המקרה האחרון: שתי בחורות שטוענות ששוטרי יס"מ היכו אותן לקראת סיומה של הפגנה מול ביתו של שר האוצר לפיד בתל אביב ושאחד מהם אף פצח בסדרת הערות מטרידות מינית בסגנון: "מה אתן עושות כאן? באתן לחפש בולבולים?". האירוע הזה, שהסתיים בבחורות חבולות ובמעצר לילי, הפך לפיגוע ויראלי ברשת כלפי השוטר וחבריו והציב פעם נוספת את המשטרה בעמדה המביכה שבה היא צריכה להתגונן.
והמגננה היחידה שהמשטרה מכירה – היא מתקפה. בתגובה לטענות, אמרו שם כי הנשים הן שתקפו את השוטרים, כשאחת מצמידה ליס"מניק טלפון סלולרי לראש והשנייה קופצת עליו. חבל שבמשטרה לא סיפרו את הסיפור המלא: שתי הבחורות ביקשו להדביק בסרטן את השוטר חסר האונים, ואז התנפלו עליו בחמת זעם תוך שאחת תוקפת עם הכתף את ידו הקמוצה.
מוזר שבתגובת המשטרה אין התייחסות למשפט הבולבול המבלבל של השוטר. זה היה יכול להיפתר בקלות: ודאי שהשוטרים התעניינו אם הן הגיעו לראות בולבולים שכן כל חובב טבע יודע שזו העונה.
חובת ההוכחה
האמת היא שסביר להניח שהשתיים באמת לא תמימות לחלוטין. ייתכן מאוד שניסו לייצר פרובוקציה ולצלם אותה בסלולר, וזה פשוט יצא קצת משליטה. אולי, לכו תדעו, הן באמת הצליחו להשחיל מכה לאחד השוטרים. אלא שהמשטרה מיצתה מזמן את חמת הספק והחסד הציבורי עם יותר מדי תקריות מתועדות של תקיפה לא מוצדקת של אזרחים (באירועים ציבוריים, במגרשי הספורט או סתם בריסוס גז מדמיע או תקיפה של אזרח מבולבל).
לכן, כשזה מגיע למילה של הבחורות מול מילה של השוטרים, התשובה גרסתו של מי אמינה יותר – ברורה. חובת ההוכחה צריכה לחול לא פחות על המשטרה מאשר על האזרח. אם לא שבעתיים.
ורק קול אחד חסר כאן. קולו של שר האוצר שטרם נשמע. והרי כל האירוע הזה התרחש מחוץ לביתו. אז נכון, את המגפונים של המפגינים אולי לא שומעים בכנסת, אבל קשה להאמין שהדי התקרית לא הגיעו לאוזניו. אם לא באותו רגע, אז ודאי מאוחר יותר. חיית פייסבוק כה מנוסה, לא יכול להיות שדווקא על זה אין לו מה להגיד. בולבול הקבולבול שכמותו.