ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש יושב בביתו שבקנדה ועוקב בדריכות אחר הסיקור בערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות על המתרחש ברצועת עזה ובישראל. "הלב שלי נשבר מהמראות. יש לי אחים שגרים בעזה והרבה חברים טובים והם חיים בחרדות ובפחדים שעוד רגע הטילים נופלים להם בבתים. המראות שמגיעים משם קשים מאוד", מספר על-עייש בשיחה מיוחדת ובלעדית עם mako.
כזכור, אבו אל-עייש איבד שלוש מבנותיו (ביסאן 21, מאייר, 15, איה בת 14 ואחייניתו נור בת 19) במבצע "עפרת יצוקה" בינואר 2009 כתוצאה מפגזי טנק ששוגרו לעבר ביתו. בצה"ל טענו כי מביתו של הרופא שעבד אז בבית החולים שיבא פעלו צלפים של הג'יהאד האיסלאמי שירו לעבר חיילים, וטנקים של צה"ל ירו חזרה כדי לפגוע במקורות הירי. בתחקיר צה"ל שפורסם בזמנו נכתב כי מביתו של הרופא זוהו דמויות שנחשדו כתצפיתנים וכיוונו את ירי הצלפים והמרגמות לעבר כוחות צה"ל.
סיפורו הטראגי של אל-עייש זכה בזמנו לחשיפה אדירה בכל כלי התקשורת בארץ ובעולם אחרי שהוא תועד מבכה את מות בנותיו בשידור חי זמן קצר לפני הפסקת האש במבצע, שלאחריו הוא עזב את ישראל לקנדה. "השב"כ והצבא התקשרו למשפחתי וחברי וביקשו מהם לעזוב מיידית את הבניין בו הם מתגוררים כי הם מתכוונים לשלוח מטוסים להפציץ אותו", מספר אל-עייש על המצב היום ברצועה. "לאן רוצים שהם ילכו? לרחוב? הם נשארו בבניין, ולמזלם ברגע האחרון לא הפציצו אותו, אבל זה לא אומר שזה לא יקרה בקרוב".
"תראה את הבניינים ההרוסים, הילדים והאנשים שמתים בעזה ובישראל, והכל בגלל פוליטיקה ישראלית פנימית שמקיזה דם מאזרחים אומללים", אומר ד"ר אבו אל-עייש, "ביבי נתניהו רצה להציל את עצמו וגרם להבערת עזה ומדינת ישראל. הלב שלי כואב על מותם של אזרחים משני הצדדים ואני מגנה את הירי של צה"ל על עזה וגם את זה של החמאס מעזה אל עבר ערי ישראל".
"הוכח בצורה חד משמעית שמלחמות לא מביאות לשום תוצאות חוץ מהרס, חורבן, סבל נוראי ומותם של אזרחים חפים מפשע. רק שלום וויתור על הכיבוש יגרום לכך שיהודים, ערבים ופלסטינים יוכלו לחיות יחד בשלום", טוען אבו אל-עייש, "המנהיגות הישראלית רצתה לייצר במקרה הזה משבר על חשבון חייהם של אזרחי ישראל והפלסטינים והתוצאות נוראיות. הפתרון הוא הפסקת הכיבוש. די להרג! מתי תפנימו שרק שלום אמיתי בין שני העמים יביא להפסקת האלימות? אני איבדתי את הבנות היקרות שלי, אימהות יהודיות ופלסטיניות איבדו את הילדים שלהן, עד מתי זה יימשך? לנצח? כמה דם עוד יישפך? אם הצדדים לא יישבו ויעשו שלום ביניהם - דם של אזרחים משני הצדדים יוקז לשווא עוד שנים רבות".
לדבריו של אבו אל-עייש בימים האחרונים הוא מקבל הודעות תמיכה רבות מחבריו היהודים בארץ ובעולם שתומכים בקריאתו להפסיק את הירי משני הצדדים. "כשרואים את הילד שנהרג בשדרות והילדים שנהרגים בעזה... אני לא רוצה להעלות בדעתי מה עובר על אותן אימהות. אני, כאבא שאיבד את שלוש בנותיו, נושא בליבי ונשמתי את הסיוט הזה עד יום מותי, אבל אני אמשיך לפעול ולקרוא לשלום. אבל כל עוד עם אחד מרגיש נכבש על ידי עם אחר זה לא יקרה לצערי", אומר אבו אל-עייש, "ישראל יכולה להחריב את עזה ולא ייצא לה מזה כלום. יש מיליוני בני אדם שרוצים לחיות בשלום לצד ישראל אבל ללא מצור וכיבוש. סירסתם את ההנהגה הפלסטינית במקום לשבת איתה ולהגיע להסכם שלום".
בהמשך השיחה אל-עייש התייחס גם למהומות בין ערבים ויהודים בתוך ערי ישראל. "זה לא קרה פתאום בבת אחת. זה תהליך שמבעבע עשרות שנים והיה נוח להנהגה הישראלית להתעלם ממצוקת האזרחים הערביים. הם הרגישו סוג ב' ואז הכול התפרץ. אני מגנה את האלימות גם של היהודים וגם של הערבים - אבל כולם צריכים להתעורר, לשבת יחד ולהפיק לקחים לפני שיהיה מאוחר מדי".
אבו אל-עייש, שתבע את מדינת ישראל על אשמתה במות בנותיו ותביעתו נדחתה לאחרונה בבית המשפט, ערער על ההחלטה וטוען היום כי תחקיר צה"ל הוא שקרי ושום פעילי ג'יהאד לא פעלו מביתו. כאמור, מאז האסון שפקד אותו הוא עבר להתגורר בטורונטו שבקנדה שם הוא מרצה באוניברסיטה בפקולטה לרפואה, משמש כרופא בבית חולים מקומי ואף הקים עמותה בשם 'בנות לחיים' שמסייעת לסטודנטיות משני העמים לקבל מלגות לימודים בחו"ל.
"במקום שמדינת ישראל תתנצל ותיקח אחריות על האירוע היא משקרת בבתי משפט וטוענת שלא הייתה ברירה אלא לירות פגזים לעבר הבית שלי. הבנות שלי מתו, אבל אם המציאות לא תשתנה יהיו עוד אלפי קורבנות", מזהיר אל-עייש שלמרות הכל מנסה לשמור על אופטימיות. "אני לא מיואש ויודע שיש הרבה מאוד אנשים שפויים משני הצדדים שרוצים שלום. אני אמשיך להילחם למעמו ולהיות אופטימי. רק השלום יגרום לשני הצדדים לחיות אחד לצד השני ללא מלחמות מיותרות ועם כבוד הדדי כדי שלילדים שלנו יהיה עתיד טוב יותר. חייבים להפסיק את האלימות. אין בליבי שנאה לאיש למרות האסון שפקד אותי והאמונה שלי היא שבסופו של דבר אם נאבק יחד למען השלום ונאמין שהוא יגיע לפחות אדע שהבנות שלי לא מתו לשווא".