דוד אבו עזיז הורשע ברצח עורך הדין אפרים ארנון; המניע - סכסוך נדל''ן אלים בנשר

הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה, בראשות סגן הנשיא אבי לוי והשופטים ערן קוטון ועידית וינברגר, הכריע כי דוד אבו עזיז הוא שרצח בצוותא עם אדם נוסף את עורך הדין אפרים ארנון ז''ל. הרצח התרחש בבוקר ה-24 במרץ 2021, בחצר ביתו של המנוח בנשר, לעיני רעייתו רותי. בעבר ריצה אבו עזיז עונש מאסר בגין רצח.

ארנון , שהיה בן 71 במותו, שימש ככונס נכסים על חלקות קרקע במתחם תעשייה בעיר, שם התגלע סכסוך משפטי מר וממושך בינו לבין אבו עזיז. השופטים קבעו כי אבו עזיז פעל מתוך כוונה להמית ולאחר תכנון מוקדם, כשהוא דוקר את המנוח כ-37 פעמים בכל חלקי גופו.

שורשיו של האירוע הטרגי נעוצים בסכסוך על זכויות חכירה בשלוש חלקות הידועות כ''מתחם איינהורן'' בנשר. אבו עזיז, שהחזיק באחת החלקות משנת 1995, ביקש להשתלט על שטחים נוספים וטען כי רכש אותם כדין, בעוד שהיורשים וארנון ז''ל, שמונה ככונס נכסים, טענו כי מדובר בפלישה בלתי חוקית. עו''ד מורן ועקנין, שעבדה במשרדו של המנוח, העידה כי ארנון היה ''כמו עצם בגרון'' עבור הנאשם, שכן הוא היה היחיד שלא פחד ממנו ופעל בנמרצות לפינויו מהשטח. הסכסוך כלל הליכים בבית משפט השלום והמחוזי, ואף ניסיון שלא צלח להתדיין בדין תורה, מה שהוביל לפי מסקנת השופטים לתסכול עמוק אצל אבו עזיז.

ביום הרצח, סמוך לשעה 06:30, יצא ארנון מביתו כשהוא מלווה ברעייתו. שתי דמויות לבושות מעילי דובון ועוטות מסכות המתינו לו בחצר והתנפלו עליו בסכינים. במהלך המאבק ניסתה רותי ארנון להדוף את התוקפים ונפצעה בידיה. השופטים קיבלו את עדותה המהימנה של הרעייה, על אף שבשלבי החקירה הראשונים תיארה את התוקפים כ''צעירים'', תיאור שההגנה ניסתה להשתמש בו כדי לזכות את אבו עזיז המבוגר יותר. בית המשפט קבע כי דמותו של הנאשם בסרטונים מאותה תקופה נראתה צעירה משמעותית מכפי שהופיע בדיונים, ושמסקנת הרעייה נבעה מהתנהלותם הנמרצת של הרוצחים ולא מזיהוי חזותי של פניהם.

התשתית הראייתית שהובילה להרשעה התבססה על מארג נסיבתי צפוף, ובראשו רכב השברולט מאליבו שבו עשו הרוצחים שימוש. אבו עזיז רכש את הרכב שלושה ימים בלבד לפני הרצח, ומערכת האיתוראן תיעדה את מסלול הנסיעה מהזירה ועד לנקודות שבהן הוסתרו ראיות. ברחוב שטוקהולם בדליית אל כרמל אותרו נעליים שעל אחת מהן נמצא פרופיל גנטי של הנאשם ועל השנייה דמו של המנוח. בפארק הכרמל נמצאו מעילי הדובון, שעל אחד מהם זוהה דמו של ארנון. השופטים דחו מכל וכל את טענות ההגנה בדבר ''זיהום ראיות'' או השתלת DNA על ידי המשטרה, וקבעו כי מדובר בראיות חזקות ומשמעותיות.

גרסת האליבי של אבו עזיז הוגדרה על ידי בית המשפט כ''גרסת בדים שקרית, כוזבת והזויה''. הנאשם טען כי ביום הרצח שהה בקבר הרשב''י במירון ואף מסר את רכבו לאדם בשם אביאל דדון ז''ל, שנהרג בתאונת דרכים כחודש לאחר הרצח. השופטים קבעו כי הנאשם בחר ''לטפול אשמה על בחור צעיר שהלך לעולמו'' רק לאחר שנחשף לחומרי החקירה והבין את עוצמת הראיות נגדו. שתיקתו הממושכת בחקירותיו הראשונות, שבהן אף לא התעניין בזהות הקורבן או בנסיבות הרצח, שימשה אף היא כחיזוק לראיות.

בסוף פסק הדין, התייחסו השופטים לטענות הקשות שהעלתה ההגנה נגד צוות התביעה והמשטרה. הם קבעו כי צוות התביעה, ובראשו עו''ד שלי זאבי, פעל בהגינות וביושר כ''קציני בית המשפט'', ומתחו ביקורת על ההשתלחויות של צוות ההגנה בעובדי ציבור. לצד ההרשעה ברצח ובשיבוש מהלכי משפט, זוכה אבו עזיז מעבירת האיומים נגד משה איינהורן, שכן לא הוכח שהתנהלותו המתלהמת במשרדו כללה איום מפורש, ומעבירת החבלה במזיד בצמיג הרכב של המנוח, מחמת הספק לגבי זהות המבצע הספציפי של פעולה זו.