יותר וויסקי מטקילה, וטוב שכך / קוארבו בלאק של חוזה קוארבו
מכירים את הטקילה המגעילה הזו שהייתם מערבבים עם ספרייט בתיכון, ושותים עד שהקאתם את הנשמה וכמה איברים פנימיים? אז זה ממש לא דומה לזה. את הזבל שאתם קונים בקיוסקים שימו בצד לרגע, ותחשבו על משקה עשיר ומלא בארומה מעושנת, שמתיישב בעצלות בתוך הפה ומתגלגל על הלשון. אני לא צוחק, זו הטקילה הכי טעימה שאי פעם טעמתי.
"טקילה קוארבו בלאק מדליון" מיושן בחביות אלון חרוכות, וטעם האגבה (הצמח ממנו עושים טקילה) בקושי מורגש. בגלל שהוא איכותי, הקוארבו למעשה מרגיש יותר כמו וויסקי מאשר כמו טקילה - ובעיקר משדר תחושה של עומק. בכל שלוק מרגישים מרכיב נוסף בטעם, ובתור מעריץ חדש של המשקה הזה אני ממליץ לקרר קצת את הבקבוק, ולהוריד נקי בשוטים. כדאי בטעימה הראשונה לגלגל קצת על הלשון, לתת לחמימות להשתלט על הגרון ורק אז להוריד את השלוק.
בניגוד לטקילות הזולות השקופות, לקוארבו בלאק יש צבע ענברי עמוק שמזכיר סירופ מייפל, והכי חשוב - המשקה המקסיקני נראה, זז ומרגיש איכותי, וקל להבחין בכך גם בעין וגם בחך. לגבי האפקט? 700 מ"ל עם 38% אלכוהול שיורדים בקלילות לקיבה - תעשו לבד את החשבון.
מחיר: 180 שקלים ל-700 מ"ל.
וודקה שצריך לשתות עם אסף אמדורסקי: וודקה סטולי
סטוליצ'ניה, או פשוט סטולי, היא אחת מהוודקות הפופולריות ביותר הקיימות כרגע בשוק. הסיבה ברורה – מחיר סביר (בקבוק לא אמור לעלות יותר משישים שקלים) ואיכות רוסית קלאסית. כן, יש דבר כזה, לפחות בכל הנוגע לוודקה.
אם לוקחים בחשבון את המחיר, הזמינות והטעם – הגרסה הפשוטה של סטולי (רד לייבל) היא אחת מהוודקות "הפשוטות" הטובות ביותר שאפשר למצוא בישראל. ואת זה יכול להגיד לכם כל ילד בן 17 שפותח פאב מאולתר על הגג של הטויוטה של אבא שלו בכיכר אתרים בכל יום שישי. אז למה בעצם אנחנו מתעסקים באחד מהמשקאות הכי מוכרים ואהובים שיש? בגלל שיתוף הפעולה המעניין בין מותג הוודקה הוותיק לבין הזמר והיוצר אסף אמדורסקי.
בקצרה נספר שסטולי חיפשו מישהו שיוביל את הקמפיין החדש שלהם תחת המוטו: "לאנשים הכי מקוריים מגיעה את הוודקה הכי מקורית". הם בחרו באמדורסקי ג'וניור, רגע לפני שהוא הוציא את האלבום החדש והמדובר שלו צד א'. האלבום יצא בשתי גרסאות – האחת עם שבעה שירים והשנייה ב"גרסת סטולי", שעולה עשרה שקלים יותר, כוללת 10 שירים ורצועות מולטימדיה, ובנוסף מעניקה שובר הנחה לקניית וודקה סטולי, שמקזזת את ההפרש במחירי הדיסקים.
כמובן שמתחשק להיות ציניים ולהגיד שצריך לשתות המון וודקה רד-בול כדי לגרום לנו לראות את הקשר בין קניית דיסק לצריכת אלכוהול. אבל דווקא כיף לראות כל ניסיון (אפילו אם נואש) של אמנים "לחשוב מחוץ לקופסה" בניסיון להביא את המוזיקה שלהם לקהלים חדשים.
מומלץ לצרוך את האלבום ואת המשקה ביחד. הבאזז הטבעי של הוודקה בשילוב השיר האחרון בדיסק – "יקירתי" הקלאסי של אמדורסקי בגרסה נשית ומצמררת בביצוע רונה קינן – מצדיק לבדו את הרכישה הכפולה.
מה שבטוח, זוכרים אותו הרבה אחר כך / ליקר FIREBALL
הדבר הראשון ששמים לב אליו בליקר הפיירבול הוא העיצוב המלהיב והלוגו שתופס את העין – מה שלא בהכרח מבשר טובות על המשקה; וויסקי, בירה או וודקה לא נמדדים בדרך כלל על פי עיצוב הבקבוק, ולא זכור לי משקה טעים ש"קנה" אותי דרך העטיפה. חוצמזה, רוב הברים חשוכים מדי מכדי שיהיה אפשר לשים לב לפרטים על הבקבוק.
לאחר הניתוח הארוך מדי של האריזה אפשר לעבור לעיקר - התכולה. ליקר הפיירבול הוא למעשה ויסקי קנדי בן שלוש שנים שיושן בחביות אלון, עבר יישון נוסף עם שבבי קינמון ולאחר מכן עבר דילול לחוזק 33% שהפך אותו למתוק יותר.
במשקה אין כמעט דבר שמזכיר וויסקי – החל מארומת הקינמון הדומיננטית שפושטת בחדר כשפותחים את הבקבוק ועד לטעם שמזכיר ליקר אחר, הדראמבוי, בתוספת קינמון – מהמרקם הסמיך ועד לטעם המתוק.
הטעימה הראשונה בקרב החברים גררה שלל תגובות, החל מ"יש פה ריח של מרפאת שיניים" דרך "זה כמו אפטרשוק" (המשקה הותיק) ועד "זה משתפר עם כל לגימה". את הסיבוב הבא כבר עשינו לאחר הקפאת המשקה - הפעם התגובות היו חיוביות יותר, בעיקר בקרב הבנות חובבות הליקרים, פחות אצל אוהדי הוויסקי הנקי. טיפ – קוביית קרח אחת עושה פלאים למרקם הסמיך ולאובר הדומיננטיות של הקינמון.
מחיר: 150 שקלים לבקבוק של 750 מ"ל.