mako
פרסומת

ינון ראובני יפצה את המדינה ב-2.5 מיליון שקלים על הצתת כנסיית הלחם והדגים

בית משפט השלום בבאר שבע קיבל את תביעת רשות המיסים נגד המצית ינון ראובני וקבע כי עליו להשיב לקופת המדינה את כספי הפיצויים ששולמו לכנסייה. השופט יניב בוקר דחה את טענותיו לאכיפה בררנית וקבע כי ההצתה, שבוצעה על רקע אידיאולוגיית "תג מחיר", היא פעולת איבה המזכה בפיצוי

שמעון איפרגן​
פורסם:
ינון ראובני וההרס בעקבות הצתת כנסיית הלחם והדגים
ינון ראובני וההרס בעקבות הצתת כנסיית הלחם והדגים
הקישור הועתק

סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט יניב בוקר, חייב את ינון אליה ראובני לפצות את המדינה בסכום של 2,485,144 שקלים בתוספת ריבית והוצאות משפט. מדובר בתביעת שיבוב שהגישה רשות המיסים בעקבות הצתת כנסיית הלחם והדגים והמנזר הסמוך לה שליד הכנרת ביוני 2015. המדינה נשאה בנזקים מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים לאחר שנקבע כי האירוע מהווה פעולת איבה, וכעת בית המשפט קבע כי על המצית להשיב את הכספים לקופה הציבורית.

האירוע התרחש בלילה שבין ה-17 ל-18 ביוני 2015, אז הוצתה הכנסייה בשלושה מוקדים נפרדים באמצעות חומר דליק. על קיר המבנה רוססה הכתובת "והאלילים כרות יכרתון", פסוק המלמד על כך שההצתה בוצעה על רקע קנאות דתית. ראובני הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של הצתה בנסיבות מחמירות והשחתת מקרקעין ממניע של עוינות כלפי הציבור, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר, שהוחמרו בהמשך בבית המשפט העליון לחמש שנים וחצי של מאסר בפועל.

במסגרת ההליך האזרחי, טענה המדינה כי היא נאלצה לשלם לכנסייה סך של 2,227,241 שקלים כפיצוי על הנזק הישיר, סכום ששולם בתשלומים בין השנים 2016 ל-2017. ההחלטה להכיר באירוע כפגיעת איבה התבססה על חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד אבי ליכט, שקבע כי הפעולה בוצעה על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי ובמסגרת תשתית אידיאולוגית המכוונת נגד המדינה.

עדותו של מומחה השב"כ חיזקה את הקביעה הזו כשהסביר כי הצתת קודשי דת נוצריים שימשה את תשתית "תג מחיר" להשגת קשב ציבורי וערעור שלטון המדינה. מנגד, ראובני טען כי חוק מס רכוש כלל אינו חל על המקרה משום שלפי דעתו אין כל זיקה בין ההצתה לבין הסכסוך הלאומי, אלא מדובר באירוע דתי מובהק בלבד. הוא הוסיף וטען לאכיפה בררנית, כשהסביר כי המדינה ממעטת להגיש תביעות שיבוב נגד מזיקים, וביקש להתחשב בכך שריצה תקופת מאסר ארוכה כאסיר ביטחוני ללא הליכי שיקום.

הנתבע אף ציין כי הוא נשוי ואב לילד והתביעה פוגעת ביכולתו להשתקם ולנהל מסלול חיים נורמטיבי. השופט בוקר דחה את טענותיו של ראובני וקבע כי רשות המיסים פעלה בסבירות כשהחליטה לפצות את הכנסייה על יסוד ראיות מנהליות וחוות דעת מקצועיות. השופט הדגיש כי הנתבע אינו יכול ליהנות מניקיון כפיים לאחר שביצע הצתה בזדון.

במסגרת פסק הדין, צוטטו דבריו של פרופסור גד טדסקי בנוגע לחובת ההשבה של מתנדב שפרע חוב: "הדרך היחידה שבה יוכל החייב למנוע שיקיים אדם אחר היא להקדימו ולקיים בעצמו". באשר לטענת האכיפה הבררנית, קבע בית המשפט כי המדינה רשאית לשנות את מדיניותה ולאמץ כלים אזרחיים וכלכליים למלחמה בטרור ובפגיעה בנכסי הציבור, במיוחד לאור המלצות מבקר המדינה מ-2021.

פרסומת

בסופו של פסק הדין, הורה בית המשפט לראובני לשלם את סכום התביעה המלא, בתוספת 70,188 שקלים שכר טרחת עורכי דין ו-5,000 שקלים הוצאות משפט. על אף שראובני ביקש לנכות מהסכום את הפיצוי הפלילי בסך 50,000 שקלים שבו חויב בעבר, השופט דחה את הבקשה וציין כי הפיצוי ששולם על ידי המדינה מכסה רק כרבע מהנזק האמיתי שנגרם לכנסייה ולמנזר. התובעת בתיק היא עו"ד יפית ברקוביץ מהמחלקה האזרחית בפרקליטות מחוז דרום.