קיר טיפוס. בטוח שמעת על זה: זה הגרסה הקרובה לבית של טיפוס הרים, שאפשר לעשות בכל מזג אוויר ובלי סיכוי גבוה למוות בייסורים. זה נראה מגניב, זה לא נראה קשה במיוחד, וזה גורם לך להיראות טוב למי שמסתכל מהצד. השאלה היא, כמובן, האם זה כיף. התשובה: לא בהתחלה. זה עוד אחד מהדברים האלה שדורשים קריעת תחת לפני שאתה מבין מה אתה עושה בהם, וזה אם לא מתחשבים בזה שיש לך פחד גבהים.
קירות טיפוס יש בהרבה מקומות בארץ (ותוכלו למצוא אחד קרוב אליכם בעמוד קירות טיפוס בישראל בוויקי של מדריכי הטיפוס בישראל, שהוא אתר מוצלח בלי קשר). בסך הכל מדובר בקיר שיש עליו כל מיני חתיכות גומי, עץ או אבן שבאמצעותן (ובאמצעות חבל שמונע מכם ליפול) אתה מטפס למעלה. ברוב המקומות יש מסלולים שונים שמסומנים על ידי אבני טיפוס בצבעים שונים. המסלולים מציינים קושי – קל לטירון ירוק כמוך, סופרמני לחיות טיפוס אמיתיות.
יש סוגים שונים של תחרויות, החל מטיפוס מהיר ככל האפשר ועד לטיפוסי קושי שמטרתם היא להגיע כמה שיותר גבוה על קיר עם שיפועים לא אנושיים.
תתחיל לטפס
כשאתה מגיע לקיר, שבדרך כלל נמצא באיזה בונקר תת-קרקעי או משהו, זה די פשוט להתחיל. בחלק מהמקומות תקבל רתמה (שתבליט איזורים אסטרטגיים בגוף שלך אחרי כמה טיפוסים) ומעין קליפס אבטוח. אתה יכול לוותר על הנעליים המיוחדות (לפחות בהתחלה), וגם להגיד לא לפאוץ' האידיוטי עם אבקת הגיר שתמיד רואים אצל המקצוענים. אפילו חבל לא נותנים לך (בתור מתחיל, אתה משתמש רק בחבלים שקשורים לקיר).
במקומות שבהם הקירות גבוהים, יצביעו על האדם שבאת איתו (וזה הזמן לציין שאתה צריך לבוא עם מישהו), ויסבירו לך שהוא הולך להיות המאבטח שלך. בעצם, אתם הולכים להיות קשורים זה לזה. אחד מכם הולך לטפס, והשני הולך לוודא שהוא לא צונח אל מותו. הבעיה עם זה היא להתרגל לזה – אתה תמיד חושש שתיפול ובמקום שהמאבטח יחזיק אותך אתה תצנח למטה בזמן שהוא יעוף לשמיים. אבל ברגע שמתרגלים, מגלים שזה באמת לא כזה מסובך (לאבטח זה באמת לא קשה; לסמוך על המאבטח שלך זה קצת יותר קשה). זה גם ממש לא מפחיד, אלא אם יש לך פחד גבהים.
אל תהיה חזק, תהיה גמיש (וקל): איך עושים את הדבר הזה?
למביט מהצד נראה שטיפוס קירות הוא דבר שדורש בעיקר כוח. המציאות היא שטיפוס קירות דורש הרבה גמישות (כי הרבה מהנקודות הנוחות לתפיסה נמצאות רחוק זו מזו), ביטחון במאבטח שלך (כי אחרת לא תעז לקפוץ לנקודת אחיזה רחוקה), ויכולת למצוא נקודות אחיזה. חלק מהאחיזות מיועדות בעיקר להקשות עליך, והאתגר הרציני ביותר הוא למצוא אחיזה שאתה מסוגל לסמוך עליה גם לידיים וגם לרגליים. שימוש בכוח אמיתי יהיה נחוץ רק לעיתים רחוקות, כשתהיה לך נקודת אחיזה רחוקה במקצת שתצטרך למשוך את עצמך כלפיה. אבל גם אז אתה תגלה שאתה לא מתאמץ עד כדי כך.
העניין השני הוא שטיפוס הוא פונקציה של משקל: גבר ששוקל 90 קילו יזיע כדי להגיע שלושה מטרים למעלה, בזמן שכל מיני קופי אדם בני תשע יעשו סיבובים על הקיר סביבו. זה אומר שזה לא רע לדיאטה: אחרי שתקרע את התחת על הקירות האלו, אתה תישבע לא לאכול יותר בחיים.
אחרי קצת עבודה תוכל לטפס במסלולים יותר מסובים: כאלו שיש בהם פחות נקודות אחיזה, שבהם חלק מנקודות האחיזה שם רק כדי לבלבל אותך; והכי כיף: קירות שבהם השיפוע כמעט מאוזן. הכי כיף יהיה כשאתה תמצא את עצמך קופץ ב-270 מעלות הצידה בגלל שזו הדרך היחידה להגיע לנקודה הבאה. בטיפוס מתקדם יותר אתה צריך להשתמש במוח כדי להבין איך אתה ממשיך – זה לא פשוט עלייה ישרה למעלה כמו אצל המתחילים.
הבעיה העיקרית בטיפוס קירות היא שבניגוד לטיפוס אמיתי, שבו בקצה הטיפוס מחכה לך משהו, בטיפוס קירות אין ממש מטרה. וכל עוד אתה עדיין מתחיל זה גם לא ממש קשה: כל אחד יכול להגיע לראש הקיר. בשני הקירות לידי היו ילדים בגילאים מאד צעירים וכמה בחורות דקיקות שלא התקשו להתמודד עם קיר בשיפוע שלילי (קיר שבו אתה מטפס גם למעלה וגם אחורה). במקרה כזה, תחושת ההישג בהגעה למעלה היא לא ממש מרכזית.
גיוונים
את האתגר האמיתי אפשר למצוא בשיטת טיפוס שונה לחלוטין מזו שיורו לך להשתמש בה כשרק תתחילו. אתה תטפס עם אבטחה בשיטת טופ-רופ (החבל קשור לטבעת בראש המסלול), בעוד שהאתגר האמיתי נמצא בטיפוסים ארוכים בשיטת הובלה (כאשר אתה מאבטח את עצמך לטבעות שונות ככל שאתה מתקדם). האתגר של טיפוס על קירות מאוזנים, עם שיפועים שמשתנים באופן תדיר ובזוויות לא הגיוניות, חסום בפניך כמתחיל. כמתחיל האתגר היחיד שיהיה לך הוא לחכות לילד בן ה-12 שיסיים את הקיר שעליו אתה רוצה לטפס עכשיו.
טיפוס קירות, אם אתם רוצים באמת להנות ממנו, הוא השקעה לטווח ארוך. אם תשקיע תוכל יום אחד להוכיח, פעם אחת ולתמיד, שאתה נינג'ה. באמת, במאה אחוז, לחלוטין, נינג'ה. טיפוס קירות טוב נותן למתבונן מלמטה את האשליה שאתה יכול לשחק עם חוקי הפיזיקה. מצד שני, כל זה אומר עוד משהו: טיפוס קירות זה בהחלט לא לפעם אחת. זה משהו שאתה רוצה להתמקצע בו, כי הטיפוס החד-פעמי כנראה לא יהיה מספיק מרגש.
אם אתה בכל זאת מחפש בידור חד פעמי, תמיד יש עוד מקומות ששווה לטפס לתוכם.