אם עדיין לא צפיתם בטלוויזיה היום, וגם בזמן קריאת שורות אלה אין טלוויזיה בסביבתכם, אתם עלולים להיות בבעיה. מהרו! אחרת תפגעו במו ידיכם בממוצע הצפייה של הישראלים שעומד השנה על 232 דקות ביום (כמעט 4 שעות), ואתם לא רוצים אחריות כזאת על הידיים המשלטטות שלכם.
לפי נתוני הוועדה הישראלית למדרוג שהתפרסמו אתמול (שני), הישראלי הממוצע צפה ב-2011 בטלוויזיה יותר מבכל שנה אחרת מאז החלה מדידת הרייטינג ב-1998. שזה טוב, אבל לא מצוין, אם נצא מנקודת הנחה שבימים היפים של הערוץ הראשון (אותם ימים שבהם לפוליטיקאים היה רק מקום אחד לבחוש בו), נתוני הצפייה בו התחרו רק עם שיעורי התמיכה במנהיגים הערביים של אז. כך שאם ניקח בחשבון את הנתון לפיו למשפחה ישראלית יש בבית 2.16 מכשירי טלוויזיה בממוצע, המסקנה המתבקשת ברורה: אנחנו לא עושים בהם שימוש מספיק. ולראייה – ישראל נמצאת רק במקום השלישי בטבלה הזו, אחרי ארה"ב ואנגליה.
אגב, שיעור הצפייה ב-2011 גבוה מזה של 2010 בשבע דקות. מה בדיוק קרה בשבע הדקות בגן עדן האלה בשנה שמסתיימת מיד? והאם הן היו שוות את זה? אם תחברו את שבע הדקות היומיות האלה, תגלו כמעט יומיים שלמים שהלכו לכם לאיבוד השנה. אלה יומיים שהייתם יכולים להשקיע במשפחה, בחברים, בפעילות התנדבותית, אולי לצאת לטיול, או אפילו סתם להקדיש אותם לבילוי, כמו לדוגמה, ואני סתם זורק כאן – צפייה בטלוויזיה.
כשנכנסים לעומק הנתונים, אפשר לראות שהז'אנר הנצפה ביותר בישראל הוא תכניות ריאליטי. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שזה גם הז'אנר שבו השתתפו הכי הרבה ישראלים, ואין דבר שאנחנו אוהבים יותר מאשר להסתכל על עצמנו. אמנם בקצב הנוכחי, ייתכן שבעוד שנה לא יישאר את מי ללהק, אבל זה כבר נושא למחקר אחר.
הבצל עדיין חי
מבחינת המשדרים הנצפים ביותר ב-2011, את המקום הראשון תפס ערב השידורים המיוחד של שחרור גלעד שליט - עם רייטינג ממוצע של 46.4% במשותף לכלל ערוצי הברודקאסט. במקום השני – גמר מאסטר שף 2 עם נתון כמעט זהה. עכשיו רק שערו בנפשכם מה היה קורה אילו גלעד היה מבשל איזה פילה לברק על פירה כרובית ברדתו מהמטוס (הא לכם פורמט לחטיפה הבאה, שם זמני: "הבצל עדיין חי". כל הזכויות שמורות).
בנוגע לגילאי הצופים, האוכלוסייה שצפתה בטלוויזיה בשיעורים הגבוהים ביותר ב-2011 היא בני 65 ומעלה - שצפו 359 דקות יומיות בממוצע (כמעט 6 שעות ביום). צריך לקחת בעירבון מוגבל את הנתון הזה, כי לא בטוח ש"צפייה" היא הגדרה מדויקת למה שקורה לבני 65 ומעלה מול המסך. ייתכן ש"שינה" מגדיר את זה יותר טוב. בנוסף, נשים בוגרות (גיל 18 ומעלה) צופות בטלוויזיה כשעה יותר מאשר גברים. לפחות בבית אף אחד לא מדיר אותן מהשלט.
לבסוף, עולה מהנתונים שתושבי תל אביב הם האוכלוסייה שצפתה בטלוויזיה בשנת 2011 בהיקפים הגדולים ביותר (285 דקות). אל תבואו אליהם בטענות, הם חוששים שבשנייה שיצאו מהדירה, בעל הבית יכניס במקומם דיירים חדשים בשכ"ד כפול.
זאת הייתה שנת הטלוויזיה שהייתה. מה לגבי השנה הבאה? ערוץ 10, למשל, היה שמח אם תהיה לו אחת כזו. אבל לביבי זה לא כל כך אכפת. בבית משפחת נתניהו הרי לא רואים טלוויזיה. שם חיים בסרט.