החום עולה
זה לא יהיה מוגזם להגיד שלא רק הפועל באר שבע, אלא כל הכדורגל הישראלי - שחקנים, אנשי צוות, מנהלים ואוהדים - עצר את נשימתו בציפייה דרוכה לתוצאות בדיקת הקורונה של ניב זריהן. החלוץ הגיע השבוע לאימון הקבוצה, ובכניסה נמדד לו חום גבוה במיוחד, כזה שאוסר כניסה למתחם ומחייב חזרה הביתה. מטבע הדברים אורגנה לו בדיקת בזק כדי לראות אם נדבק בנגיף.
תשובה חיובית, והכל היה נכנס לסחרור. הקאמבק המרגש של הכדורגל היה עלול להיגמר עוד לפני שהתחיל. הרי ההנחיות היו ברורות: קבוצה ששחקן שלה יימצא חולה תיכנס כולה לבידוד של שבועיים. בידוד של שבועיים אומר דחיית משחקים בלו"ז הצפוף ממילא, לחץ על הקבוצות האחרות שלא בטוח ירצו להיתקל בקבוצה ששחקן שלה חלה, חילופי האשמות, כאוס כללי.
הרצון של יו"ר מנהלת הליגה ארז כלפון להרגיע את הסערה עוד לפני שהתחילה - מובן. ועדיין, מוזר מאוד שהצהיר עוד לפני שהתגלו התוצאות, שהליגה לא תיעצר, שימתינו לבדיקות נוספות, שיימצא פתרון נקודתי ושהעונה תושלם בכל מקרה. איך אתה יכול להתחייב על דבר כזה, שסותר את הסיכומים עם משרד הבריאות? הרי אם זה היה קורה אחרי שהמשחקים כבר התחדשו - למישהו יש ספק שלא היה מנוס מלהקפיא את העונה? נכון, הרסן התרופף אצל כלל הציבור עם ההקלות השונות, אבל לצאת בהודעה כזו גובל בחוסר אחריות. מערכתית, ציבורית, תדמיתית.
עכשיו לגבי השחקן עצמו: בנאדם, לא ידעת שאתה מרגיש לא טוב כבר בבית? שהגוף בוער? שהגרון כואב? 38 מעלות זה לא משהו גבולי, לא יכולת למדוד חום עוד קודם? אתה צריך את אמא שתיתן לך נשיקה על המצח או תכניס לך מדחום לטוסיק? מה אתה מגיע ככה לאימון? אתה לא קורא חדשות? לא זוכר את ההנחיות?
איזה מזל שהבדיקה יצאה שלילית והבלגן נחסך. בסדר, אולי היינו צריכים את המתח הזה שנייה לפני, שיחדד את הריגוש ויגביר את האדרנלין. אז אפשר לחזלש: הכדורגל חוזר!
הנה זה מגיע
בפרקים הקודמים! של ליגת העל!
מכבי ת"א במקום הראשון שמרה על פער של שש נקודות ממכבי חיפה שמנסה להפוך עונה טובה לחלומית אבל תישאר עם הפנטזיות. במסלול שמוביל לאליפות שנייה ברציפות הצהובים יעברו דרך שני דרבים נגד האומללה העירונית.
הפועל ת"א, מצדה, השתחלה לחצי גמר גביע המדינה בכדורגל לצד הפועל באר שבע המסוכסכת, בני יהודה המידרדרת ומכבי פתח תקווה מהליגה הלאומית. הפועל רעננה, שהפעילות שלה ברשתות החברתיות מוצלחת הרבה יותר מהפעילות שלה ברשתות של היריבות, תיפרד לשלום מליגת העל, כשבמקביל ייערך קרב מחומש ומתוח שבסופו ייקבע מי תהיה היורדת השנייה.
בינתיים אלונה ברקת נטשה את באר שבע לאחר ויכוח עם השחקנים על קיצוץ בשכר, ומי שהחליף אותה הוא איתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה לניירות ערך, שהיא במקרה גם נותנת החסות הראשית של ליגת העל. ניגוד עניינים? הצחקתם את המינהל התקין. הרי נותנת החסות הקודמת הייתה רשת ג'פניקה, שהבעלים שלה ברק אברמוב, הוא יו"ר בני יהודה.
ובינתיים הפועל חדרה החתימה לשורותיה את כוכב נבחרת פלסטין, אולי ואולי לא כהקדמה לתוכנית הסיפוח של נתניהו.
ובינתיים, ממש רגע לפני שהליגה חוזרת, הפועל רעננה מינתה את המאמן הרביעי שלה לעונה, מאחורי גבו של המאמן הקודם, ששמע על המינוי של מחליפו דרך התקשורת.
כדורגל ישראלי, איך התגעגענו.
אנחנו נשארים בארץ
כפי שנחזה כאן לפני שבועיים, היורוליג לא תחזור לפעילות העונה, והאיום של מכבי ת"א להעדיף אותה על פני הליגה המקומית לא נדרש למימוש (וגם לא היה ממומש ממילא).
מדובר במכה כלכלית קשה, מפח נפש לאוהדים, אכזבה מקצועית בלתי רגילה אחרי עונת קסם שהייתה יכולה להסתיים בפיינל פור, או כמו שיו"ר מנהלת הליגה שמואל פרנקל הגדיר את זה בערוץ הספורט: "יום מאושר לכדורסל, לצופים ולאוהדים".
זו לא טעות. האיש החזק (עלק) בכדורסל הישראלי, מברך על ביטולו של מפעל הכדורסל השני בטיבו בעולם. וכל זאת למה? כדי שלא ייאלץ להחליט על סנקציות אם מכבי הייתה בכל זאת עוזבת את ליגת העל.
זה יום עצוב לכדורסל שחווה עונת יורוליג מעולה במיוחד, יום עצוב לצופים שנמנעו מהם שידורי הענף האהוב עליהם, יום עצוב לאוהדים שרק חיכו להתפרצות הרגשות בהיכל.
איזו התבטאות מביכה, מזלזלת, שחצנית ובעיקר מטומטמת. עסקני הכדורסל הישראלי, איך לא התגעגענו.