2 בספטמבר, 2017. זה היה אמצע הלילה בכפר נידח בדרום אפריקה כשהטלפון של נקובונגה קאמפי בת ה-56 צלצל והעיר אותה משנתה. בצד השני של השפופרת הייתה חברתה של בתה, היא הייתה מבוהלת מאוד. בפיה החדשות המצמיתות שסיפוקאזי, בתה של נקובונגה, נאנסת על ידי שלושה גברים והכל קורה במרחק של 500 מטר מביתה. בשיחה עם כתבי ה-BBC, נקובונגה סיפרה שהאינסטינקט הראשוני שלה היה להתקשר למשטרה. למרות זאת, שיחתה לא נענתה והיא ידעה שעד שניידת תוזעק למקום זה כבר יהיה מאוחר מדי. בתוך תוכה, היא ידעה היטב שתיאלץ לפתור המצב בכוחות עצמה.
"פחדתי ללכת, אבל הייתי חייבת כי זאת בתי", סיפרה. "כל הדרך רק חשבתי על זה שאולי היא מתה. סיפוקאזי הרי הכירה את התוקפים שלה והם הכירו אותה. אני כל הדרך חשבתי לעצמי שהם ירצחו אותה בסוף כדי שהיא לא תספר לאיש מה שקרה שם".
בתה של נקובונגה ביקרה את אחת מחברותיה באותו לילה גורלי במזרח דרום אפריקה. בסביבות השעה 01:30 בלילה, היא חזרה לביתה אחרי שחברתה הלכה לישון. בדרך היא נתקלה בשלושה גברים מהשבט שלה, כולם שיכורים. הם תקפו אותה באכזריות ואז אנסו אותה בתורות. בינתיים, בבית של אמה, נקובונגה חיפשה אמצעי להגנה עצמית.
"הלכתי למטבח והוצאתי משם סכין", סיפרה. "זה היה בשבילי. המקום אמנם היה במרחק הליכה, אבל זה היה אמצע הלילה ומסוכן מאוד להסתובב אצלנו בשעות האלה". כיום היא נזכרת בהליכה המצמררת, כיצד היא הייתה צריכה להאיר את דרכה עם הפנס של הטלפון הנייד, בעודה רועדת מפחד לגורלה ולגורל בתה.
היא ממשיכה: "כשהגעתי לשם פשוט עמדתי בכניסה ושאלתי אותם מה הם עושים. כשהם ראו שזאת אני, הם התנפלו עליי ואינסטינקט ההישרדות שלי התעורר". מה שקרה אז היא מעולם לא סיפרה לאיש, חוץ מאשר חוקרי המשטרה. אף על פי כן, כמה דברים כן ברורים מאותו לילה: היא תקפה בחזרה את כל הגברים שאנסו את בתה, שלחה שניים מהם לבית החולים ואת האחרון לחדר המתים.
הולדתה של "מאמה לביאה"
במשפט שנערך נגד התוקפים של בתה, נקובונגה בכתה בזמן שתיארה לשופט איך שלושת הגברים עמדו בחדר עם המכנסיים מופשלים עד לקרסוליים – שניים מהם המתינו ששוב יבוא תורם. באותו יום, היא סיפרה איך כעס השתלט עליה לפני שהיא תקפה אותם בחזרה. אף על פי כן, היום כל מה שהיא זוכרת מאותו אירוע היה דווקא הפחד ממה שיקרה לה ולבתה.
חקירת המשטרה העלתה ששלושת התוקפים התנפלו על האם, לפני שזו תקפה אותם בחזרה ודקרה אותם כשניסו להימלט. אחד מהם אפילו קפץ מהחלון של הבית. שניים נפצעו קשה בתקרית ופונו לבי"ח. האחרון, כאמור, מת מפצעיו. כל זה התברר לנקובונגה רק בדיעבד, שכן היא לא נשארה באזור בשביל לבדוק מה מצבם.
"לקחתי את בתי לבית של חברים ושם נעצרתי על ידי המשטרה", סיפרה. "בתא המעצר כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה בתי. לא ידעתי כלום על מה שעשו איתה, החוויה זכורה לי כטראומטית מאוד". סיפוקאזי בינתיים כבר אושפזה בבית חולים והייתה מודאגת גם היא לגורל אמה. "חששתי מאוד מהמחשבה שהיא תלך לכלא", נזכרה בשיחה עם ה-BBC. "אני כל הזמן חשבתי לעצמי שאם מישהי צריכה להיות בכלא, אז זאת צריכה להיות אני".
סיפוקאזי הדחיקה את חוויית האונס כמעט לגמרי. לטענתה, הפעם הראשונה שהיא ממש הבינה מה עבר עליה הייתה כשאמה באה לבקר אותה בבית החולים, אחרי ששוחררה בערבות. מאז ועד היום, שתיהן תמכו אחת בשנייה נפשית. "מעולם לא פניתי לייעוץ פסיכולוגי", הוסיפה הבת. "אמי תמיד תמכה בי לאורך כל הדרך. היום אני עדיין מתמודדת עם הטראומה". בהמשך, שתיהן עלו לכותרות ברחבי דרום אפריקה, אחרי שנקובונגה הואשמה ברצח של אחד התוקפים.
בוהל טוניס, עורכת הדין של האם, תיארה את מפגשן הראשון כפסימי מאוד והוסיפה שנקובונגה הייתה מוכנה לוותר במקום ולהודות באשמה. "מצבה היה קשה", סיפרה. "הרבה פעמים כשאתה נפגש עם אנשים כמוה, בני המעמד הנמוך, אתה מקבל תחושה שהם ויתרו על המערכה מראש. זה לא מפתיע. מערכת הצדק במדינה שלנו מטיבה בעיקר עם אלו שיש להם כסף". למרות זאת, סיכוייה של נקובונגה הלכו והשתפרו לאורך הזמן אחרי שכלי התקשורת בדרום אפריקה החלו לסקר את הפרשה.
זו הייתה בין הפעמים הנדירות בהן העיתונות הדרום אפריקאית סיקרה פרשיית אונס, אחד הפשעים הנפוצים ביותר במדינה. עד מהרה, כתבים מקומיים הפכו את נקובונגה לגיבורה של הסיפור ואפילו נתנו לה את הכינוי "מאמה לביאה" (Lion Mama). "בהתחלה לא אהבתי את הכינוי כי לא הבנתי אותו", סיפרה האם. "אף על פי כן, בסוף למדתי להתרגל אליו. הם התייחסו אליי כמו ללביאה שהגנה על הגורה שלה – כמו לגיבורה". במקביל, רבים בציבור המשיכו את החלטת מערכת המשפט להאשים את האם ברצח. חלקם אפילו גייסו כסף עבור האם בשביל לממן את ההגנה המשפטית שלה.
נקובונגה נזכרה בפעם הראשונה שהיא הגיעה לבית המשפט וסיפרה שרק שם היא הבינה עד כמה הציבור תומך בה. "באותו בוקר התעוררתי, התפללתי ונסעתי לאולם הדיונים", סיפרה. "כשהגעתי לשם, ראיתי שהגיעו מאות אנשים מרחבי המדינה בשביל לתמוך בי. הם מילאו את בית המשפט ונתנו לי תקווה חדשה". עוד באותו יום, השופט הדהים את כל דרום אפריקה כשקבע שההאשמות נגד האם מבוטלות והיא רשאית לחזור לביתה.
"כששחררו את נקובונגה, זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את בתה צוחקת", נזכרה עורכת הדין. "היא התקשרה אליה מבית המשפט וסיפרה לה את החדשות הטובות. זאת גם הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מסיפוקאזי שהיא רוצה לראות את שני האנסים ששרדו את התקרית נשלחים לכלא".
בדצמבר 2018, קצת יותר משנה אחרי התפוצצות הפרשה, בית המשפט הרשיע את שני האנסים במעשיהם וגזר על כל אחד מהם עונש של 30 שנות מאסר. "שמחתי מאוד מההחלטה לזרוק אותם לכלא", סיפרה סיפוקאזי, כיום בת 29. "זה גרם לי להרגיש בטוחה יותר, למרות שחלק בתוכי הרגיש שהגיע להם מאסר עולם". ברגע שהמשפט הסתיים, האם ובתה ויתרו מרצונן על זכותן להישאר אנונימיות והחלו לדבר על הפרשה, בתקווה שחשיפתן תגרום לנשים אחרות ללכת ולהתלונן נגד האנסים שלהן.
בהמשך, כשנקובונגה נשאלה לגבי תחושותיה כלפי האנסים של בתה, היא ענתה שבליבה היא מאחלת לשניהם לצאת מהכלא משוקמים. "אני רוצה לחשוב שהם יעברו תהליך חיובי ויחזרו לחברה כאנשים שונים", סיכמה. "אני רוצה לחשוב שהם ישתחררו ממאסר ויהוו דוגמא לאחרים שנמצאים במצב שלהם".