במשך 11 ימים פקד עמירם בוטבול, קצין המודיעין בתחנת משטרת אופקים, היה שרוי בתרדמת. בוטבול נפצע אנושות בקרב על קיבוץ רעים ובניסיון לחלץ ולסייע לשוטרים ולצעירים שהיו במסיבת הטבע ב-7 באוקטובר, והוא היה בין חיים למוות.
הרופאים בבית החולים סורוקה נלחמו על חייו של בוטבול, עד שהצליחו לייצב את מצבו ולגרום לו לפקוח עיניים לאחר שורת ניתוחים שעבר. אחרי 62 ימים של טיפולים אינטנסיביים, קצין המשטרה הולך שוב על רגליו. בשבוע שעבר הוא הגיע לבית חולים להודות לצוות הרפואי שהציל את חייו. "אני משתחרר בהתרגשות גדולה ובתחושה הודיה לקדוש ברוך הוא על הכל", אמר בוטבול הנרגש לצוות הרפואי. "הצוות היה מקצועי ואדיב, הרגשתי שמדובר במלאכים שהשם שלח אליי ברגעים הקשים".
חבריו הקרובים של בוטבול סיפרו כי לא היה להם צל של ספק שיתעורר, למרות הפציעה הקשה בבטנו. "עמירם נלחם כמו אריה על חייו", סיפר אחר מחבריו, "לא כל אחד היה שורד את הפציעה הקשה שעבר. הוא טיפוס לוחם. היה לו גם הרבה מזל שהביאו אותו בזמן לבית החולים".
בוטבול מתגורר עם בני משפחתו בישוב כרמית שבנגב. הוא לא מדבר בשלב זה על מתקפת המחבלים שבמהלכה נפצע, אבל מי שכן היה באירוע והציל שלושה שוטרים באומץ לב הוא רס"ר ניקולאי בלנדין, מש"ק בתחנת משטרת רהט. בלנדין משרת כבר שבע שנים במשטרה. בעברו שירת כלוחם במשמר הגבול בגזרת חברון ויריחו אבל שום דבר לא הכין אותו לאותה שבת ארורה שתהפוך אותו לגיבור ולמי שהציל את פקד בוטבול ושני קצינים בכירים אחרים שהיו עמו בהתקלות.
"התעוררתי בשבת בשש שש וחצי יחד עם ארוסתי. היו אזעקות רבות", משחזר בלנדין. "אני גר בבאר שבע. פתחתי את קבוצת הווטסאפ של התחנה והבנתי שיש בלגן בחוץ. הבנתי שקרה משהו לא תקין. סגל הפיקוד של התחנה ביקש שנקפוץ בדחיפות לתחנה. שמעתי דברים קשרים בקשר. זוועות. זעקות לעזרה. שוטרים בוכים שזעקו לעזרה שהם מותקפים על ידי מחבלים רבים".
בלנדין הגיע במהרה לתחנה, שם חיכו לו מפקדו, ניצב משנה ג'י.אר.דוידוב ז"ל, קצין המודיעין פקד בוטבול, מפקד ימ"ר לכיש, סנ"צ דורון אלוני, ובהמשך הצטרף אליהם גם מפקד היחידה הטקטית של מג"ב, רפ"ק אהרון שחף.
"נסענו ברכב הקרקל הממוגן ירי של ג'י.אר. שמנו עלינו אפודי מגן קטנים ולא אפקטיביים בכלל", מתאר בלנדין, "קיבלנו הודעה לנסוע לכיוון נתיבות כי יש מחבל בכניסה שגנב מכונית. כשהגענו, כוח אחר חיסל אותו. נכנסנו משם לאופקים שגם שם התנהלו קרבות, אבל אמרו לנו לנסוע לכיוון רעים ששם זקוקים לנו יותר. שצריכים שם תגבורת. לא הבנו לאיזה תופת אנחנו נכנסים".
בדרכם לרעים, הכוח של דוידוב נתקל במחבלים שנסעו בשני טנדרים. "דרסנו את אחד המחבלים ואז פתחו עלינו באש תופת בקלצ'ניקובים. חוררו לנו את הקרקל. דורון אלוני נפגע ברגליים וגם אהרון שחף. ג'י.אר ירד מהקרקל, רץ לכיוון הכביש ואז חטף צרור בגב", מספר בלנדין. "אני מבחין בטנדר של מחבלים פתוח עם מפתח בסוויץ' ומצליח להניע אותו. אני מכניס את אלוני, מוצא חתיכת בד בתיק של המחבלים ועושה חוסם עורקים לשחף. בוטבול עולה איתנו. 300 מטר משם שוב היתקלות עם מחבלים. יורים עלינו. בוטבול חטף כדורים בבטן. הוא היה במצב אנוש. כדור גם פגע בקסדה של שחף".
בלנדין מבין שהוא במרוץ נגד הזמן, שאם לא יצליח לאתר אמבולנס שיטפל בפצועים הם עלולים למות. הוא נתקל בטנק עולה באש, במראות של גופות זרוקות בצידי הכביש, כלי רכב שעלו באש. סרט מלחמה.
"עשיתי פרסה, אבל הטנדר שבו נהגתי וספג ירי מסיבי של מחבלים מתחיל לעלות באש. אני מתמרן בו בתוך שטח חקלאי, חוצה שדות עם טפטפות מים ואז כשהוא נשרף אני עוצר", מתאר בלנדין, "אני מוציא אותם החוצה ומחכה לעזרה".
טייס מסוק קרב שהבחין בבלנדין ובשאר הקצינים חשד שמדובר במחבלים. "אני זורק את ה-M-16 הארוך עם המחסניות לאדמה, כורע ברך, מצביע על דגל ישראל אבל הם היורים לכיוון שלנו. חשדו שאנחנו מחבלים. לאחר מכן הטייס מבין שטעה וממשיך הלאה. שוב ניצלנו", נאנח בלנדין לרווחה.
בסופו של דבר הגיעו שוטר ולוחם מג"ב להציל את בלנדין ושלושת הקצינים הפצועים. הם פונו לאופקים ומשם באמבולנס לבית החולים סורוקה.
"כל השבועות האלה חייתי את האירוע. לא הבנתי מה עשיתי ומה קרה. רק אחרי שבוטבול, אלוני ושחף התאוששו הם אמרו: 'הכל בזכות ניקו', הם הודו לי על מה שעשיתי עבורם. הבנתי שעשיתי משהו גדול ממה שיכולתי להבין באותם רגעים כי פעלתי על אוטומט. יצר ההישרדות וההוא שלמעלה הצילו אותנו", סיכם בלנדין את הקרב.
שלושת הקצינים הפצועים השתחררו בינתיים מבית החולים. בעזרת אנשי מקצוע ופסיכולוגים בלנדין מתחיל לחזור לעצמו ולשגרה, אבל מראות החילוץ והקרב לא ירפו ממנו עד סוף חייו.