1993 הייתה השנה שבה סטיב מרפי תועד אוחז בחולצתו מלך הקוקאין הבלתי מעורער של העולם, ברון הסמים העשיר ביותר בהיסטוריה ואחד הרוצחים הפסיכופתיים ביותר שיצאו אי פעם מקולומביה – פבלו אמיליו אסקובר גוויריה. זאת הייתה אות הניצחון שלו, של שותפו למבצע חוויאר פנייה, של ארגון ה-DEA ושל ממשל ארה"ב נגד קרטלי הסמים של קולומביה.

המסע של שני הסוכנים ללכוד את ברון הקוקאין הגדול בעולם היה ההשראה לאחת מסדרות הפשע המוצלחות של זמננו, "נרקוס" של Netflix. הסדרה תיארה כיצד הפך אסקובר לאחד האזרחים הפרטיים המשפיעים ביותר קולומביה של שלהי המאה ה-20, את מפלתו הבלתי נתפסת ואת רגע מותו על גג הרעפים במדיין. אלו מכם שראו את הסדרה מודעים היטב לשכרון הכוח וצימאון הדם הבלתי נתפס של אסקובר, אבל סוכני ה-DEA לשעבר מספרים כעת שלא כדאי להאמין לכל מה שראיתם בטלוויזיה – וכי במציאות - ראש קרטל הקוקאין של מדיין היה גרוע הרבה יותר.

הזוועות שמרפי ופנייה חזו בתקופתם בקולומביה רודפות אותם עוד בימינו, 24 שנים אחרי שאסקובר נורה למוות במהלך פשיטה של סוכני ה-Policía Nacional de Colombia (המשטרה הלאומית של קולומביה) ואנשי יחידת Search Bloc. בריאיון מיוחד לאתר החדשות הבריטי Dailystar, שני השותפים לשעבר סיפרו על החלק שהם לקחו במבצע להפלתו של ברון הסמים שהיה אחראי למותם של כ-15 אלף קולומביאנים – מתוכם כ-600 שוטרים.

לטענתו של מרפי, כיום בן 61, אין מספיק מילים בלקסיקון בשביל לתאר את הרוע הטהור של אסקובר. "תמיד התקשיתי להבין איך אדם יכול להיות כל כך מרושע וצמא דם", הוא סיפר. "הרוע של פאבלו... אני אפילו לא מאיפה להתחיל...". לאורך שירותו בקולומביה, מרפי נתקל לא פעם באזרחים שמעריצים את ברון הסמים הידוע לשמצה, אנשים ראו בו מעין גרסה מודרנית של רובין הוד, אבל בשבילו הוא לא היה שום דבר מעבר לרוצח המונים נתעב.

פנייה, גם הוא בן 61 כיום, היה מזועזע בדיוק באותה מידה מאכזריותו הבלתי נתפסת של אסקובר. "הוא לא היה כמו סוחרי הסמים האחרים שראינו", סיפר סוכן ה-DEA  לשעבר. "לא היה אף אחד שעבד כמוהו לפני כן, דרכי הפעולה שלו תפסו אותנו לא מוכנים". בשיאו, אסקובר שלט ב-80 אחוזים משוק הקוקאין העולמי ושווי הנכסים שלו היה מוערך בכ-30 מיליארד דולר. למעשה, הוא היה כל כך עשיר, שבשלב מסוים הוא אפילו הציע לממשלה המקומית שהוא יסגור את הגרעון הכלכלי של המדינה, כ-7.3 מיליארד דולר – הם כמובן סירבו. פנייה מספר שעד היום הוא מתקשה להבין כיצד פאבלו, אחד האנשים הכי עשירים בתקופתו, בחר להרוג כל כך הרבה אנשים חפים מפשע.

אסקובר היה הראשון בעולם שהוגדר בתור "נרקו-טרוריסט", והוא היה רוצח אנשים ללא כל אבחנה: מעיתונאים דרך עורכי דין, פקידי ממשל ואפילו מועמדים לנשיאות. אלו שלא נרצחו, נחטפו ומצאו את עצמם במרתפי עינויים אכזריים. בשנת 1989, הוא היה אחראי למותם של 110 הנוסעים בטיסת Avianca 203, אחרי שדאג שאנשיו יעלו מטען חבלה למטוס שהיה מיועד להרוג את סזאר אוגוסטו גוויריה טרוחיו – המועמד לנשיאות קולומביה. בסופו של דבר, טרוחיו אפילו לא היה על הטיסה.

אם תשאלו את מרפי, מטען החבלה על טיסת Avianca 203 היה האקט הכי אכזרי של אסקובר. "הוא החליט לפוצץ טיסה שלמה, רק כי הוא חשב שאחד מיריביו הפוליטיים יהיה עליה", אמר מרפי. "אתה מבין? הוא ראה לנכון להרוג את כל מי שהיה על הטיסה, רק בשביל הזדמנות לסגור חשבון עם אדם אחד. זה בלתי נתפס".

לאורך השנים, הוא הפך את עיר הולדתו מדיין לאזור מלחמה ואת קולומביה לאחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם. פנייה זוכר עד היום את מכוניות התופת שהוצבו מחוץ לבסיס המבצעים שלהם במדיין. "בהתחלה, הוא שם אותם ממש מחוץ למתחם שלנו", אמר הסוכן לשעבר. "שמעתי כמה מהם ממש לידי, אני לא מסוגל לשכוח את זה".

אסקובר ביסס את עצמו בתור מלך הקוקאין של מיאמי בתחילת דרכו. אבל חשוב להדגיש כי זה היה לפני שהיו קרטלים אחרים בקולומביה. הוא הקים אינספור מתחמים עצומים לייצור קוקאין בג'ונגלים המקומיים, אשר כללו מרפאות לעובדים שלו ובתי ספר לילדים. בשיא הפעילות שלו, ברון הסמים הכניס לארה"ב כ-15 טון של קוקאין מדי שבוע דרך האוויר, היבשה והים. בשלב מסוים, הוא אפילו קנה שתי צוללות בשביל להבריח את הסמים מתחת לפני המים. הוא היה מחביא את הסם הנרקוטי בגלגלים של מטוסים, משחד פקידים ומשלם לטייסים מאות אלפי דולרים בשביל להכניס את הקוקאין לשטחי ארה"ב.

מעבר להיותו רוצח נתעב, אסקובר היה גם אחד האנשים הכי נהנתנים בהיסטוריה המודרנית. הוא נהג לייבא לאחוזה שלו חיות בר אקזוטיות מרחבי העולם (כולל ג'ירפות והיפופוטמים), לערוך מרוצי מכוניות לכיף ולשלוח טייסי מסוקים בשביל להביא לו ג'אנק פוד. למעשה, הוא היה עשיר כל כך, שהוא נהג להשקיע מדי חודש אלפי דולרים על גומיות בשביל ערמת השטרות האדירה שלו. היסטוריונים מעריכים כי לאסקובר היו הפסדים של 2 מיליארד דולר בחודש, רובם בגלל חולדות שאכלו לו את המזומן.

בשנת 1991, אסקובר נכנע בפני השלטונות של קולומביה וחתם על עסקת טיעון לפיה הוא יכנס ל-"כלא" לזמן מוגבל. חשוב להדגיש כי בית הסוהר של אסקובר היה מתחם שהוא בנה בעצמו, אשר כלל מגרש כדורגל, מפל מלאכותי, ג'קוזי ואפילו בית בובות בשביל בתו. כאשר הממשלה תכננה לשלוח אותו לכלא אמיתי, הוא פשוט נמלט דרך היציאה האחורית. פעם אחת, בזמן המנוסה עם משפחתו, הוא שרף 2 מיליון דולר רק כדי לחמם את בתו.

מרפי ופנייה רדפו אחר אסקובר במשך 6 שנים עד שברון הקוקאין נהרג ב-2 בדצמבר 1993 – ביום הולדתו ה-45. פנייה לא נכח ברגע הפשיטה עצמו. על כן, השותף שלו נכח בקרב היריות הדרמתי במקומו. עד היום, מרפי זוכר את הרגע שבו הוא וסוכני ה-Search Bloc חיסלו את אסקובר. הוא מתאר את הרגע שבו הוא הבין כי ברון הסמים חוסל ואמר שחיוך ענקי נמרח על פניו. הוא ידע שמאותו הרגע, קולומביה תהיה בטוחה יותר – ואכן הוא צדק. שיעור הרציחות במדיין צנח ב-80% אחרי מותו של אסקובר.

כיום, האחוזה הקולומביאנית של ברון הסמים היא פארק שעשועים הכולל גן חיות ששומר על בעלי החיים שלו. ניתן לראות שם גם את אוסף המכוניות הקלאסיות של אסקובר הכולל קאדילק Town Sedan 1928, פורשה 356 משנת 64', מכונית DeSoto 46' של קרייזלר ועוד מכוניות נדירות רבות.

מרפי ופנייה מספרים כי העולם טוב יותר בלי פבלו אסקובר, אבל שיטות ההפחדה שלו עדיין באות לידי ביטוי אצל ברוני סמים אחרים – במיוחד במקסיקו, שם מלחמות הקרטלים האלימות גולשות מן הרחובות אל מתחמי התיירות.