למשך שמונה דקות, ריהאנה הייתה אמיצה. למשך שמונה דקות היא חרגה מהגבולות הנוחים של זמרת פופולרית ואהובה. למשך שמונה דקות היא עשתה את מה שהרוב המוחלט של המפורסמים הישראלים מפחדים ממנו פחד מוות - והביעה עמדה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים בנושא שנוי במחלוקת. ואז זה עבר לה.
הזמרת הצעירה בעלת הקימורים וה-36.4 מיליון עוקבים בטוויטר, העלתה ציוץ עם ההאשטאג "לשחרר את פלסטין". לא עניין של מה בכך בתקופת המלחמה הנוכחית. אלא שכעבור אותן 8 דקות בגן עדן, היא מחקה אותו כלא היה לאחר שקיבלה מטר של תגובות זועמות, והעלתה ציוץ אחר ובו תפילה לשלום.
מה הבהיל כל כך את הגברת שידועה באי-דפיקת חשבון לאף אחד? ממה היא נלחצה עד כדי כך שהיא מיהרה להיפטר מהציוץ מהר יותר ממה שלקח לה לסיים את ההופעה בתל אביב?
הרי זה לא שהיא חלוצה בתחום. חוץ מרוג'ר ווטרס המעיק-אך-עקבי באנטי ישראליות שלו, גם סולן להקת פרל ג'אם, אדי ודר, אמר השבוע מעל הבמה בהתייחס לישראל ש"יש אנשים שרק מחפשים סיבה להרוג! הם מחפשים סיבה לעבור את הגבול, להשתלט על אדמות שלא שייכות להם. הם צריכים לצאת משם לעזאזל, להתעסק בעניינים המזויינים שלהם. הם לא מקבלים את כספי המיסים שלנו בכדי לזרוק פצצות על ילדים". ספק אם לוודר יש מושג אמיתי לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל זעם קדוש הוא אבן יסוד אצל כל רוקר.
יכול להיות שהם הבינו שהם משחקים באש (גם באופן מילולי), ושהתבטאויות שנויות במחלוקת כאלה יכולות לפגוע בהם כלכלית, וייתכן שאלה לא רק תגובות המעריצים שהלחיצו את ריהאנה, אלא גם החשש מתגובה של היהודים שנמצאים בחלונות גבוהים בשואו-ביזנס האמריקני, או במקרה של הווארד – מהבעלים היהודי של הקבוצה בה הוא משחק.
זה עובד גם הפוך. לפני שנה וחצי כתבה קים קרדשיאן שהיא מתפללת לשלום כולם בישראל, מחקה לאחר תגובות נאצה, העלתה במקום תפילה לשלום האזרחים בפלסטין ובכל העולם, שגם אותו היא מחקה לאחר תגובות נאצה מהצד השני.
דעה, אמר פעם מישהו מעודן במיוחד, היא כמו תחת. לכל אחד יש. ובמקרה של קרדשיאן זו חתיכת דעה.
זה בסדר לקחת צד, זה בסדר לכתוב "לשחרר את פלסטין" אם זו עמדתכם. כן, מותר לחשוב ככה, גם אם אתם ישראלים. זו דעה לגיטימית. אבל תעמדו מאחוריה. אל תירו ותצייצו. אחרת אתם יוצאים די פחדנים, שלא לומר מטומטמים.