הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להפסיק להתייחס לניצחון של מכבי ת"א על ארמאני מילאנו במשחק הראשון בסדרת ההצלבה במונחים של "נס". לא היה כאן שום אירוע שמימי או התערבות מלמעלה או צירוף מקרים בלתי סביר שבשיאו סל מטורף בשנייה האחרונה. הייתה כאן קבוצה אחת שחילקה מתנות לאורך חלק גדול מהמשחק, וקבוצה שנייה שבשלב מסוים הפסיקה להחזיר אותן בחזרה.
למשחק הזה לא היה משקל כמו למשחק ההוא נגד ז'לגיריס לפני עשר שנים. לא היו מונחים על הפרק פיינל פור מקומי, עתיד של מועדון, זה לא היה משחק שקבע משמעות של עונה שלמה ובטח לא משחק שההשלכות שלו היו דומות. בקיצור, לא נס – הפוך.
המשחק השני בסדרה רק הוכיח את הנקודה הזו, ולמעשה הסתיים כפי שהמשחק הראשון היה אמור. ועכשיו הדעה הרווחת היא שהצהובים ינצחו פעמיים בנוקיה ויעלו באופן מפתיע לפיינל פור.
דווקא בתור אוהד מכבי, אני מבקש להגיד משהו לא פופולרי: אסור שזה יקרה. אסור שמכבי ת"א תעלה לפיינל פור. והנה למה: העפלה לפיינל פור עוד עלולה לקטלג את העונה הזו כהצלחה. עונה, להזכירכם, שבה שברה הקבוצה שיאים שליליים, עונה של תבוסת חוץ מחפירה במוסקבה, השפלת בית ביזיונית נגד ירושלים, עוד הפסד בדרבי, וכן – עונה שבה שוב שחקן של הקבוצה מעורב בתקרית שאין לה קשר לכדורסל. אגב, מה באמת קורה עם השימוע הפנימי לסופו? כי עם פניני בזמנו לא חיכו הרבה זמן עד להשעיה, לקנס וללקיחת סרט הקפטן (שהוחזר לו השנה כאילו כלום לא קרה). התחושה היא שבהנהלה מנסים למסמס את העניין ולהתחמק מהתמודדות איתו. יכול להיות שחשיבות השחקן במערך הקבוצה קודמת למשמעת ולאתיקה? לא יכול להיות. לא במועדון ערכי כמו מכבי.
ולא משנה מה המאמן יגיד בראיונות שאחרי ניצחונות ואיזה ספין הוא ינסה לשים על מה שנראה על המגרש, בתוך-תוכו בלאט משווע לשחקנים אינטליגנטים יותר מהיקמן, אסרטיביים יותר מאינגלס, קילרים יותר מסמית', מגוונים יותר מרייס. אבל אם הקבוצה הזו תגיע לפיינל פור – למה שהוא יקבל כאלה בהמשך (אם ימשיך)? למה שאיזשהו מאמן יקבל שחקנים כאלה, אם הוכח שגם בלי זה אפשר להגיע להישגים? הבעיה היא שהגעה לפיינל פור לא מעידה על חוזקתה של מכבי אלא על חולשתה האיומה של היורוליג.
כל אוהד מפוכח שמסתכל לטווח הארוך צריך לשאול את עצמו ביושר ובכנות אם נסיעה לחגיגת שופינג במילאנו בליווי אלפי טרמפיסטים, שווה את זה.
שלוש קטנות
1) יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שטרם קרא להשעית מנהל קבוצת ליגת העל שמואשם בפלילים, היה עסוק בקרב גידופים עם שחקן רמת השרון שניצחה את הקבוצה המדוברת אותה מאמן אחיינו של אותו מנהל. שניהם, המאמן והמנהל, נושאים באופן מקרי לחלוטין את אותו שם משפחה של היו"ר והאוהד השרוף. לה פמיליה, גרסת לוזון.
2) השיא הישראלי של אסתר רוט-שחמורוב בריצת 100 מטר משוכות נשבר אחרי 42 שנה על ידי אולגה לנסקי, שאף אחד לא יזכור את שמה בעוד 42 שניות.
3) בעיריית ירושלים שוקלים להגדיל את אצטדיון טדי ל-53 אלף מקומות. שם הקוד של הפרוייקט: "הולילנד 2".