השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, ודוברו האישי איתי גלינר, הצילו בשבוע שעבר את חייו של אורן אברהם, מי שזכה בעבר לכיני "הנוכל מספר 1 בישראל", אחרי שהחליט ליטול את חייו בשנית לאחר ניסיון ההתאבדות שלו בפברואר האחרון, ולאחר שששוב מצא את עצמו משוטט ברחובות ללא שום שיקום וסיוע מצד המדינה.

הדרמה בעניינו של אברהם החלה בתחילת השבוע שעבר, אז החליט לרדת לאילת, שם הוא רשום כתושב העיר, בניסיון למצוא את מזלו בפעם המי יודע כמה, אבל גם בסיבוב הנוכחי העיר הדרומית לא חיכתה לו. "הבנתי שאני לא יכול יותר להסתובב ברחובות רמלה בלי שיקום  וסיוע, וברשות לשיקום האסיר אמרו לי שאי אפשר לשקם אותי ושאין מסגרת שיקומית עבורי", סיפר אברהם בשיחה עם mako בתחילת השבוע.

"לא רציתי לחזור להיות עבריין, להונות ולעקוץ אנשים. הבנתי שהדרך לכלא קצרה מאוד, ולכן החלטתי לנסות את מזלי באילת. נדרתי נדר שלפשע אני לא חוזר יותר וגם לא לכלא, אבל המדינה רוצה שאני אעקוץ אנשים ושאפגע בהם. אני מתחנן לשיקום אבל לאף אחד לא אכפת ממני", אמר אברהם בייאוש.

עם הגעתו לאילת, הוא שהה בדירה בעיר אותה מימן אחד מחבריו הקרובים, אבל התקשה למצוא את עצמו בעיר בלי עבודה, בטח בשיא הגל השני של הקורונה, ובאמצע השבוע שעבר החליט לחזור למרכז. "הבנתי שהרשויות לא רוצות אותי חי ומעדיפות שאני אמות. איך זה ייתכן שכל האסירים מקבלים שיקום ורק לאורן אברהם לא נמצאה מסגרת שיקומית? לא ביקשתי כסף - רק שיקום וסיוע", סיפר אברהם בדמעות.

אחרי שגמלה בליבו ההחלטה לעזוב את הדרום, הוא עלה בשבוע שעבר בשעות הבוקר על אוטובוס מאילת ועשה את דרכו למרכז הארץ. במהלך הנסיעה שוב עלו בו סימני ייאוש, והוא החליט לשלוח הודעה אישית לשר לביטחון פנים אמיר אוחנה, ולבקש את עזרתו לפני שישים קץ לחייו.

השר אוחנה, שקיבל את ההודעות הנואשות של אברהם מדוברו האישי איתי גלינר, ביקש לטפל בבהילות בעניין, זאת אחרי שאברהם כבר הספיק לבלוע כמות גדולה של כדורים עוד כשהיה באוטובוס.

"אני ממש מבקש שלא תעשה שום דבר נמהר ופזיז", כתב גלינר בבהילות חזרה לאברהם, "לכולנו יש קשיים בחיים אבל הכל עובר. שום דבר לא שווה שתיקח את החיים שלך בשבילו. אנא היה בקשר עם מי שירים אליך טלפון וילוו אותך ויסייעו לך. אתה גם לא צריך לפגוע בעצמך. איפה אתה נמצא כרגע?", ניסה גלינר לברר את מיקומו של אברהם ופנה מיד למשטרה.

שוטרי משטרת באר שבע, שקיבלו מאנשי השר דיווח על כוונתו של אברהם להתאבד, איתרו את האוטובוס עליו נסע עצרו אותו סמוך לבסיס נבטים, ופינו את אברהם לבית החולים סורוקוה אחרי שכאמור בלע מספר רב של כדורים ונשקפה סכנה ממשית לחייו.

"אני מודה לשר אוחנה ולדובר שבאמת גילו אוזן קשבת והצילו את חיי - אבל אני זקוק לשיקום. מה כבר ביקשתי? איפה נשמע דבר כזה שאסיר משוחרר מתחנן לשיקום כדי לא לבצע פשעים חמורים והמדינה זורקת אותו לרחוב ודוחפת אותו להיות עבריין?", זעק אברהם ממיטת בית החולים, "אני מתחנן תצילו אותי".

סיפורו של אברהם עלה לכותרות בישראל לפני מספר שנים אחרי שעקץ שרים וחברי כנסת; שלח 40 מגשי פיצה על חשבון אחד מהם לישיבת ממשלה; שיגר זרי פרחים ונערות ליווי לבתי שופטים על חשבונם כנקמה על כך שהתעלמו מבעיותיו האישיות וגזרו עליו עונשי מאסר ממושכים; ואפילו השיג את פרטי חשבונות בנק ומספרי תעודות זהות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו שרה. בהמשך, הוא אף הספיק לנהל רומן מאחורי הסורגים עם סוהרת והבטיח להינשא לה.

מאז שחרורו, כך נודע ל-mako, אברהם התגורר ברחוב, וישן לעיתים ליד חומות כלא רמלה. "אין לי בית, אין לי כסף, ואני מיואש מהחיים. לפחות ליד הכלא יש סיכוי שהסוהרים ירחמו עליי וייתנו לי אוכל. אני מרגיש שהמדינה בגדה בי ומעודדת אותי לעקוץ אזרחים ולחזור לכלא", סיפר אברהם לפני אשפוזו הראשון.

ביום רביעי האחרון, עם שחרורו מבית החולים, הוא יצר איתנו קשר שוב ונשמע מיואש מאי פעם. "יצאתי מבית החולים סורוקה וחזרתי לרמלה, חזרתי שוב לרחוב. מפה יאספו אותי רק בשקית שחורה. זהו די נמאס לי", סיפר אברהם, שמיד עם סיום השיחה נסע לירושלים, וליד בית החולים הדסה בלע שוב כמות גדולה מאוד של כדורי שינה והרגעה, ומשם פונה לבית החולים במצב קשה כשהוא מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ נשימתי.

בכיס מכנסיו של אברהם מצאו הרופאים מכתב שכתב בכתב ידו ובו הסביר את רצונו לסיים את חייו: "במקום לטפל בי ולדאוג לי שלא אחזור לרחוב... אני במצוקה מאוד גדולה. ולכן החלטתי להתאבד", נכתב במכתב, ואחיו של אברהם, יוסי, שוב יוצא בקריאה נואשת להצלת אחיו: "אחי מתחנן כבר יותר משנתיים לשיקום וסיוע. הוא רצה להתחיל דף חדש בחייו וסבל מספיק, הרשויות במדינה לא מושיטות לו יד למרות זעקות השבר שלו ועכשיו הוא נלחם על חייו. הגיע הזמן שמישהו יתעורר לפני שנאבד אותו".

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: