A post shared by Shuki Biton (@shukibiton) on

 

5. מכתב

לכבוד
שרת התרבות והספורט מירי רגב

הנדון: התנצלות

מכובדתי,

פעמיים בשבועות האחרונים קבעתי כאן באופן נמהר שמשחק הידידות בין נבחרת ישראל לנבחרת ארגנטינה יתקיים באצטדיון בחיפה, ולא בירושלים - על אפך ועל חמתך. מתברר שלא הערכתי נכונה את התשוקה הבוערת שלך לבירתנו, את מחויבותך העמוקה לנושא ואת העוצמה הבלתי ניתנת לריסון של יכולותייך.

חטאתי, פשעתי, עוויתי. הייתי צריך ללמוד את הלקח עוד מאירועי טקס המשואות - אי אפשר לחסום אותך בדישך. כשאת רוצה משהו - דבר לא יעמוד בדרכך עד שתשיגי אותו.

אין לי ספק שלנגד עינייך עמדה טובת האוהדים, ולא טובתך שלך. בטוחני שבחנת היטב את הלוגיסטיקה הכרוכה בדבר, את התחבורה הציבורית שתוכל לשנע קהל מרחבי הארץ בשבת, את עמדתה של הנבחרת האורחת שביקשה לשחק דווקא בסמי עופר. איכס, אנטישמים עוכרי ישראל שכמותם.

וכן, גם הסכום הנוסף של 2.7 מיליון שקלים לצרכי אבטחה וביטוח - פי 4 מהמחיר אם המפגש היה נערך בחיפה (מי היה מאמין שירושלים מעוררת כזה חשש לביטחון האישי אצל הגויים האלה, אה?). ברור שנלקח בחשבון. הנה: משרדך כבר הודיע שהוא יישאב מתקציב חגיגות ה-70 למדינה, ממנו נוצלו עד כה רק כ-30 מיליון שקלים מתוך 100 המיליון שהוקצבו. היי, עם עודף כזה אפשר היה גם לדאוג לליווי טנקים וחיפוי אווירי לליאו מסי ושות'; או לחילופין להעביר את 2.7 מיליון השקלים לטובת שיפור מתקני ספורט. אפילו בירושלים. אבל עזבי, מה זה כסף לעומת עם הנצח ועיר הקודש.

אין ספק שהרווח התדמיתי לו תזכה המדינה בזכות ההתעקשות שלך על האירוח בטדי יפרק את ה-BDS , ויביא לעדנה חסרת תקדים ביחסי החוץ של המדינה שוודאי מדירים ממך שינה. ואם יש מישהי שיכולה להתעלות מעל הדחף המובן לערב פוליטיקה בספורט - זו רק את. כפי שאינך מערבת פוליטיקה בשום דבר שאת עושה אלא פועלת ממניעים ענייניים ומקצועיים בלבד.

מהרגע שראש הממשלה נתניהו הביא להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, ואחריה לשגרירויות של גווטמאלה ופראגוואי, לא היה צריך להיות לי ספק שלא תנוחי ולא תשקטי עד שגם שמך יירשם בדברי הימים כפעילה למען בירתנו הנצחית.

ועל כך מוגשת לך סליחתי, ונתונה לך תודתי ותודת העם היהודי ומדינת ישראל כולם.

שלך בהצדעה,

זוהר ישראל (אין קירבה משפחתית למדינה) 

4. מיי ניים איז לוקה

אתם בטח לא זוכרים - אבל היורוליג הגיעה השבוע לסיומה עם הזכייה של ריאל מדריד במפעל. עוד עונה שבה מכבי תל אביב לא הגיעה אפילו קרוב לשלבים המתקדמים ואיתה איבד עניין כל מי שלא באמת אוהב כדורסל. וחבל. זו הייתה עונה מופלאה בניצוחו של נער סלובני בן 19, לוקה דונצ'יץ', כישרון נדיר שצפוי להגיע בעונה הבאה ל-NBA. ואם אתם מחפשים זווית פרובנציאלית - דונצ'יץ' העלה לפני כמה חודשים סטורי בו הוא מאזין ל"תזיזו" של עדן בן זקן כשהוא מחמיא לה המוזיקה הנהדרת. אם היא רק לא הייתה מתחתנת אתמול, היה פה פוטנציאל לשידוך ששם את קורל סימנוביץ' וסרג'י רוברטו בכיס הקטן.

3. רונאלדו נגד ההיסטוריה

בפעם השנייה בטור הזה אני מכה על חטא: רגע לפני גמר ליגת האלופות בשנה שעברה, המלצתי כאן בחום להמר על יובנטוס כי ההיסטוריה הולכת נגד ריאל מדריד וכריסטיאנו רונאלדו. לכן אך טבעי היה שריאל תנצח 4:1 עם צמד של רונאלדו, תזכה בפעם השנייה ברציפות (והרביעית בסה"כ של כריסטיאנו), ותכתוב את ההיסטוריה מחדש.

והנה אנחנו שוב רגע לפני הגמר. ושוב ריאל ורונאלדו שם, נגד ליברפול המרגשת ונגד ההיסטוריה: אף קבוצה לא זכתה בגביע האלופות פעם שלישית ברצף ב-42 השנה האחרונות. אף שחקן אי פעם גם לא זכה בחמישה תארים.

לכן, כאוהד ליברפול, לא נותר לי אלא לברך* את ריאל על זכייתה מחר (שבת) בזכות שלושער ושבעה בישולים של רונאלדו.

*לנחס

2. מניין הימים

עברו 209 יום מאז שאלישע לוי סיים באופן רשמי את תפקידו ולנבחרת ישראל בכדורגל עדיין אין מאמן. והדבר הבאמת עצוב - אפילו לאלישע יש כבר תפקיד חדש. לוי יאמן בעונה הבאה את מכבי פתח תקווה, כי כולם יודעים שמשרת אימון הנבחרת היא מקפצה לקריירה ענפה, ולא חלילה בית קברות למאמנים. 

1. יאללה חדרה

כולם מברכים את הפועל חדרה על העלייה הסנסציונית שלה לליגת העל לראשונה אחרי 39 שנים. אבל כולם שוכחים פרט אחד חשוב - הפועל חדרה הוא לא השם האמיתי שלה. לקבוצה קוראים הפועל חדרה גבעת אולגה שולם שוורץ.

אז מה הפלא שהיא מצליחה לנצח מעל ומעבר למשוער? עד שהשחקנים היריבים מסיימים לקרוא מה כתוב לחדרתים על החולצות הם כבר מתעייפים ומאבדים ריכוז.

וברצינות: את ההצלחה המפתיעה שלה חייבת חדרה למאמן ניסו אביטל, מי שמונה שני מחזורים אחרי תחילת העונה במקום מומו ניסטל (כל השמות בטור הם אמיתיים), והפך אותה ממועמדת לירידה ישירות לליגת העל (רק כדי להפוך בעונה הבאה למועמדת בטוחה לירידה).

חדרה, קבוצה בלי מגרש ביתי, בלי תקציב, ובקושי עם עיר - עלולה להפוך לשק החבטות של הליגה. יצטרך לקרות הרבה כדי שהחוויה הבאמת מרגשת הזו לא תחזור על עצמה שוב רק בעוד 39 שנים נוספות. 

A post shared by AviadFeder (@federetrokits) on

0. כדורפח

ביטולה (הזמני) של ליגת העל בכדורסל מחזור אחד לפני הסיום העונה עומד בשורה אחת עם הבזיונות הגדולים ביותר של הספורט הישראלי לדורותיו. אי שם עם פרשת נערות הליווי של נבחרת הכדורגל ערב התבוסה לדנמרק. להבדיל כמובן, אבל גם כאן יש תחושה עזה של האוהדים שנציגי הענף זיינו אותם.

השבתה מחזור אחד לסוף העונה, אחרי ההשקעה הכספית והרגשית של כולם, זה פשוט NOT DONE. משבר כזה יוצרים בתחילת עונת, אולי באזור חלון העברות, לא בשלב הזה.

החוק הרוסי - עילת השביתה - שמחייב את הקבוצות להציב על המגרש שני שחקנים ישראלים בכל רגע נתון לא קידם את הכדורסל ולא את הכדורסלן הישראלי לשום מקום, כן - למרות מצגות השווא של ארגון השחקנים. פרט לחשבון הבנק שתפח מחוסר ברירה של הקבוצות - שאלה של היצע וביקוש - היכולת נסוגה, הנבחרת הלכה והתדרדרה, הליגה כולה נחלשה, ואם לא זרים דוגמת גלן רייס - העניין בעונה הזו היה אבוד כבר מזמן.

ומי בדיוק חשב שהכדורסלן הישראלי ישתפר כתוצאה מהחוק הזה? הרי הוא ישראלי. למה שיטרח להתאמץ ולהשתפר אם מקומו על המגרש מובטח ממילא? החוק הרוסי, למעשה, קידש את הבינוניות.

יו"ר ארגון השחקנים, ניר אלון, חשב שהוא מחזיק את מנהלת הליגה באזור רגיש, שיש לו ביד את השוט הכי גדול בעולם, ושאף אחד לא יעיז לקחת על עצמו את ביטול הליגה במשמרת שלו. אז לא. יש גבול לכל תעלול. אי אפשר רק לסרב ולהתחפר ולדחות כל מתווה פשרה. ‏הכדורסלנים הישראלים הולכו שולל ע"י יו"ר ארגון מגלומן שכל מה שמעניין אותו היא חשיפה תקשורתית. הנזק התדמיתי שייגרם להם כתוצאה מהשביתה - אף שהסתיימה תוך זמן קצר - גדול יותר מהתועלת שישיגו מההסכם החדש. גם למנהלת ולעומד בראשה שמואל פרנקל יש חלק בלתי מבוטל בפארסה הזו. בין אם ברפיסות הכללית בשנים האחרונות, ובין אם בחוסר תקיפות מספק עם התעוררות סכסוך העבודה. פרנקל ושות' היו יכולים לומר לארגון השחקנים: תוקף ההסכם תם, ומשא ומתן לא מנהלים בסוף עונה. אנחנו מבטלים לגמרי את החוק הרוסי ועכשיו תתמודדו. אולטימטום זה משהו שיכול להגיע משני הצדדים.

ובינתיים כדור השלג התחיל להתגלגל: ספונסרים הודיעו שיסגרו את הברז, בעלי קבוצות שיגרו איומי עזיבה, חלק מהזרים כבר צייצו שהם שמחים לחזור הביתה למשפחה. גם עכשיו שנמצא הפתרון - למה לעזאזל שהחשק יהיה שם? לא של הישראלים, לא של הזרים, לא של הבעלים. לא של הקהל.

מה שבעיקר מתסכל הוא שלציבור הרחב לא ממש אכפת. אפילו שרת הספורט מירי רגב (שוב, מחילה) שעשתה הרבה רעש בדיון החירום שכינסה השבוע, טסה לחופשה בחו"ל בשיאו של המשבר וניהלה אותו באמצעות אנשיה בשלט רחוק.

אם רק היה אפשר להבטיח ששמו של החוק הרוסי היה משונה ל"חוק הירושלמי", אין לי ספק שהיא הייתה פותרת הכל עוד לפני העלייה למטוס.

ומה אומר ההסכם החדש? תערובת של הכל מהכל שלמעשה אין בו התקדמות. מצד אחד החוק הרוסי יישמר לעוד עונה אחת, מצד שני הקבוצות יוכלו להחתים בין 3 ל-6 זרים ובהתאם יקבלו בונוס (עד כמיליון שקלים) או ישלמו קנס (עד כמיליון שקלים). במילים אחרות: קבוצות עשירות יוכלו לבנות סגל איכותי וחזק יותר ולספוג את התשלום, קבוצות עניות יתנחמו בכסף שהיה אולי מאפשר להם שחקנים טובים יותר אם היה להם את הכסף הזה מלכתחילה. הכי להפלות בין המעמדות. 

איומים מיותרים, שביתה מטומטמת, פתרון טלאים. כדורסל ישראלי. איזו בושה