BARUCH HABA YEHOSHAFAT
גם אם אמארה סטודמאייר לא ישחק דקה במכבי ת"א, זו עדיין החתמה ששווה כל דולר - ולו רק בגלל איך שהיא מטריפה את הפועל ירושלים ואוהדיה.
בדיוק לפני שנה קיבל כוכב ה-NBA לשעבר מעמד של תושב ארעי בישראל משר הפנים אריה דרעי, בדרך לקבלת אזרחות בהליך מזורז כעבור חודש. "קראתי ושמעתי על השחקן, והתרשמתי שהוא רוצה באופן כן ואמיתי להשתקע בישראל ולהפוך את הארץ לביתו, גם לאחר סיום הקריירה שלו", אמר אז דרעי בעקבות ההחלטה.
זה קרה אחרי מסע לחצים בעידודו של ראש עיריית ירושלים משה ליאון, ובעקבות הדגשת החיבור של סטודמאייר ליהדות בכלל ולירושלים בפרט, וקבלת השם היהודי יהושפט. בקבוצה חגגו את האזרחות כאחד הניצחונות הגדולים שלהם, שגרם להם להרגיש לרגע כמו מכבי.
כמה מצחיק זה היה.
סטודמאייר אמנם לקח תארים בבירה, אבל תרומה לספורט הישראלי לא הייתה לו, להשתקע בישראל הוא לא השתקע, ולהפוך את ישראל לביתו זה משהו שלא יקרה גם אם יקראו לאחד הרחובות בעיר על שמו.
ועכשיו, אחרי שהבטיח שבישראל הוא ישחק רק בירושלים, ואחרי שרכש מניות בקבוצה (מהן הוא יצטרך להיפטר), ואחרי שנטש אותה במפתיע כי חשב שיקבל הצעות מה-NBA ובסוף מצא את עצמו בסין לתקופה קצרה - סטודמאייר חוזר, מכל המקומות, דווקא ליריבה הגדולה של האדומים.
והירושלמים, שעשו את כל העבודה השחורה כדי שיהושפט יוכל לשחק כישראלי, רואים אותו עכשיו מחזק את הסגל של האלופה. בחיי שאני כבר יומיים לא מפסיק לצחוק. מצדי שסטודמאייר לא יראה מגרש, רק ילבש צהוב בארנה. מדובר בהטרלת המאה.
כבר השבוע חלק מאוהדי ירושלים הספיקו להציג גופייה שרופה של אלילם לשעבר, לקלל אותו - מבלי שהיה בסביבה כן? - ולהניף שלט שהוא "מכר את ירושלים". ובכן, אם אתם מתעקשים, עושה רושם שמי שמוכר את ירושלים בפועל בימים אלה הוא בנימין נתניהו, שמוסר חלקים מהעיר לנשיא רוסיה פוטין בתמורה לחנינה לעבריינית נעמה יששכר.
ביצת קינדה
גדי קינדה עשה את עסקת חייו. מי זה גדי קינדה? או, תודה ששאלתם; מדובר בקשר בית"ר ירושלים שלפי המספרים נמצא בשיא הקריירה שלו, ונמכר לקנזס סיטי מהליגה האמריקאית תמורת 3.7 מיליון דולר. קינדה, שחתם לארבע שנים, ישתכר כ-600 אלף דולר לעונה. ללא ספק אקזיט מאוד מאוד מכובד.
כמובן שמכאן אני מוסר ברכות לקינדה, מנהליו, סוכניו וכל מי שגוזר קופון מהעסקה הזו. העניין הוא שבגיל 26, "שיא הקריירה" לא אמור להתבטא במעבר לליגה זניחה יחסית, שהרבה כדורגלנים מגיעים אליה כדי להעביר את שנות הפרישה שלהם בנוחות. בגיל 26, עם שאיפות קריירה רציניות, אתה אמור לרצות לשחק בליגה באירופה או לכל הפחות לשחק בהרכב הפותח של הנבחרת.
אני מניח שלקינדה ושותפיו היו שיקולים אחרים, כלכליים יותר ממקצועיים, וזה כמובן העסק שלו. אבל הסיכוי שלו להתקדם ולעשות משהו מבחינת כדורגל, לא קיבל בעיטה למעלה.
קוראים לזה שגעת
אם יש סרטון ספורט אחד שאתם חייבים לראות (או לשמוע יותר נכון), הוא זה איבוד העשתונות הכללי של מאמן הפועל חולון סטפנוס דדאס במסיבת העיתונאים אחרי הניצחון על מנרסה.
דדאס, בעל מזג יווני חם, התעמת לאורך המשחק בספרד עם האוהדים המקומיים ועשה לעברם תנועות. כשנשאל על כך ע"י אחד הכתבים, הוא זעם על השאלה, הפטיר תשובה עצבנית וקם לפוצץ את האירוע. אלא שהמצלמות המשיכו לעבוד גם דקות אחר כך, ומחוץ לפריים דדאס נשמע משתולל על העיתונאים ואולי גם על דובר מנרסה בשאגות: "איטס אינאף! פוטה מאדרה! (בן זונה)", ועוד שלל צרחות לא מובנות.
להגנתו טען המאמן שגם לאחר המשחק האוהדים המשיכו להתגרות בו והוא הרגיש שגם השאלה העיתונאית הייתה פרובוקציה משום שלא עסקה בפן המקצועי וזה "מעליב". לא יודע, אולי דדאס לא נמצא במקצוע הנכון אם הרגשות שלו כל כך פגיעים ונפשו כל כך שברירית.
"אם עשיתי משהו לא בסדר, אני מתנצל", הוסיף, "אני צריך קודם כל להגן על הקבוצה שלי". ובכן, לא ברור איך התפרצות יצרים כזו מגנה על הקבוצה שלך; לא ברור איך עימות עם אוהדים מגן עליה; ולא ברור למה הוא חש שזה תפקידו. כן ברור שזו לא באמת דוגמה להתנהגות רציונלית של מאמן.
אם רק היה בארץ איזה מאמן יווני אחר שדדאס היה יכול לקחת ממנו דוגמה לג'נטלמניות.
ברכה לבטלה
ארבעה כדורגלני מכבי ת"א - דור מיכה, אייל גולסה, עומר אצילי ומאור קנדיל - הגיעו השבוע לחצר הרב יעקב איפרגן ("הרנטגן) בנתיבות כדי לקבל ברכה.
מוקדם יותר העונה ניצלו שחקני הקבוצה את הפגרה כדי לטוס לאומן לבקר בקברו של הרבי נחמן מברסלב ולהתפלל. הייתי כותב כאן משהו על הצביעות של השחקנים שגורמים באופן קבוע לחילול שבת המוני, או מלגלג על הפרימיטיביות שבלקבל ברכות וקמעות, או בכלל על הזלזול שלהם ביכולותיהם המקצועיות שהם נדרשים לעזרה מהסוג הזה.
אבל בינתיים, תודה לאל, מכבי מובילה את הליגה בבטחה בדרך לעוד אליפות, אז מבחינתי שיעשו עוד ברית מילה אם זה מה שצריך. ואמרו אמן.