1. פעמוני היובל
יובל זוסמן צריך בעצם להיות שמח שהוא לא נבחר הלילה (שישי) בדראפט ה-NBA. ההחלטה שלו להירשם כבר השנה הייתה שטות מלכתחילה. זה היה מהר מדי, מוקדם מדי, ולפני שהספיק לעשות רושם אמיתי במכבי תל אביב. העונה שלו התחילה מבטיח, אבל ככל שהתקדמה זוס איבד את הביטחון שלו, במשחקים ביורוליג לפחות, ורק בפיינל פור הישראלי חזר מעט לעצמו. לפני חודשיים כתבתי כאן שהדראפט הקרוב הוא מתכון למפח נפש עבורו. מצד שני, כאמור, הוא צריך להיות שמח על ההתעלמות. לו היה נבחר בסיבוב השני והמאוחר, היה כבול לקבוצה אחת שהזכויות עליו היו שלה בבלעדיות. כפי שקרה בעבר לליאור אליהו ויותם הלפרין, וכולנו זוכרים את קריירת ה-NBA המפוארת שלהם. עכשיו, כשהוא לא מחויב לאף אחד, זוסמן יכול להתרכז בהכנה לעונה הקרובה, לצוד את כל עיני הסקאוטרים ב-2020, ולנסות להיכנס לליגה הטובה בעולם מהדלת האחורית.
בהערת אגב, אני די משוכנע שמבכבי תל אביב מאושרים כרגע מכישלון ההחלטה של השחקן שלהם. עכשיו לא יצטרכו להמתין לו עד אוקטובר כדי להבין מה קורה, ולחשוב על תחליפים הולמים. כי בארץ לפחות, אין לו כאלה.
2. קופה רושמת
כשליאו מסי הודיע בפעם הראשונה על פרישה מנבחרת ארגנטינה, רגע אחרי ההפסד בגמר הקופה אמריקה ב-2016, הוא השלים עם כישלונו המתמשך להביא תארים למדינה והודה בדמעות ש"הנבחרת כבר לא בשבילי".
חודש וחצי אחרי הוא החליט לחזור כדי להוביל את ארגנטינה במונדיאל 2018. הוא נכשל שוב, נחרצות, והחליט לקחת פסק זמן בפעם השנייה. איש כבר לא לקח אותו ברצינות בשלב הזה, ממילא זו שנה נטולת אירועים לנבחרות פרט למשחקי ידידות, והפלא ופלא: כעבור 250 יום, לקראת טורניר הקופה אמריקה שנפתח בסוף השבוע שעבר - מסי עשה קאמבק נוסף. הצביקה פיק של הכדורגל.
אלא מה, גם לטורניר הנוכחי, הכדורגלן שאמור להיות הטוב בעולם - לא באמת הגיע. הפסד מביך לקולומביה במשחק הראשון עם היעלמות אופיינית, תיקו פוקסיונרי מול פרגוואי שבו הצליח לכבוש רק בפנדל, ושוב הארגנטינאים עומדים בפני הדחה, כשהסיכוי שלהם לזכות בטורניר גדול תחת מי שכאמור - אמור להיות הכדורגלן הטוב בעולם - לא, איך לומר, אידאלי.
עתידות: אחרי ההדחה של הנבחרת מסי יפרוש בפעם השלישית.
עתידות 2: לקראת המונדיאל בקטאר הוא יעשה קאמבק פלאי נוסף.
רק לשם השוואה - דבר שאיש לא עשה מעולם - לכריסטיאנו רונאלדו יש שני תארים בינלאומיים עם נבחרת פורטוגל, בשני טורנירים שבאחד מהם סחב אותה על גבו עד לגמר (יורו 2016), ובשני כבש שלושער בחצי הגמר (ליגת האומות). הוא, אגב, מעולם לא פרש אחרי כישלון.
עכשיו תהיו כנים עם עצמכם ותענו: אם יש לכם משחק מכריע, ואתם צריכים לבחור שחקן אחד שישחק במדי הקבוצה שלכם - מי מהם זה יהיה?
3. האזרח פדרו
אם לא יקרה משהו דרמטי, פדרו גלבאן ומשפחתו יגורשו מישראל בעוד 10 ימים. איש לא היה שומע ולאיש לא היה אכפת אם לא היה מדובר בשחקן כדורגל. גלבאן נמצא בישראל ברציפות מאז 2008, הוא נשוי ואב ל-4 בנות, ישראליות לכל דבר, דוברות עברית, לומדות במוסדות חינוך בארץ, לא מכירות משהו אחר.
אלא שעם כל הסימפטיה לגלבאן, אחד הזרים המוצלחים ששיחקו בליגת העל, הוא פישל. ולא רק הוא. משנת 2017, אז חזר שוב לבני יהודה, לא נעשתה פעולה כדי לחדש את אשרת השהייה שלו בישראל, ובכך הפך על פי חוק לשוהה בלתי חוקי. הקבוצות שהעסיקו אותו בשנתיים האחרונות לא טרחו להסדיר את מעמדו וגזרו בכך את דינו.
לשחקן עצמו, שכבר היה על המזוודות בדרך לגירוש מוקדם יותר השנה, ניתנו אישור עבודה זמני והזדמנות להסדיר מחדש את מעמדו, אולם - לפחות לפי טענות רשות ההגירה - הוא לא עמד במחויבויותיו, ולמעשה לא הותיר להם ברירה. במילים אחרות הכתובת הייתה על הקיר, באותיות גדולות ומודגשות, אבל משום מה, גלבאן, אנשיו ומנהליו נתנו להכל להתמסמס. ובמדינת ה"יהיה בסדר", גלבאן - למרות, ואולי דווקא בגלל העיסוק התקשורתי בו - נפל בסטטיסטיקה. ייתכן שביקשו לעשות ממנו דוגמה.
כעת עותרים עורכי דינו לבית המשפט כדי שיוצא צו נגד גירוש המשפחה. בפעם הקודמת נדרשה התערבות של הנשיא ריבלין שפנה לשר הפנים אריה דרעי כדי לדחות את הקץ. ספק אם זה יקרה פעם נוספת. אחרי הכל, לגלבאן אין את הזיקה ליהדות או ה"תרומה לספורט הישראלי" כפי שיש לספורטאי שנמצא בישראל שנתיים, עם הפסקה של שנה באמצע, ולא העביר לכאן את כל חייו, כמו אמארה יהושפט סטודמאייר.
4. אחי דקר
לישראל יש בפעם הראשונה אלוף אירופה בסיף, ואיכשהו זה עניין את הגולשים פחות מאירועי הדקירה בחופי המדינה לאחרונה. לך תבין.
כשיובל פרייליך היה בן 13, הוא ואביו עתרו לבג"צ בטענה שהוא מופלה לרעה כנער דתי, משום שאינו יכול להתחרות בסיף באירועים שמתקיימים בשבת. בג"צ קיבל את טענותיו של הסייף הצעיר וקבע שאין להפלות ספורטאי בשל היותו שומר מצוות. יותר מזה, בג"צ הוציא צו זמני שחייב את האיגוד לאפשר לפרייליך להתחרות במוצאי שבת, ובמידה שלא - הוא יזכה בניצחונות טכניים בכל הקרבות בהם נמנע ממנו להשתתף, על מנת שיוכל להמשיך ולהתחרות בתחרויות בינלאומיות.
הצו פקע כעבור שנתיים. ואז קרה נס. פרייליך הצעיר החל להתחרות בשבתות, ומאותו רגע התחיל לזכות במדליות באליפויות עולם ואירופה לנוער ולקדטים, והשבוע הגיע השיא: מדליית זהב היסטורית באליפות אירופה לבוגרים. זה ממש כאילו אלוהים רק חיכה שפרייליך יחלל את השבת כדי להיטיב איתו. פרייליך, יש לומר, כבר לא חובש כיפה. בראיון ל"הארץ" תיאר את קשיי ההחלטה להעדיף את טובתו האישית על פני הדת והוויתור על השבת גם בארץ. רגע לפני שאנחנו הופכים למדינת הלכה, ההצלחה הבלתי נתפסת של פרייליך היא כנראה ההוכחה הטובה ביותר לכך שאין אלוהים.