5. קוקו אה-אה
מיכאל אוחנה לא מרוצה. אחד הצעירים המבטיחים של הכדורגל הישראלי הפסיק לקבל קרדיט בהפועל באר שבע, והרעל התחיל לצוף. מקורביו טוענים שהפגיעה בו היא לא רק מקצועית, אלא נפשית. בין הסיבות שהם מונים למצוקתו של השחקן: באחד המשחקים אמרו לו להתחמם, ובסוף, שומו שמיים, לא שיתפו אותו! זה מעולם לא קרה לאף שחקן בהיסטוריה של הכדורגל. ומדובר, אחרי הכל, בשחקן "שליברפול שקלה לרכוש", לפי המקורבים (אני, אגב, שוקל לקנות יאכטה). אז מאיפה החוצפה לא לשתף אותו?!
לדברי המקורבים, אוחנה מתנהל מתחילת העונה כמקצוען, מוסיף לעצמו אימונים ומצטיין בהם, ואפילו - שימו לב להקרבה העצמית - היה מוכן להוריד את הקוקו למען המועדון (!), כי מסתבר שהקוקו מביא נאחס לקבוצה. איזה קדוש מעונה.
את המקור לייבוש של השחקן מייחסים שם לנתק עם הסוכן דודו דהאן, אחד האנשים החזקים בענף, מסיבות "שיתבררו בהמשך", כמה מסתורי. לסיכום, אליבא דמקורבי, אוחנה עלול לעזוב את הקבוצה אם היחס הזה יימשך. פחד אלוהים.
גם אביו של אוחנה נכנס לקלחת - כי באמת מזמן לא התעסקו בבאר שבע עם הורים של איזה שחקן (היוש יעקב בוזגלו ובתיה סהר). האב הפנה גם הוא רמיזות לקשר עם הסוכן דודו דהאן, ואמר ש"מי שיודע מה קורה, מבין שזה לא מקצועי ושקורים דברים לא הגיוניים".
השחקן עצמו הגיב באינסטגרם והודיע כי "הדברים שנאמרו לא נאמרו על ידי, אין לי שליטה על מה שאומרים מקורבים". די משעשע בהתחשב בכך שזו לא סתם איזו התלחשות שהגיעה לאדם אחד, אלא הודעה מפורטת ומנומקת שהועברה במקביל לכלי התקשורת. כך שספק אם אוחנה לא היה מעורה, לפחות בקטנה, בשלב כזה או אחר של הניסוח וההעברה לתקשורת באופן כללי.
בבאר שבע, בכל מקרה, נקטו בתגובה בעונש לא פרופורציונלי ושיבצו את השחקן בהרכב במשחק גביע הטוטו אמש (ה'). זו באמת נקמנות מיותרת.
אז אני לא סגור לגבי התסרוקת של מיכאל אוחנה, אבל מישהו פה לגמרי קוקו על כל הראש.
4. אם אשכחך מערב ירושלים
סוף סוף הישג דיפלומטי בינלאומי אדיר למדינת ישראל. סוף סוף נמצאה הצדקה להימצאותה של שרת התרבות והספורט מירי רגב בתפקיד. אחרי שמארגני הג'ירו, מרוץ האופניים הגדול והמפורסם, פרסמו כי הוא יוזנק מ"מערב ירושלים", איימו רגב ושר התיירות יריב לוין כי אם הכיתוב לא ישתנה ממשלת ישראל לא תהיה שותפה למרוץ, שכן "בירושלים, עיר הבירה של ישראל, אין מזרח ומערב. יש ירושלים אחת ומאוחדת". תכלס, מבט אחד בשמלת פסטיבל קאן של רגב היה חוסך את הדרמה.
באופן מפתיע, האיטלקים התרשמו מהאיום הישראלי ואמנם שינו את תוואי המסלול מ"מערב ירושלים" ל"ירושלים". אני משוכנע שגם רגב ולוין נדהמו לגלות שמישהו בעולם התייחס אליהם ברצינות.
רק הערת אגב קטנה: הממשלה שהם חברים בה מחלקת את העיר בעצמה, בפועל, כשהיא מציבה מכשולים, מחסומים וגדרות שמונעים את המעבר בין אזורים "בעייתיים". לא שמעתי את רגב ולוין מרימים קול צעקה בנדון.
3. כאשר איבדנו – איבדנו
אליפות העולם בכדורסל היא אחד הדברים המיותרים בעולם הכדורסל. ברור לכל מי שעוסק בתחום שהטורניר החשוב והיוקרתי באמת הוא זה שנערך באולימפיאדה. בהתאם, הסכסוך בין פיב"א ליול"ב לגבי מועדי המשחקים (המפעל לא מתחשב בלו"ז של היורוליג והיורוקאפ) והיתר ההשתתפות לשחקנים (רוב הנבחרות יופיעו בלי שלל כוכבים בולטים) נע בין האזוטרי למגוחך.
מצד שני, לאור העובדה שלנבחרת ישראל ממילא אין כוכבים גדולים פרט לעומרי כספי (שגם ככה לא היה מגיע בעיצומה של עונת ה-NBA) ובהינתן השיטה העקומה של המוקדמות שכדי לפרט אותה צריך קלסר עב כרס ומחשבון, למאמן הטרי עודד קטש יש הזדמנות נדירה לגבש נבחרת בצלמו, לתת לה להשתפשף, ולנצל את חוסר ההשפעה היחסי של היעדר הכוכבים (נכתב כבר רבות על הנבחרת נטולת שחקני מכבי ת"א) כדי להשיג תוצאות על הדרך.
רק חבל שאחרי התשבחות בעקבות הניצחון המוחץ על אסטוניה החלשה, הגיע הפסד מוחץ לא פחות ליוון בהרכבה החסר, במהלכו איבדה הנבחרת לא פחות מ-26 כדורים. דווקא בגלל מבנה המשחקים, ולמרות ערכו הזניח של המפעל, זו יכולה להיות הזדמנות שלא תחזור להגיע לטורניר גדול. חבל לאבד גם אותה.
2. אל נא תבכי ברצלונה
כמה בכי וכמה נהי נשמעו בברצלונה אחרי טעות השיפוט שפסלה שער חוקי של מסי, כשהכדור עבר בוודאות את קו השער, במשחק שלבסוף הסתיים בתיקו נגד השנייה בטבלה, ולנסיה. לואיס סוארס קילל את הקוון "חרא, גמד, כמה עיוור אתה יכול להיות?", ליאו מסי הגיב בחריפות ואמר לשופט "טעית! תכף תרד לחדר ההלבשה ותראה שטעית!" (לא ייאמן, גם בסערת רגשות האיש לא יכול להיות לא משעמם).
בסדר, טעויות שיפוט גדולות מאלה הכריעו משחקים גדולים מאלה, ומסי עצמו נהנה מקרדיט די נרחב מהשופטים בעולם. אז אוי-יוי-יוי, פעם אחת בארסה הגדולה נדפקה קצת. מה קרה? היא עדיין מובילה בארבע נקודות על ולנסיה, שאף אחד לא חושב ברצינות שיכולה לקחת אליפות, והתיקו הזה הוא לא יותר ממכה קטנה בכנף.
בינתיים מסי יוכל להתנחם בחוזה הענק שחתם עליו, במסגרתו יקבל 42.5 מיליון יורו לעונה עד 2021. תחשבו כמה שופטים אפשר לקנות בכסף הזה.
1. שעון קוקיה
ההתלהבות ההיסטרית מהיציאה של הכדורסלן אורי קוקיה מהארון מעידה יותר עלינו מאשר עליו. ועדיין, בחברה שבה יש עדיין דמויות מפורסמות שחוששות לעשות את הצעד הפומבי הזה מחשש מתגובת המעריצים, אי אפשר לקחת בקלות מעשה אמיץ כמו של קוקיה, שעם כל הסטראוטיפים המבישים והקהל הלא סובלני, קם והצהיר על חיי הזוגיות והמשפחה עם גבר אחר.
נכון, מותר לתהות על עיתוי היציאה של השחקן שבגיל 36 נמצא בשלהי הקריירה שלו בליגה השנייה ואין לו באמת מה להפסיד, אבל זה קטנוני להיכנס לו עכשיו לארון. מה שכן, מצער להגיד שלמהלך הזה לא באמת תהיה השפעה. סיכוי נמוך מאוד שנראה עכשיו נהירה המונית של אתלטים מהארון (ושלא יהיה ספק - יש עוד כדורסלנים הומואים בארון, וכן - גם כדורגלנים גייז). עם כל הכבוד לפתיחות של קוקיה, קשה להאמין שהיא תיתן לקולגות שלו זריקת אומץ ואת הדחיפה שהם צריכים כדי להפסיק להתבייש, כי אין במה.
הדבר הגדול באמת שיכול לקרות הוא שנערים שמשחקים כדורגל וכדורסל לא יפחדו להגיד שהם הומואים, ולחלופין - שנערים הומואים לא יחששו לפנות למקצועות כאלה. אם זה יקרה - אורי קוקיה, שבהחלט אינו מהכדורסלנים הכי גדולים שהיו כאן, יהפוך באופן מובהק לאחד החשובים שבספורטאי ישראל.