1. גניבה רומנית
איש לא ציפה באמת שמכבי ת"א תצליח להשתחל לשלב הבתים של ליגת האלופות, ולכן ההדחה נגד קלוז' בשלב המוקדמות השני היא אמנם אכזבה גדולה - אבל בסך הכל הקדימה את המאוחר. לעומת זאת, הדחה מוקדמת מהליגה האירופאית תהיה כבר כישלון סופר מהדהד עם השלכות אפשריות לעונה כולה, כולל בליגת העל. והכישלון הזה, שיהיה ברור, לא עומד להיות יתום.
בעלים והנהלה: זה היה קיץ מביש ברמת החתמות. פייר פליי/שמייר פליי; לא יכול להיות שהסגל מסתמן כחלש יותר משל העונה שעברה. מיטש גולדהאר ובן מנספורד נרדמו בשמירה, או זלזלו, או התבלבלו, או לא משנה מה. ככה לא יכולה להיות פגרה של אלופה שרוצה לעשות צעד קדימה בזירה האירופאית.
מאמן: איביץ' קיבל את כל הקרדיט (הראוי) על העונה הקודמת, בטח ובטח אחרי האליפות הכי דומיננטית בתולדות המדינה. אבל גם הוא לא הגיע לפתיחת העונה. עוד משלב משחקי האימון זה נראה רע, בטח ובטח בצמד המפגשים נגד קלוז'. במשחק החוץ הואהעלה את דור מיכה - מצטיין העונה שעברה - רק במחצית השנייה. במשחק הבית עשה אותו הדבר עם יונתן כהן - מהטובים והמבטיחים לקראת העונה הנוכחית. אלירן עטר שיחק במצטבר פחות מחצי שעה. אין למכבי את הלוקסוס הזה. יותר מזה, ההתאמות בהגנה, כשהוא יודע שיש לו כמה פציעות, לא היו קיימות.
שחקנים: היה נראה שהאוויר יצא להם מהמפרשים דווקא אחרי שהשוו ל-2:2 בתחילת המחצית השנייה. במקום להתנפל על הרומנים, הם שיחקו לרוחב, באמצע, אחורה. בשלב מסוים זה הרגיש שהם שכחו שהם צריכים עוד להבקיע, פעמיים, כדי להעפיל. איפה המוטיבציה, איפה הרעל בעיניים. כלום.
שוער: אני מבין את מי שמבקש להיעזר בסבלנות עם יאניוטיס היווני, אבל האיש אחראי לשניים מתוך שלושת הגולים שמכבי ספגה בשני המשחקים. במשחקי הכרעה, כן? לא סתם בגביע הטוטו או במשחק אמצע עונה לא קריטי. ההשוואות לשורה אובארוב האגדי גובלות בדיבה.
העתיד: מכסת הזרים מלאה, הפציעות הן מצב נתון וזמני, אבל עם איך שמכבי נראתה השבוע, עזבו את ליגת האלופות ואת הליגה האירופית - גם האליפות בארץ נמצאת בסכנה.
2. התקפה מתפרצת
מסתמן שהפריצה לבית של כוכב העבר רוני רוזנטל בצפון לונדון לא הייתה אקראית אלא מתוכננת היטב. כנופיית רעולי הפנים ידעה בדיוק מה היא מחפשת - שעוני יוקרה שרוזנטל מחזיק - וחבריה היו במקום חמש דקות. הם פשוט בנו על זה שכל בני המשפחה יהיו במיטות - בכל זאת השעה הייתה אחרי אחת בלילה, והם ממש לא בנו על להיתקל בבעל הבית.
הפריצה לבית (בשווי 4 מיליון פאונד) של רוזנטל קרתה לפני חודשיים וחצי, כך שהסיבה לפרסום האירוע רק עכשיו לא ברורה. אולי העיתוי קשור לעובדה שלפני כמה ימים הותקפו, גם כן בצפון לונדון, שני כדורגלנים אחרים (מסוט אוזיל וסיאד קולסניאק) ע"י שודדים במסכות חמושים בסכינים, וגם מהם ניסו לחטוף שעוני יוקרה. במקרה ההוא, הכדורגלנים שישבו במכונית ניהלו מרדף אחרי השודדים, עד שקולסניאק, שמכונה "הטנק", הצליח להבריח אותם. השעונים, לשאלתכם, נותרו אצל בעליהם המקוריים.
לרוזנטל היה פחות מזל. לפי עדויות השכנים, כדורגלן העבר סיפר שששת הפורצים איימו עליו במצ'טות. זה לא כוחות, וזה בטח לא נעים, בלשון המעטה. אמנם לא לא נעים כמו להחמיץ מעשרה מטרים מול שער ריק ולהפוך לקוריוז בליגה האנגלית - ועדיין.
3. זרים לענף
החל מעונת 2020/21 קבוצות ליגת העל בכדורסל יורשו לרשום רק חמישה שחקנים זרים (על רישום החמישי יוטל קנס), לא יוכלו לרשום יותר משני מתאזרחים (על רישום השני יוטל קנס), ורק אחד מתוך השניים יוכל להיות מתאזרח "חדש" - כלומר כזה שמשחק פחות מארבע שנים בישראל. בנוסף, בכל זמן נתון יצטרך להיות על הפרקט שחקן ישראלי שגדל במחלקת הנוער, או מתאזרח ותיק.
במילים אחרות, אזרח ישראלי מן המניין, כזה שמחזיק תעודת זהות כחולה מטעם משרד הפנים, ייחשב לצרכי ליגת הכדורסל כחצי זר. למעשה מדובר באפלייה בוטה בין אזרח לאזרח. לא שזה מפתיע במדינת חוק הלאום.
ההסכם הזה, שתוקפו לשלוש שנים, נועד בין היתר לפגוע במכבי תל אביב, בהתאם למה שאמרה בשבוע שעבר שרת הספורט מירי רגב, על זה ש"הכי חשוב לנצח במשימה שלנו… בעיקר מול מכבי ת"א", הפעם אמרה רגב שההסכם הוא "בשורה אדירה לכדורסל הישראלי ולכדורסלן בפרט. אין לי ספק שהוא יחזיר את הנבחרות הלאומיות לימי הזוהר שלהן".
הייתי כותב שזה מביך לגלות פעם נוספת כמה שאין לרגב מושג בענייני המשרד עליו היא אמונה, אבל אלה כבר לא חדשות. אז פשוט נעדכן בעובדות: "החוק הרוסי" - לפיו בכל רגע נתון צריכים להיות על המגרש שני ישראלים (אז עוד בלי אפליה בין המתאזרחים) - שההסכם הנוכחי הוא עדכון שלו, לא קידם את הכדורסל הישראלי ולא את הכדורסלן הישראלי בשיט. להפך. טובי בנינו מהעתודה, למשל, הגיעו ברובם המכריע לא דרך ליגת העל. אחרים, כמו עמרי כספי לדוגמה, או דני אבדיה, עשו (ויעשו) זאת בכוחות עצמם ובזכות כישרון, חריצות ועבודה קשה.
ומה עם נבחרת ישראל? את ימי הזוהר שלה היא ידעה לפני שהחוק הרוסי חוקק. בשנים בהן הוא קיים הנבחרת רק הולכת אחורה (מקום 21 באליפות אירופה האחרונה, למשל). ככה זה כשאת הספורט לא מנהלים אנשי מקצוע, אלא פוליטרוקים ואינטרסנטים.
4. דונדה אסטה אל דינרו
כדורגלן העבר הברזילאי רונאלדיניו העלה לרשתות החברתיות סרטון לקידום "משחק השלום" בין כוכבי הענק של נבחרת ברזיל לנבחרת כוכבי העבר של ישראל שייערך בחיפה בסוף אוקטובר (הפוגה קצרה לתהייה: משחק שלום בין מי למי? בין ישראל לברזיל? הרי ביבי הוא בסטי של הנשיא בולסונארו. בין ישראל לפלסטינים? אז איפה הם בסיפור הזה?).
82 מיליון עוקבים בסך הכל נחשפו לסרטון הזה, אותו מעטר דגל ישראל. לא כולם התלהבו. רונאלדיניו, שכבר ביקר בישראל בשנה שעברה במסגרת מסע יח"צ אחר, ספג אלפי תגובות נגד ההגעה שלו לארץ. הפיד שלו התמלא בדגלי פלסטין ובאיחולים שונים.
אבל לא מישהו כמו רונאלדיניו ייתן לתגובות ברשת להשפיע עליו, בטח לא כשהוא צריך את הכסף (אתם לא מתארים לעצמכם שהוא מגיע בהתנדבות הרי, עם כל הכבוד ל"שלום").
וכמה שהוא צריך את הכסף. בתקשורת הברזילאית פורסם השבוע שהכוכב נקלע לחובות עתק בגין קנסות שקיבל עקב בניית רציף בביתו שעל שפת האגם ובנוסף פורסם שהוא נרדף ע"י נושים אחרים. אלה לא רק מיליוני יורואים שיצטרך לשלם; ההוצאה לפועל עיקלה 57 נכסים בבעלותו ובנוסף החרימה את דרכוניו (הברזילאי והספרדי). כלומר, במילים אחרות, גם אם ממש ירצה - לא בטוח שיוכל להגיע לישראל. מלכוד כפול.
כשחושבים על זה, הפתרון פשוט: רונאלדיניו יקבל היתר מיוחד להגיע לישראל, בתמורה לכך שכל ההכנסות מ"משחק השלום" ייתרמו עבור תשלום החובות שלו. והפלסטינים? אל חשש, החבר הטוב של נשיא ברזיל דואג להם ומאפשר להכניס לעזה מזוודות מקטאר עם מיליוני דולרים במזומן עבור החמאס. שבת שלום.