"החיים הביאו לי את החיבור לתחום הזה", כך מסביר אייל באופן קוסמי משהו את הבחירה בתחום עיסוקו המיוחד, סרוגייט – בן זוג חלופי שהולך עם המטופלת עד הסוף, בכדי לפתור בעיות של ביטחון עצמי, פתיחות וחשש ממגע גופני. "לפני שבע שנים הייתה לי ידידה שהתמודדה עם בעיות וגינאליות, היא לא היתה מסוגלת לעשות את זה עם מישהו שהיא לא מכירה. קראנו מה אפשר לעשות בנידון והצעתי לה לעשות את זה ביחד איתי. אחרי שלושה חודשים הבעיה נפתרה; כעבור שנתיים היא התחתנה ואמרה שזה בזכותי. היום יש לה שני ילדים".
לא עבר זמן רב והגורל סידר לאייל מפגש שהוריד אצלו את האסימון וייעד אותו לתפקיד החדש של חייו: "לקחתי טרמפ בדרכי לפסטיבל והנהג סיפר לי שהוא סרוגייט. הרגשתי שזה סוג של זימון. הוא הפנה אותי למרפאה של ד"ר רונית אלוני והתחלתי לעבור את כל התהליך עד ההסמכה. אבחון אישי שנכנס לקרביים, שאלות שבחיים לא שאלו אותי. היינו ארבעה גברים וארבע נשים בהתחלה, ובסוף סיימתי את הקורס עם עוד אישה אחת".
מאז, פעם אחת בשבוע, מחליף אייל (42, גרוש +1 ) את חליפת העסקים כמנהל שיווק ונכנס אל קרקס הרגשות הנודד בכיכובו של איש אחד. מציאות מהולה באשליה, סוג של משחק אבל על אמת, עם רגשות אמיתיים ומטופלים בתפקיד חייהם.
הניסיון המיני חשוב. האינטימיות יותר חשובה
"צריך לדעת לעשות סוג של סוויץ', כדי לשמור על עצמך", מספר אייל. "לפעמים במהלך טיפול יש קשיים מאוד גדולים ואתה לוקח את זה איתך הביתה. צריך לדעת לעבור מהחיים ביום יום לבין הזמן שבו אתה נמצא עם המטופלת. זה סוג של חוזה, מסגרת של זמן קצובה במספר טיפולים. כל אדם הוא עולם ומלואו, אני משלח אותן לדרך חדשה. חשוב לי להכיר אותן ממש לעומק, אני מספר להן דברים שאני לא מספר לאף אחד". יתרון הזמניות הוא קורא לזה. "אני מאוד משתף במה שאני מרגיש, אותנטיות מאוד חשובה, שיתוף הרגשות מאוד חשוב. השאיפה היא שהכל יהיה אותנטי, בתוך המסגרת של הטיפול. אם אתה מביא לה מתנה זה רק בגלל שאתה רוצה. בסוף הטיפול מקובל להביא משהו סמלי, שיר למשל. זה כבר משהו מונחה".
המטופלות והמטופלים חתומים על איסור יצירת קשר מחוץ למסגרת הטיפולית, הן לא יודעות עליו כלום - שמו האמיתי, מספר הטלפון, אפילו תמונה מזהה בעמוד הפייסבוק אסור לו לצרף. זהו סוג של זהות בדויה בה הן אמורות לתת אמון, על מנת לבצע את המהפך האישי. "סרוגייט צריך המון רגישות, אפשרות הכלה של קשיים יכולת הקשבה. להיות שלם עם עצמך, גם אני עובר תהליך במסגרת העבודה. מדובר במסע משותף. הניסיון בתחום המיני הוא חשוב, וכדאי שלא תהיה מתוסבך עם עצמך. מצד שני, הקטע המיני הוא מאוד שולי בטיפול ונכנס רק לקראת הסוף. כל הרעיון הוא לפתח אינטימיות, לייצר קרבה. התחושות, הרגשות והאהבה באים בעקבותיה".
כמה מטופלות היו לך?
"אני כבר חמש שנים בתחום. כל טיפול עורך בממוצע 15 מפגשים ונמשך 3 חודשים, בכל פעם מטופלת אחת. סך הכול הייתי עם עשרים נשים עד היום".
מהבליינד דייט עד למיטה: הכול תחת פיקוח
למרפאה של ד"ר רונית אלוני, השוכנת בליבה של בירת החטאים תל אביב, כניסה נפרדת ללקוחות, שיטת הדלת המסתובבת. על הקיר תלויה מפת האזור עם מקרא בתי הקפה בסביבה, שם מתקיים הדייט הראשון, למעשה בליינד לכל דבר ועניין. משם ממשיכים לדרך המשותפת, בין אם מדובר בהליכה משותפת על הטיילת, צפייה בסרט או יחסי מין. בסוף כל מפגש הסרוגייט כותב דו"ח למטפלת המינית שאחראית ומנהלת את הטיפול. מודלינג של החיים בתנאי מעבדה, כך הם מגדירים זאת. הכל תחת פיקוח.
"כמות הנשים שניגשות לטיפול נמוכה יחסית לגברים", מספרת רותה, מנהלת המרפאה. "אצל נשים החתך הוא גיל 35, כאלו עם בעיות בתחום הזוגיות שרוצות להביא ילדים. מטופלות נשים שבאות לסרוגייט הן הרבה יותר סגורות, הן קשות בלתת אמון, לוקח זמן לעבור איתן משלב לשלב. גברים הם יותר פורצי גבולות. בכל מפגש יש גבול עליון וגברים רוצים עוד, הם יותר משימתיים. לכן המטפלות צריכות להיות יותר נוקשות. גברים בדרך כלל מעודדים יותר להגיע לגבול העליון במהלך הטיפול. יחד עם זאת ישנם כאלו שחווים אינטימיות ממקומות אחרים. נכה משרד הביטחון שאהב לנצח את הסרוגייט בשש בש, למשל. לכל אחד יש צרכים שונים".
מה קורה כשמתאהבים במטופלת?
מתוך עשרות הנשים בהן טיפל במהלך עבודתו, שאלתי את אייל אם יש מקרה מיוחד, יוצא דופן מבחינתו. "היה מקרה שהיתה התאהבות גדולה בתוך טיפול מצד שנינו. היא התאהבה במה שייצגתי עבורה, המציל שלה. גם אצלי, המקום של לעזור לחלש ולשברירי, זה מקום שאפשר להיסחף אליו. ידענו שזה עומד להסתיים, וזה היה לא פשוט. היתה אהבה גדולה וזה היה בידיעה שיש לזה סוף, סוג של אשליה. אף אחד לא יודע מה היה קורה אם היינו נותנים לדבר הזה להתפתח בשגרת היומיום. המטרה היא לתת חוויה מתקנת, תחושה של קשר חיובי ואז אם הקשר בינינו לא היה מסתדר, כל מה שבנינו יחד, לא היה מוציא אותי טוב מהעניין".
קרה שלא הצלחת להעניק טיפול מתאים?
"יש מקרים שאין חיבור, אין כימיה. היתה רק פעם אחת שלא המשכתי אחרי הפגישה הראשונה. אני מנסה להתחבר, למצוא את נקודות החיבור בחלקים הבריאים, החיוניים, המתקשרים. היו דברים בתחילת הדרך שאולי הייתי יכול לעשות אותם אחרת. בהתחלה מאוד רציתי שזה יצליח. היום גם אם זה לא מצליח זה בסדר. אם לא נעשה ונעמוד במטרה זה אומר שאנחנו קשובים לעצמנו. בעבר הייתי מאוד עסוק בהשתדלות, הניסיון עשה את שלו".
"כל מי שמכיר אותי יודע מה אני עושה. חוץ מאימא"
את הזוגיות בחיים האמיתיים הוא מנסה לייצר בהפסקות שבין המטופלות: "אני מאמין בלספר את זה בהתחלה, רוב בנות הזוג שהייתי איתן קיבלו את זה, חלקן אף הגיעו מתחום הטיפול כך שזה הפך את הקבלה למובנת יותר אבל זה לא היה פשוט. אם תהיה זוגיות שתשרוד ותתקיים לאורך זמן, אז זה יהיה סימן שפרק הסרוגייט הסתיים. כל עוד אני מרגיש שאני יכול לתרום וזה תורם לי, שאני חי עם זה בשלום אני שם. רוב האנשים הקרובים אלי יודעים - חברים, חלק מהמשפחה. אמא שלי לא יודעת, היא תגיד שזה מה שמעכב אותי מלהתחתן.
"קשה לאנשים להבין ולקבל את עצם ההתעסקות במיניות, בטח כשמעורב בזה כסף, זאת עבודה לכל דבר. האנשים ששיתפתי תמכו. אני הבאתי את זה ממקום שלם, לא מתנצל. אפשר בקלות להגיד שאני מוכר את עצמי אבל בגלל שזה במסגרת טיפולית ואני מכיר את התהליך ויודע את התוצאות זה מוריד ממני את הצורך להצטדק".
עד מתי אני תוהה הוא ימשיך ללהטט כך בחייו: "כל עוד אני ממלא את הייעוד, אני מחזק ומתחזק, אני אמשיך". ומוסיף לסיום: "וכל עוד אני איראה צעיר".