A post shared by scottw⚓ (@dthetr) on

 

5. וואלאק אתה

עוד שבוע, עוד הדלפה משיחה פנימית ופרטית של שחקן כדורגל שלא מוציאה אותו יותר מדי טוב. הפעם מדובר בהקלטה של גילי ורמוט, היום כדורגלן הפועל חיפה, שמתייחס לקבוצתו הקודמת מכבי חיפה. ורמוט שוחרר ממכבי בתחילת השנה ולפי כל הסימנים ההקלטה הזו מתוארכת לאחרי שכבר עזב.

הנה עיקרי הדברים: "תקציב של מאה מיליון, 20 אלף מינויים, ו(מקומות)-6-4 יהיה הצלחה. וואלאק ההולנדים האלה שודדים. ההוא אלאך הולך מתרכז במחלקת הנוער, בסקאוטינג, וואלאק אתה צריך להביא אליפות … אומר עכשיו קהת לא שיחק כאילו ריקלמה לא שיחק… חבשי חזר כאילו מלדיני חזר... כאילו לא מבינים כדורגל, כאילו עיוורים ההולנדים האלה, לא ראיתי דבר כזה…".

וואלאק ורמוט, קודם כל יפה שאתה לא אובססיבי על קבוצה שאתה לא משחק בה. זה קצת חיזור גורלי אם אתה שואל (רק שבחיפה לא ימצאו את הקמע שלהם מבושל בסיר). שנית, אתה שקוף. לא קיבלת דקות משחק ושוחררת, אז ברור שאתה רוצה לנקום. שלישית - לטנף על חברים שלך זו קלאסה מיוחדת.

רביעית, והכי גרוע - אתה לוקה בהבנה בסיסית. לועג למנהל המקצועי שמתרכז בנוער ובסקאוטינג כי בעיניך זה לא מה שמביא אליפויות. זה בדיוק מה שמביא אליפויות ואורך חיים של מועדון - השקעה בנוער והבאת השחקנים הנכונים ע"י סקאוטינג מדויק. עצוב שככה כדורגלן רואה תפקיד ניהולי. מצד שני, הם מן הסתם עשו טעות כשהביאו אותך, אז אולי הם באמת לא מבינים מהחיים שלהם.

A post shared by @gilvermouthfans on

 

4. בטיפול

ערן לוי הוא אחד הכישרונות הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי. ערן לוי הוא אחד מ"מקרי הראש" הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי - אם רק היה לו בראש את מה שיש לו ברגליים, לוי היה נמצא היום בשלהי קריירה אירופאית מכובדת. אבל כמו תמיד, הוא נפרד מעוד קבוצת מרכז טבלה ישראלית עם טעם מר.

ברוב הקבוצות בהן שיחק החזיק מעמד לא יותר מעונה וחצי, אבל איכשהו במכבי נתניה הוא הצליח להחזיק מעמד; מונה לקפטן, החזיר אותה פעמיים מהליגה הלאומית לליגת העל, הראה יציבות ובגרות וגם התגבר על פציעה קשה. לנתניה הייתה סבלנות אליו ולו הייתה סבלנות בחזרה. זה לא סתם שרק בעקבות ההופעות שלו בנתניה קיבל זימון לנבחרת. איזה פספוס. עד שהילד הבעייתי מצא מקום שהצליח להכיל אותו ולתת לפרויקט הפר"ח הזה לפרוח - הוא בא שוב ומחרב.

לוי הוא גאון כדורגל, שחקן שבשבילו קונים כרטיס כי בכל רגע נתון הוא יכול לעשות דבר מופלא שבחיים לא ציפית לו. אבל מישהו נותן לו עצות לא מועילות. חודשים בודדים אחרי שחתם על הארכת חוזה בנתניה, הוא ביקש לפתוח אותו מחדש, ואחרי משחק גביע הטוטו בשבת, שבו כבש עוד שער בלתי הגיוני, אמר לוי ש"כרגע אני שחקן של נתניה ואני לא יכול לדעת מה יהיה בהמשך". זו התנהלות שגויה שלא לומר חצופה.

נכון, לוי אולי חשב שלאור ההצלחה המפתיעה של נתניה, לא מעט בזכותו, מגיע לו יותר, יודע שזו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה שלו לעשות כסף שיסדר אותו עוד קדימה. אבל ככה לא מתנהגים. לא לקבוצה שהרימה אותך וספגה את כל השיט שאתה מייצר. כן, גם לצד רגעי הקסם שאת מעניק.

מאחורי הקלעים מדובר על משא ומתן שמתנהל בין לוי לבין הפועל חיפה, אבל אל תתפלאו אם לוי יחזור דווקא למכבי חיפה, הקבוצה שבה התחיל בליגת העל והיום מתפקדת כבית קברות לשחקנים מהסוג שלו, ויחד איתה הוא ידעך לאיטו. סוף עצוב לקריירה שהייתה יכולה להיות הכי שמחה שיש.

3. אוניברסיטה של החיים

ואם כבר ילדים במצוקה, לברון ג'יימס ניצל את פגרת ה-NBA כדי לפתוח בית ספר חדש שמיועד לילדים שמגיעים מרקע עני, מסביבה אלימה וממשפחות מפורקות - בדיוק כמו הילד שהוא עצמו היה (לברון סבל מילדות קשה, בעיות תזונה, ולא הרבה להופיע לבית הספר).

תגידו מה שתגידו על הריכוז והתעופה העצמיים של ג'יימס ככדורסלן, כשזה מגיע לפוליטיקה וחברה, קשה שלא להעריץ אותו. הנה מה שמציע בית הספר "אני מבטיח" שעזר להקים: שכר לימוד מלא; אופניים וקסדות חינם; הסעות חינם עד למרחק 3 קילומטר; ארוחות בוקר וצהריים וחטיפים. בנוסף הוא יצר תוכנית להוריהם של הילדים בסיכון כדי שגם הם יוכלו להשלים את לימודיהם בבית הספר, ואולי החשוב מכל: לכל בוגר בית הספר מובטחת מלגת לימודים בקולג' המקומי. אפשר רק לקנא.

ג'יימס, שעם כל הכבוד ליכולותיו נמצא בשנים האחרונות של הקריירה, מסתכל קדימה, והוא רואה שם תפקיד בעל מעורבות פוליטית. ראש עיריית קליבלנד או מושל אוהיו, אולי, בעתיד, גם ירוץ לנשיאות. נכון לעכשיו הוא מהבודדים שדונלד טראמפ מסרב ו/או חושש להגיב למתקפות שלו עליו, וזה כבר מעיד על כוח מסוים שלברון הולך וצובר. סופסוף מישהו שיכול לגרום לטראמפ לסתום את הפה. רק על זה הוא גדול יותר מג'ורדן.

A post shared by LeBron James (@kingjames) on

2. דגל אדום

מנהל אצטדיון המושבה בפתח תקווה ראובן כץ, רק רצה להביע את תמיכתו במאבקה של קהילת הלהט"ב בנושא חוק הפונדקאות, והחליט על דעת עצמו להחליף את דגלי הקרן המסורתיים בדגלי הגאווה. אלא שהחוקים היבשים של התאחדות הכדורגל העולמית, כך מסר דובר ההתאחדות הישראלית, לא מתירים להציג סממנים פוליטיים, ולכן שופט המשחק שהגיע למקום ביקש שהדגלים הללו יורדו.

עזבו את זה שפיפ"א הוא גוף מסואב ומושחת שכולו מונע מכספים נגועים ומהתנהלות פוליטית רקובה, אבל מה בדיוק היה קורה אם הדגלים הללו היו נשארים? מי היה מלשין ומביא לענישה, ולענישה של מי בדיוק? של האצטדיון? הוא כבר נענש מספיק בעצם זה שהוא בפתח תקווה (ואני מבקש את סליחתם מתושבי העיר הנאמנים). וגם - מי היה כל כך נבהל, מליט את עיניו ונוטש את האצטדיון מהפחד מכמה צבעים? שלא לדבר על כך שחוק הפונדקאות הוא בכלל סוגיה חברתית שהפוליטיקה הכתימה.

אז הנה אתגר לקבוצות הליגה: נראה אתכן עולות לשחק עם חולצות בצבעי הגאווה. נראה אם מישהו יוריד אתכם מהמגרש.

 

1. בין הרגליים

מתוך דברים שאמר ראש ממשלת אוסטריה סבסטיאן קורץ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בביקורו בישראל (של קורץ, כלומר, אם כי גם ביבי מבקר בישראל מדי פעם): "אנו האוסטרים יודעים שלאור ההיסטוריה שלנו, יש לנו אחריות מיוחדת כלפי ישראל והעם היהודי". והנה, רק חודש וחצי עברו, ובמסגרת האחריות הזו מונה האוסטרי אנדריאס הרצוג למאמנה של נבחרת ישראל (אחריות לשנתיים עם אופציה להארכה בתוספת תשלום, לא כולל הבטחה להישגים, ט.ל.ח).

לא להאמין, זה לקח רק 277 יום מאז שאלישע לוי סיים באופן רשמי את תפקידו, ולנבחרת ישראל בכדורגל סופסוף יש מאמן! אמנם הטורניר הגדול הקרוב ממנו אפשר להעפיל ליורו 2020 מתחיל כבר בחודש הבא, אבל לפחות יש מישהו שיישא בכישלון. זה גם משהו.

הסחבת הזאת - שלושת רבעי שנה - שהזכרנו כאן כמעט מדי שבוע, מזמן הפסיקה להצחיק. זה מעבר לפארסה, זה רחוק ממביך. זו הייתה חרפה אחת גדולה, שהעידה בעיקר על זלזול משפיל באוהדי הנבחרת. האם אחרי כל הימים האלה אנדי הרצוג הוא הבשורה הגדולה? בשביל זה חיכינו? סביר יותר שהוא ברירת מחדל נוחה. נוחה למנהל הטכני החדש ווילי רוטשטיינר שמינה את בן ארצו, איתו יוכל ודאי לרכל על הענף הישראלי הכושל מבלי שאף אחד יבין. נוחה גם להתאחדות ששכרה אדם שאפילו לא ניהל מו"מ ולקח את ההצעה הכספית הראשונה שניתנה לו (איזו תחושה של פראיירים בטח יש לקברניטי הכדורגל שלנו כרגע, שלא הציעו לו שכר נמוך יותר). והיא נוחה גם לפרשנים שנהנים להשתלח בהרצוג עוד לפני שהדיו על החוזה יבש.

האמת היא שהמינוי של הרצוג, שהניסיון שלו באימון דל למדי - הוא הימור. ייתכן שיעבוד, ייתכן שיקרוס. חבל שאין לו באמת זמן לעבוד לפני המשחק הרשמי הראשון כדי שנבין מה הוא יודע ואם הוא יודע. מה שכן, את הראש הישראלי הוא כבר זיהה, אחרת לא היה ממהר לצאת בהצהרה הנחפזת, לפיה "המטרה, כמובן, היא להוביל את נבחרת ישראל ליורו 2020". בוא, לא תוביל, לא ליורו ולא ל-2020. אבל כאן מתים על הגבהת ציפיות מעבר לכל פרופורציה.

אגב, לא בטוח שמאמן שחושב לטווח ארוך היה יוצא בהצהרה כזו. בטח לא אחד שמכיר את המנטליות של הכדורגלן הישראלי מקרוב: הרצוג הוא זה שהשער שלו בתוספת הזמן בבעיטה חופשית שעברה מתחת לרגליים של אבי נמני, הביא לעלייתה של אוסטריה על חשבונה של ישראל לפלייאוף מונדיאל 2002. אבל היי! כנראה עבר מספיק זמן כדי שנשכח. מדינת ישראל שכחה דברים נוראיים יותר, שקרו מוקדם יותר. במובן הזה, הפיוס עם הרצוג הוא המשך ישיר להסכם הכניעה של ביבי עם הפולנים.

 >> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר