מרבית האנשים מעבירים את זמנם בתחושה שנהר החיים זורם לידם בקצב משוגע והם בקושי מרטיבים בו את קצה הרגליים. לעומתם יש מעט אנשים שלא רק שמרטיבים את הרגליים, אלא לובשים חליפה צלילה וסנפירים, קופצים למים ומוסיפים גם מצלמה שתתעד את הכל. תכירו את אמיר ויצמן, צלם ספורט אתגרי שבשעת עבודה אחת שלו יש יותר אדרנלין מלהיכנס למאה שערים עם מרפקים חשופים.
אמיר ויצמן (42), צלם ספורט אתגרי שמתמחה בצילום על פני המים, ייסד לפני כשבע שנים את חברת "אקווה זום" ומאז הוא פותח את המייל כל בוקר, ומתפרנס מהזמנות מרחבי העולם להגיע ולצלם משוגעים שמנסים להרוג את עצמם. אז איך מגיעים לדבר כזה?
חי את החלום
"מאז ומתמיד הייתה לי אהבה לים", אומר אמיר. "התחלתי לגלוש מגיל 12 ומשם התפתחתי לעוד כל מיני סוגים של ספורט אתגרי במים. בתוך קהילת הגולשים, תמיד חיפשנו מישהו שיצלם אותנו. אז יום אחד החלטתי להרים את הכפפה, קניתי מצלמה ונכנסתי למים לצלם את החברים. לאט לאט הסרטים שלי עברו מפה לאוזן עד שהגעתי למצב שפנו אלי מהתחזית של ערוץ 2 כדי להביא להם כמה סרטי גלישה מקומיים טובים, וזה הביא לי המון חשיפה. במקביל, יחד עם חבר ואיש טכני מדהים, וולדימיר פרוניאייב, התחלנו לרכוש עוד ועוד ציוד שמתאים בדיוק למה שהיינו צריכים, בגדול, הכל היה בדרך של ניסוי וטעייה. אין דרך אחרת".
אוקי, אבל איך מתחילים לעשות מזה כסף?
"יום אחד ישבתי בבנק, בתור הבלתי נגמר הזה עם המספרים, וראיתי שעל המסך מקרינים סרטי גלישה ישנים משנות ה80 שצולמו בהוואי, וכיאה לסרט כזה ישן האיכות לא הייתה טובה בכלל. ראיתי הזדמנות, יצרתי קשר עם הבנק ושאלתי למה הם מקרינים סרטים כאלה ישנים, התשובה שלהם הייתה פשוטה: לא היו להם סרטים אחרים להקרין. אז סיפקתי להם סרטים. יחד עם החשיפה התחלתי לפרסם את עצמי בתור צלם, כבר היה לי תיק עבודות ולאט לאט התגלגלתי מעבודה לעבודה כל עוד אני מחפש לי ספונסרים שונים, כי זה עסק מאוד יקר ולא היה לי את הכסף לממן אותו. צריך המון דחיפה עצמית ומוטיבציה בעסק הזה, וויתור לא יביא אותך לשום מקום".
"במערה היו שלטים של צוללנים שקיפחו את חייהם"
כשמסתכלים על הרזומה המטורף של ויצמן - נהיגה על הקרח במכונית מרוץ, דאון-היל על השלג, ריחוף על דאונים במשך שעות ועוד - קצת קשה לברור את הדבר הכי מסוכן שאמיר עשה בחייו. ובכל זאת, אחרי התעמקות בתיק העבודות המרשים, הגענו יחדיו למסקנה: "נסעתי לעשות קייב-דייבינג (צלילת מערות). הגעתי לסאן סובר בצרפת, למקום שהמים בו כל כך עכורים שאתה בקושי רואה את קצה האף שלך. וזה עוד עם פנסים ממש חזקים. צללתי לעומק של 30 מטר לערך ושם, עם השנים, מי קרח שהפשירו פשוט יצרו מערות בסלע, מערות בצורת צינור שמסתעפות לאורך שישה קילומטרים, והן צרות עד כדי כך שאתה בקושי יכול להזיז את עצמך ימינה או שמאלה, כמובן שהכניסה והיציאה הם רק ממקום אחד.
האסימון של הסיכון נפל לי כשראיתי משהו נוצץ על קיר המערה, וכשהתקרבתי ראיתי שזה שלט לזכר צוללן שקיפח את חייו באותו המקום בדיוק. ידעתי שזה לא השלט היחידי במערות האלה, פה הבנתי שאין לי מקום לטעויות בכלל. אם אתה נכנס לפאניקה במקום הזה אתה לא יוצא חי. שעתיים אחרי שיצאנו מהמים צוללן פולני נכנס לצליל בדיוק באותו המקום, בערב הגיע אלינו הודעה שהוא קיפח את חייו ולא יצא מהמערה בחיים".
עצור שניה, למה אני רואה תמונות של דוגמניות עירום על השולחן?
אמיר מחייך. "זה הפן האומנותי שבי, זה התחיל עם אולגה, בחורה ישראלית ששמעתי עליה, אישה ענקית, 1.95, ומפתחת גוף במקצועה, שלא משנה אם אתה אוהב או לא אוהב את זה - זה דבר מאוד מסקרן. יום אחד ראיתי אותה ברחוב, אז פשוט ניגשתי בשיא החוצפה וביקשתי ממנה שאני אצלם אותה, חשבתי שעוד שניה היא תוריד לי סטירה ותקבור אותי, אבל להפתעתי היא הסכימה. משם זה התפתח לעוד דוגמניות בכל מיני מקומות בעולם, אבל זה לא העיסוק העיקרי, סתם תחביב שאני מפתח".
מה החלום שלך? איזה צילום אתה רוצה להשיג?
"אני לא יודע לענות לך על השאלה הזו, כל פעם בסוף פרויקט אני חושב לעצמי מה עוד? מה עכשיו? וכל פעם פשוט צץ משהו אחר. אז יום אחד מציעים לי לנסוע לכף ורדה לצלם בגלי ענק של 15 מטר, ופעם אחרת מזמינים אותי לעשות ולצלם קורס נהיגת מרוצים על הקרח באירופה...אני פשוט נסחף. זה מאוד ממכר".
ואם הילדים שלך יבואו יום אחד ויגידו לך שזה מה שהם רוצים לעשות, בעצם לסכן את חייהם, אתה תהייה גאה?
"זו שאלה טובה, יש עוד זמן עד שזה יקרה אז אני לא יודע עדיין מה תהייה התגובה שלי, אבל אני אגיד לך שאפילו היום אני לא מספר להורים שלי מה אני עושה. אני אומר להם שאני טס, רק אחרי שאני חוזר והם רואים את הסרטים הם מבינים איפה הייתי ומה עשיתי. זה המצב, זה מה יש - זה אני. אני לא רוצה להישמע מתנשא אבל אני צופה לעיתים על אנשים וחושב לעצמי: איך הם מצליחים לחיות עם חיים משעממים כאלו? אני לא מסוגל לחיות ככה, אז אני עושה את החיים שלי למעניינים".