תשעה בלשים עם אקדחים שלופים פרצו לפנות בוקר לביתם של דיאנה דיווידסון ובן זוגה, כיוון שחשדו כי עבריין מבוקש מסתתר במקום. בהמשך הודו כי מדובר בטעות, אך דיאנה מתארת כי מאז אותו אירוע קשה היא נמצאת בטראומה.
"בחמישה לשש בבוקר התעוררנו מדפיקות דלת רמות", תיארה דיאנה את השתלשלות האירועים שנחשפה לראשונה על ידי אדר גיציס ב-N12, "מישהו החזיק את הלחצן של הפעמון בלי הפסקה. בן הזוג שלי רץ לדלת וראה בעינית שיש המון שוטרים במסדרון. הוא פתח את הדלת וכששאל אותם מה קרה, הם לא ענו".
"הם שאלו מי עוד נמצא בבית ובן זוגי אמר, 'רגע, אשתי ישנה בחדר, תנו לי רק להעיר אותה'. בשנייה שהוא הסתובב הם החליטו שהם נכנסים על דעת עצמם לבית וערכו חיפוש בכל החדרים, כולל בחדר השינה שבו ישנתי. באותה עת כבר התעוררתי מכל ההמולה, הם לא נתנו לבעלי לחזור ולומר לי שאני צריכה להתלבש כי יש תשעה גברים בתוך הבית".
מה עבר לך בראש כשפקחת עיניים?
"חוויתי הרבה סרטי מתח בחיים שלי, כמה וכמה טראומות, ובתור מתמודדת טראומה ותיקה אני יודעת שטראומה משפיעה לשני כיוונים. לפעמים היא מנתקת ממך את הזיכרון לגמרי, את לא זוכרת מה קרה באותם רגעים או קודם לכן, ולפעמים, כמו במקרה שלי, הטראומה מחדדת את הזיכרון. אני יכולה לחזור פריים אחרי פריים על מה שקרה וכל מה שהרגשתי ברגע שהגברים האלה עמדו אצלי בחדר עם הפנסים מולי. חשבתי שאני הולכת למות. גבר כיוון את הפנס שלו לתוך הפנים שלי לרגעים מאוד ממושכים. ממש בחן את הפנים שלי".
השוטרים אמרו לך משהו בזמן שכיוונו אלייך?
"הם חזרו ושאלו אם יש עוד מישהו שנמצא בבית. הם נכנסו לתוך הבית שלי בלי רשות, בלי צו, בלי להציג את עצמם, אפילו לא ראיתי תעודת שוטר. הם לא אמרו לי, 'סליחה, טעינו בזיהוי, אנחנו באמצע מבצע שאסור לנו לדבר עליו, אנחנו חייבים לרוץ, סליחה, מתנצלים, לא התכוונו'. לא אמרתי להם כלום, קפאתי לגמרי. החזקתי את השמיכה קרוב אליי".
כמה זמן הם שהו בתוך הדירה?
"דקה נוספת אחרי שראו אותי. הם לא פנו אליי באופן אישי, לא שאלו אותי איך קוראים לי, לחלוטין התעלמו מזה שיש כיסא גלגלים ליד המיטה שלי. הם המשיכו לחפש קצת בתמהון, קצת בחוסר אמון, כי הם היו מאוד בטוחים שיימצאו כאן מישהו אחר. כעבור דקה הם הסתלקו לדרכם בלי לומר מילה. ראינו במצלמות האבטחה שהשוטרים יצאו ישר מהבניין אחרי שסיימו פה, הם לא הטרידו אף שכן אחר".
באילו תחושות נשארת אחרי האירוע?
"אני נסערת, עוברת כל מיני תהליכים עם עצמי. הטעות היחידה שעשיתי זה שאני לא בן אדם ציבורי, וזה משאיר אותי בתחושה קשה. אם היה לי פרופיל בפייסבוק ומלא אנשים היו מכירים אותי, חברים שמתארחים אצלי כל יום, אז השוטרים היו יודעים שגרה פה בחורה בכיסא גלגלים וזה לא היה מטריד אותם. הם לא טרחו אפילו לגלות מי חי כאן, וזה משאיר אותי בתחושה שאני בלתי נראית. הם הסתכלו עליי כמו טפט והלכו".
הגשתם תלונה על האירוע הזה?
"כמובן. חמש דקות אחרי שזה קרה הרמתי טלפון ל-100, דיברתי עם המוקד שהפנו אותי למגדל העמק. סיננו אותי והעבירו אותי כמה פעמים, עד שמישהו ענה לי בסוף. השוטרים אמרו בהתחלה שהיה להם מודיעין ושהם בוודאות ראו את העבריין הזה נכנס לפה. אחרי ששאלתי כמה פעמים למה דווקא אליי, הם אמרו שעשו עבודת מודיעין יסודית לפני שהגיעו לדירה שלי וחיפשו במצלמות אחרי פעילות אזרחית חשודה. אמרו שזה עונה על הקריטריון. פעילות אזרחית חשודה זה בן אדם שאת כל היום מעביר בבית ולא עושה שום דבר חוץ מלטייל עם הכלב שלו?".
את יודעת את מי הם חיפשו?
"באחת השיחות עם השוטרים הם אמרו שעדיין לא מצאו את החשוד. בכתבה נאמר שנעצרו שמונה חשודים ושנמצאו אקדחים, כסף מזומן וכל מיני תוכניות לבצע דברים בתוך מגדל העמק".