זה עדיין לא רשמי, וסביר בהחלט להניח שתתבוננו על כך בחשדנות, אבל יש דיבורים על זה. יש מאמרים. יש מחקרים תומכים. והם כולם אומרים שאנחנו עושים פחות סקס. ובכל אשם מארק צוקרברג והפייסבוק שלו.
מדוע, בעצם? מה הקשר בין רשתות חברתיות לסקס? ומדוע החיים הוירטואליים שלנו מתנגשים עם חיי המין שלנו? הנה כמה הסברים אפשריים לתופעות שהביא עמו העידן הדיגיטלי, ולהשלכות שלהן על הפעילות בחדר המיטות.
מבלים שעות מול המחשב
לא מספיק שבעידן המודרני אנחנו עובדים יותר ויותר (סקר שפרסמה בשנה שעברה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לימד שהישראלי הממוצע עובד יותר מ-43 שעות בשבוע, לעומת 32-35 במערב אירופה), כשחוזרים סוף סוף מהעבודה, אנחנו לא נפרדים מהמחשב. את פעילויות העבר המשותפות, שכללו לרוב בילוי זוגי כלשהו בסלון, החליפה הפעילות היחידנית של גלישה במחשב, באייפון או באייפד. שם, מול המחשב, זה רק אתה עם עצמך (ועם כמה עשרות חברים שגולשים במקביל).
והאינטרנט, ממזר ממכר שכמותו, רק שואב אותנו לתוכו עמוק יותר ויותר, מוביל מקישור לקישור, מסרטון לסרטון, ממייל למייל. הצ'אטים סוגרים עליך, התגובות בפייסבוק מחייבות אותך להגיב בחזרה, בשרשרת אינסופית ממנה יציל רק כיבוי אורות. אז כשכל הזמן מחכים לך על הצ'אט עשרה חברים אונליין, למי יש זמן לסקס?
הקלות שבלכלוך
רב סרן שמועתי קיבל קידום עם התחזקות האינטרנט והרשתות החברתיות. כשבחורה רוצה לשרוף אותך אצל בחורות אחרות, היא לא צריכה להריץ שיחות טלפון ולקוות שמסר השרשרת יעבור בלי להיתקל בטלפון שבור. היא רק צריכה פייסבוק – לטנף לך את הוול, להעלות תמונות מביכות, לפרסם סרטון משפיל, לפתוח קבוצת שנאה. כשכל כך קל להפוך לקורבן (מוצדק או לא) של רומן כושל, מי רוצה להסתבך עם סקס?
דור שאכפת לו רק מעצמו
יש משהו שקרי בבסיס המושג "רשת חברתית". הרי זו רשת אישית יותר מאשר חברתית. אנשים בה עסוקים בעיקר בלפרסם סטטוסים על עצמם, ואז לרוץ לבדוק מי הגיב להם ובכמה לייקים הם זכו. מעבר לזה, הם מפרסמים תמונות וסרטונים, מספרים אלו סרטים ותוכניות טלוויזיה הם אוהבים, עושים לייקים לחברות ומותגים וממשיכים לנפח ולנפח את הפרופיל שלהם, במפגן וירטואלי חסר פרופורציות של אהבה עצמית.
וכשאתה אוהב את עצמך כל כך, ועסוק עם עצמך כל כך, קשה למצוא שם מקום לעוד מישהו. סקס הוא עסק לשניים, אבל בחיים המודרניים כולם טסים סולו. ועל כך כבר אמר וודי אלן שאין כמו אוננות, משום שזה לעשות סקס עם מישהו שאתה אוהב.
יותר מדי מידע
האינטרנט הרס את כל המסתורין שבסקס. פעם, דיבור על סקס היה כמעט טאבו, ועבור מתבגרים זו היתה ארץ לא נודעת שעליהם לגלות בעצמם. היום ילדים לא צריכים להתאמץ כדי לדעת את כל מה שהם רוצים לדעת על סקס וכבר יש להם את מי לשאול – את גוגל. הרים של מידע, תמונות, סרטים, ויקיפדיה. כל הקאמה סוטרה בקובץ PDF היישר למחשב שלך. סרטוני הדרכה ביוטיוב. בלוגים, פוסטים, מאמרים. אפשר להתקשקש על זה עם חברים בצ'אט, אפשר לשאול שאלות בשם בדוי בפורומים. אפשר לצרוך פורנו בלי להיות מובך מחיוב האשראי מהווידאומט. וזה מה שקורה כשמדברים על משהו יותר מדי – בסוף מאבדים עניין, והוא נהרס.
חזרה לבתולים
גם זו כבר תופעה עולמית – רווקים ורווקות שמחליטים להתנזר מסקס. לא תמיד מדובר בהחלטה גורפת, לפעמים זו פשוט הצהרה על כך שסקס יורד מספר מקומות בסדר העדיפויות. אחרי עבודה, בילוי עם חברים ושינה, למשל. זו הצהרה שמשמעותה: סקס איז אוברייטד.
הפרופיל הקלאסי של הבתולות המודרניות (שהן לגמרי לא בתולות) הוא של רווקה בשנות העשרים או השלושים לחייה, עם ניסיון מיני, שמאסה ברומנים המזדמנים ומחפשת אהבת אמת. זה גם מסתדר היטב עם התופעה של חזרתם של אנשים בגילאים אלה לבית הוריהם, מה שהופך את עניין הבאת בן הזוג הביתה למביך במידה מסוימת.
האינטרנט והרשתות החברתיות הביאו לקפיצת מדרגה בכל הקשור לסקס מזדמן, ולקחו את מפגשי הפאבים למרחב הווירטואלי. דווקא הנגישות והגודש יצרו אצל רבים תחושת סלידה מהקלות הבלתי נסבלת של הסקס. בחורה עם תמונת פרופיל נאה עשויה לשבוע בשלב מסוים מאינספור המחזרים האלמוניים שמפגיזים את תיבת ההודעות שלה בפייסבוק, ולהחליט שהיא יוצאת מהמשחק. מנגד, הרשתות החברתיות, הצ'אטים והסמסים נותנים כר נרחב למשחק מקדים, סשן ארוך ופתייני של חיזורים, שהוא כידוע חביב על בחורות. קלות ורוחב השימוש בכלים האלה הופכים את המשחק המקדים למנה העיקרית.
עצלות
האינטרנט הביא את החוץ אל הבית. מי צריך לצאת לפאבים כדי להתחיל עם בחורות, כשאפשר לשוטט באתרי היכרויות ובפרופילים בפייסבוק ולשלוח Are You Interested? למה להעביר שיחת טלפון מייגעת, כשאפשר להסתמס או לצ'וטט במקביל לצפייה במשחק כדורגל? ומה פתאום בליינד דייט, כשהיום אפשר למצוא ברגע תמונה ולהחליט אם אתה בעניין או לא?
אין לנו כוח יותר. אנחנו רוצים לשבת על הכסא מול המחשב, או לרבוץ על הספה בסלון, או לשכב במיטה עם הלאפטופ, ושהכל יבוא אלינו. מה שלא מסוגל להגיע אלינו באופן דיגיטלי, בלחיצת כפתור – לא שווה מאמץ. וכשלאף אחד כבר אין כוח לעשות את מה שאי אפשר לעשות בלי אמצעים דיגיטליים, מה הפלא שאין סקס?