ר', תושב הקריות, טוען כי לפני כחצי שנה הגיע לעסק שבו הוא עובד רוכב אופנוע שחבש קסדה והרכיב משקפיים ומסר לידיו מעטפה חומה שהכילה בתוכה סכום של 130 אלף שקל. ר' ניגש לתחנת משטרת זבולון ומסר לידי החוקרים את המעטפה.
שלושה חודשים לאחר מכן ניגש שוב לתחנת המשטרה לאחר שלא נמצאו בעלי הכסף ודרש את הכסף לעצמו. הוא טען שמדובר בכספי ירושה של אמו. חמישה ימים לאחר מכן הוא ניגש שוב לתחנת המשטרה ומסר גרסה מוזרה: "מישהו פרץ לבית שלי לפני כמה שנים והוא זה שהחזיר לי את הכסף".
במשטרה דחו על הסף את בקשתו של ר' לקבל את הכסף בנימוק של הוכח שהכסף שייך לו. מאחר והמשטרה סירבה להחזיר לו את הכסף ר' פנה לבית המשפט השלום בקריות וביקש לחייב את המשטרה למסור לו את הכסף שמצא. ר' הסתמך על סעיף 10 א' לתקנות המשטרה לפיו אם חלפו חודשיים ובעלי הכסף לא נמצאו יש למסור אותו למוצא.
במשטרה דחו את בקשתו של ר' וטענו בתגובה כי לא מדובר בכספים שהוא זכאי לקבל מאחר ולא מדובר באבדה או בנכסי הפקר ולכן יש לחלט אותם לטובת קופת המדינה.
השופט שדן בתיק קבע כי הכסף יועבר לטובת קופת המדינה בנימוק ש-ר' לא הוכיח שביתו נפרץ ושמדובר בהחזר כספים מפריצה לביתו. בנוסף הוא לא הביא ראיה לגבי הפריצה או לשווי הסכום שנגנב מביתו. מתברר שאכן לפני כארבע שנים נפרץ ביתו של ר' ונגנב מהבית סכום של 19 אלף שקל, 170 יורו וכמות קטנה של תכשיטי זהב.
השופט ציין כי ייתכן מאוד ורוכב האופנוע טעה בזיהוי ומסר בטעות את המעטפה עם הכסף לידיו של ר'. השופט קבע כי במקרה זה אין מנוס מחילוט הכסף לטובת אוצר המדינה.