמה במרכזה של סערה תקשורתית, ובשלב מסוים היא אפילו קיבלה את הכינוי "האם הנוקמת" בעיתונות המקומית. במקביל, היא נאלצה לגייס את המשאבים הכלכליים המעטים שהיו לה בשביל לשלם לעורכי דינה, ולבסוף החליטה למכור את הזכויות לסיפור שלה לכתב העת Stern בעבור סכום של כ-158 אלף דולרים.
הפרשה המזעזעת הסעירה את כל גרמניה, שם תושבים רבים תמכו באם הנוקמת, בעיקר בגלל שהאירוע ארע בתקופה שבה האמון במערכת המשפט היה בשפל חסר תקדים. מהבחינה הזאת, לא מעט אנשים הרגישו שהדרך היחידה להוציא את הצדק לאור הייתה רק אם האם תיקח את החוק לידיים. מעבר לזה, רבים אחרים סברו כי בית המשפט צריך להתחשב בנסיבות התקרית, ולכל הפחות להפחית בחומרת האישומים נגדה.
במקביל ניסו רשויות החוק להבין האם הרצח של גרבאוסקי היה ספונטני או תוכנן בקפידה, עד שלבסוף החליטה הפרקליטות להתחשב בנסיבות התקרית ולהקל בסעיפי האישום נגד מריאן, וב-2 במרץ 1982 היא הורשעה בהריגה ונשלחה לרצות שש שנות מאסר בפועל.
מריאן בכמאייר שוחררה בסופו של דבר ממאסרה ביוני 1985 אחרי שריצתה חצי מעונשה, וזמן קצר לאחר מכן היא עברה לעיר לאגוס שבניגריה יחד עם בן זוגה שעבד במקום בתור מורה. השניים נשארו במדינה עד שנות ה-90, אז מריאן עזבה את בן זוגה ועברה להתגורר בסיציליה.
בספטמבר 1996, 15 שנה אחרי שירתה למוות בקלאוס גרבאוסקי, מריאן בכמאייר הלכה לעולמה בעקבות סיבוכים של סרטן הלבלב. היא הייתה בת 46 במותה, ובני משפחתה החליטו לקבור אותה בעיר ליבק - באותה חלקה לצד בתה האהובה.