שרון לוגסי, לוחם יס"מ בן 35, מצא את עצמו מתקשה לרדוף אחרי עבריינים אחרי שהגיע למשקל של כמעט 100 ק"ג. הוא החליט לקחת את עצמו בידיים, החל לרוץ מדי יום והציב לעצמו מטרה: לסיים את מרתון טבריה. היום הוא משאיר אבק במבחני הכושר לכל השוטרים הצעירים
"פתאום מצאתי את עצמי עם בטן ענקית ומשקל של 93 קילוגרם"משטרת ישראל מפעילה כבר מספר חודשים מיזם שמטרתו להכניס לכושר את השוטרים שלנו. הדגש ניתן, בין היתר, לאימוני תזונה, הרצאות ובנוסף הפעלה של קבוצות ספורט כמעט בכל ענף אפשרי. אחד מסיפורי ההצלחה שמביאים השראה ליתר השוטרים הוא לוחם היס"מ, שרון לוגסי (35). לפני שלקח את עצמו בידיים ושינה את חייו שקל לוגסי כמעט 100 קילו. היום גם לוחמים צעירים אוכלים ממנו אבק בריצות.
שרון, איך לוחם יס"מ נותן לעצמו להגיע למצב כזה? אתה אמור להיות בכושר שיא
"אתה צודק. תמיד הייתי בכושר, אבל הייתה תקופה כזו שפתאום החלו בעיות בבית. התגרשתי וזה הכניס אותי למין רוטינה שלא היה לי חשק לכלום. אז אתה מתנחם באוכל ובקושי עושה פעילות, וזה מתגלגל כמו כדור שלג ענק. הייתי עייף מאוד ורק אכלתי כל הזמן. פתאום מצאתי את עצמי עם בטן ענקית ומשקל של 93 קילוגרם".
זה לא הפריע לך בעבודה המבצעית?
"הפריע מאוד. הייתי חסר חשק והתעייפתי מאוד בעבודה. אחרי 2 קילומטרים של ריצה לא הצלחתי לזוז יותר. אני לא אשכח שהיה אירוע בתל אביב, קיבלנו דיווח על שני חשודים שמסתובבים וסגרנו עליהם. הם זיהו אותנו די מהר והתחילו לברוח, יצאתי עם השותף שלי למרדף רגלי, כל אחד על חשוד אחר. תוך כדי מרדף אני קולט שהחשוד פותח עלי פער עד שהפסקתי לרוץ, והתחלתי לעבוד עם דיווחים בקשר בשביל לסגור עליו עם כוחות אחרים. בסופו של דבר שוטר אחר תפס אותו, אבל זה נצרב אצלי עמוק. איך לוחם יכול להיות עם כזו כרס? זה מאוד הפריע לי אישית להסתובב כל היום ביחידה, כשכולם בכושר שיא, ואני נראה מוזנח עם בגדים שלוחצים פתאום".
מתי החלטת שהגיע הזמן לשינוי?
"הייתי במסיבה של היחידה והיו שם מלא אנשים שלא ראיתי הרבה מאוד זמן, כולם כמובן נראו טוב ובכושר, והתחלתי לקבל הערות מחברים שלא ראו אותי הרבה זמן. זרקו לי שוואלה כולם מעלים כמה קילו עם השנים, אבל אני הגזמתי, והם אמרו את זה בקטע של דאגה. ההערות לא עזבו אותי, חזרתי הביתה, הורדתי את החולצה, עליתי על המשקל ואמרתי לעצמי שזהו, מעכשיו מהפך. מהבוקר שלמחרת התחלתי לרוץ. הכנתי לעצמי תפריט בריא ולא זזתי ממנו מטר, בלי טעויות ובלי כלום. בהמשך כמובן גם המיזם של המשטרה עזר לי מאוד, לשמוע הרצאות, להבין מה אני עושה בעצם ולהיכנס לכושר עם עוד חברים מהיחידה".
איך הגעת לכך שאתה רץ מרתון?
"מהקילומטר ה-32 כבר רציתי לעצור, אבל כל מי שהבטתי לו בעיניים שידר לי להמשיך""כמו שאמרתי נכנסתי לכושר ממש חזק, כי אני אדם שאחרי שהוא שמחליט משהו, חייב להשיג אותו גם אם יצטרך להפוך את העולם. הייתי מתאמן 4-5 פעמים בשבוע, רץ כל בוקר. בהתחלה 3-4 ק"מ וזה היה הורג אותי, אבל לאט לאט המספרים עלו, גם נכנסתי למכון כושר כדי לפתח גוף בריא וחזק. אחרי שהורדתי איזה עשרה קילו, מישהו הציע לי לנסות חצי מרתון. הוא אמר לי שאם אנסה אני לא אפסיק. אמרתי יאללה, נציב לעצמי מטרה. בניתי תכנית של 3 חודשים ועשיתי את זה. אחר כך היעד החדש היה מרתון שלם. כמובן שבינתיים הספקתי להוריד עשרה קילו נוספים. זו הייתה גם התקופה שבה התגרשתי, והיה לי יותר זמן להשקיע בעצמי".
"בשיא ההכנות עברתי מתל-אביב לצפון, והיה לי מקום חדש עם אזור עבודה חדש להכיר. כשמתאמנים למרתון אסור להחמיץ אימונים בכלל ולי לא היה מתי, כי עבדתי שבתות והימים היו תפוסים. אז בסוף כל משמרת הייתי עולה על בגדי ספורט, מבקש שיורידו אותי בכל פעם במקום אחר, ורץ חזרה הביתה, בלי הסעה בלי כלום. ככה הגעתי לריצות של 38 ק"מ מהעבודה עד הבית. בבוקר של התחרות קמתי עם חום, אבל אמרתי שאני עושה את זה בכל מקרה, כי אין מצב שהתאמנתי חצי שנה לחינם. נסעתי למרתון טבריה והתחלתי פשוט לרוץ עם חום של 38.6 ושפעת. אבל האדרנלין והאווירה עשו את שלהם, עד לחצי הגוף שלי עוד תפקד בסדר. מהקילומטר ה-32 כבר רציתי לעצור, אבל כל מי שהבטתי לו בעיניים שידר לי להמשיך. כל אחד שעקף אותי נתן לי תפיחה על השכם, וככה כל עוד אני מתלבט האם לעצור או לא, סיימתי את כל המרתון. משם ישר לבית חולים רמב"ם עם חום של 40 מעלות, דלקת ריאות ושלושה שבועות הבראה, אבל כל הזמן הזה לא הפסקתי לחייך."
איך החיים שלך היום?
"החיים טובים יותר כשאתה מרגיש טוב עם עצמך""מעולים, אני שוקל 73 קילו ובכושר שיא. אם פעם הייתי עושה מבחן ריצה ומסיים בין האחרונים, אז במבחן האחרון סיימתי ראשון. זה כיף לראות שיש לנו לוחמים שצעירים ממני גם בעשור, ואני עדיין משיג אותם בריצה. זה מביא גם הרבה מוטיבציה ללוחמים אחרים, כי אם אני הצלחתי בגיל 35, כשהגוף כבר מעט עייף, כל אחד יכול. בכלל אני מפציר בכל אחד שקורא את זה וחושב להתחיל לעשות דיאטה, שיתחיל מעכשיו. אתה מתעורר בבוקר עם חיוך, מרגיש טוב יותר עם עצמך ומקבל מלא מחמאות, אז למה לא? העיקר לא לפספס בזה. אם נכנסת לקו הבריאות תישאר שם. נכון, בהתחלה לא היה קל, אני זוכר שהבטן שלי ממש כאבה כאילו יש לי צירים, כי הפסקתי לאכול שווארמה ופיצות. אבל מהר מאוד מתרגלים לאוכל בריא וזה מה שהגוף שלך מתחיל לבקש. אל תוותרו לעצמכם, החיים טובים יותר כשאתה מרגיש טוב עם עצמך".
