5. הדבר הגדול הבא
עברו 265 יום מאז שאלישע לוי סיים באופן רשמי את תפקידו, ולנבחרת ישראל בכדורגל עדיין אין מאמן. לא שצריך להיות בלחץ או בפאניקה. הטורניר החשוב הקרוב הבא יתחיל רק בעוד חודשיים. חודשיים זה ים של זמן למישהו חדש להתאפס על התפקיד, לצפות במשחקים כדי לדעת את מי להזמין לסגל, לגבש שיטה מתאימה, לתרגל אותה ביסודיות, להתכונן טקטית מול היריבות ולהחליט על הרכב. ים של זמן.
4. זוארץ זו
ואם כבר מקצוענות, איש העסקים שינו זוארץ צפוי להתמנות בקרוב מאוד ליו"ר ההתאחדות לכדורגל במקומו של עופר עיני. רק לפני חודשיים נפסל המינוי הזה בגלל מה שמוגדר "סעיף הזיקה", לפיו יו"ר התאחדות לא יכול להיות כזה שיש לו זיקה לאחת הקבוצות מחשש לניגוד עניינים. זוארץ הוא אחד הספונסרים המובילים של מכבי פתח תקווה ובין מקבלי ההחלטות בקבוצה. זו חתיכת זיקה.
כנראה שלחברי ההתאחדות לכדורגל שצפויים להצביע עבור זוארץ באחוזים שמתחרים עם אלה של בשאר אסד, לא משנה מה אופיו של האיש שיעמוד בראשם, העיקר שייענה לצרכיהם ככל שיידרש. ומה עם רשם העמותות שחתימתו דרושה על מנת לאשר את השינוי בתקנון? ובכן, הוא לא ניסה אפילו להתנגד - כי מה אכפת לו מניהול תקין? כולה כדורגל.
3. נופל וקם
היי, ואם כבר מקצוענות: ליגת העל עוד לא נפתחה וכבר יש לנו מאמן ראשון שהחליט להתפטר. יותר מזה; יומיים אחרי ההתפטרות אותה קבוצה כבר מינתה מאמן חלופי. במקרה מדובר באותו אדם.
למנחם קורצקי היו שלל חילוקי דעות עם בעלי הפועל רעננה אשר אלון לגבי סגל הקבוצה, עד שלבסוף - בעקבות שיחת טלפון איתו - הוא החליט להתפטר. בהודעה הרשמית הוסיפה הקבוצה עקיצה לקורצקי וציינה כי היא "שמחה שהצליחה להחזיר אותו לשוק המאמנים של ליגת העל". יעני עשינו לו טובה.
זמן טוב לעשות אתנחתא קומית ולהיזכר בפעם הקודמת ששיחת טלפון של מנחם קורצקי יצאה לתקשורת. זה קרה לפני 4 שנים, בהיותו מאמן בית"ר ירושלים, אז הוא הוקלט בשיחה עם אוהד (!) שארכה לא פחות מ-20 דקות (!!), ובה בין היתר שילב את המשפטים השייקספירים הבאים: "אני מנחם ואני אז**ן אותך בתחת יא מזד**ן… את הכושלאחותך אני אז**ן יא בן של אלף ז**ות… אני רק אראה אותך אני אז**ן אותך, אתה לא יודע עם מי התעסקת... אני אגיע עד אליך… אתה נשמע לא מפותח מהדרום... אולי נפל עליך איזה קסאם בטעות על הראש".
מוזר, אבל השיחה ההיא לא פגעה בקריירת האימון שלו, להפך - הוא הפך למרואיין מבוקש, כי מי יודע מה יפלוט בפעם הבאה. בכל אופן, זה לקח יומיים עד שהעניינים לובנו והמאמן חזר לעמדתו. לא לפני שבהודעת החזרה הוסיפה הקבוצה עוד עקיצה כשכתבה ש"החליטה לאשר את חזרתו". כלומר שוב עשינו לקורצקי טובה.
אם במקרה מישהו התבלבל בחודש שחלף וחשב שמה שמשודר בטלוויזיה זה כדורגל, הנה סטירת הלחי שתעיר אותו מהחלום. מנחם קורצקי הוא הכדורגל שלנו - וולקאם בק.
2. סופר סרינה
זה היה יכול להיות אחד הסיפורים המדהימים של כל הזמנים: 10 חודשים אחרי שכמעט מתה כתוצאה מתסחיף ריאתי במהלך לידת בתה הבכורה, סרינה וויליאמס חזרה לווימבלדון, המגרש הביתי שלה, ובסגירת מעגל מרגשת זכתה בגרנד סלאם ה-24 כשהיא משווה את שיא כל הזמנים.
אבל וויליאמס הפסידה *בגמר לאנג'ליק קרבר. - כי החיים (כך כולנו מגלים בשלב כזה או אחר) הם לא סיפור מהאגדות. מה שלא מפחית מגודל ההישג. אולי העובדה שטניסאית מבוגרת שחוזרת מחופשת לידה מגיעה כל כך רחוק יכולה להעיד על החולשה וחוסר העומק של טניס הנשים - אבל זה יהיה לא הוגן כלפי וויליאמס - גיבורת על שנאבקת בעצמה כדי לקבע את מעמדה כגדולה בהיסטוריה. היא יכולה לנוח. כשתפרוש, סרינה וויליאמס תיזכר לא רק כטניסאית הגדולה מכולן, אלא כאחת הספורטאיות הגדולות אי פעם.
* (כן זכה בטורניר הגברים: נובאק ג'וקוביץ')
1. האדון הזקן
כריסטיאנו רונאלדו לא היה צריך לחכות שהמונדיאל יסתיים כדי לחתום ביובנטוס. הרי מבחינתו אם הוא לא שם - זה לא קיים.
הגברת הזקנה החתימה אדון, ובכן, לא צעיר. גיל 33 הוא כבר תחילת סוף הקריירה של כל כדורגלן ממוצע. ועדיין, ברור מעל לכל ספק שיובה צריכה את רונאלדו יותר מאשר שהוא צריך אותה. לא רק ברמה המקצועית - רונאלדו הוא מהבודדים שיכול לעזור לאלופת איטליה הקבועה לזכות שוב בליגת האלופות, וגם יכול לעזור לה יופי ברמה הכלכלית; 105 מיליון היורו שהשקיעה יובנטוס במעבר של רונאלדו כבר מתחילים להניב פירות בדמות מכירות מרצ'נדייז מטורפות ועליית ערכה של הקבוצה בשווקים.
ברמה המקצועית, רונאלדו ויתר למעשה על התחרות הבלתי נגמרת עם ליאו מסי, והשאיר לו ולברצלונה להחיל דיקטטורה בליגה הספרדית. הפעם הבאה שנשמע על המאבק הזה תהיה אם הקבוצות ייפגשו בצ'מפיונס - וברור שתואר אירופאי עם קבוצה שלישית ישים את רונאלדו אותו במקום אחר בהיסטוריה. אבל הוא לא עבר ליובנטוס בגלל אתגר מקצועי ולא בגלל ההיסטוריה, אלא בגלל הסתבכות עם החוק: רונאלדו הואשם בהעלמות מס וחויב לשלם לרשויות בספרד כ-18.5 מיליון יורו ובנוסף קיבל עונש מאסר על תנאי (נכון, בדומה מאוד למה שקרה עם הנמסיס שלו מקטלוניה). במילים אחרות - האויב האמיתי שלו הוא לא מסי, אלא המיסים.
זה לא בא לו טוב, וסביר שבאיטליה פחות רגישים לדברים האלה, והמלך רוצה ממלכה שלא תתעסק בחוקים אתיקה או מוסר, ותעריץ אותו על עצם היותו. אתם יודעים איך זה.
>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר