5. ניקוי אורוות
מה שקורה במכבי תל אביב בימים האחרונים זו לא מהפכה – זה טיהור. גיא פניני, גל מקל, יוגב אוחיון, אנדרו גאודלוק, די-ג'יי סילי - לכולם הודיעה הקבוצה בדרך שנעה בין לא נעימה למעליבה שהם לא בתכניות לשנה הבאה ומוזמנים אחר כבוד לחפש להם מקום אחר. יותר מזה: לפי אתר הקבוצה, המצבת הרשמית כוללת נכון לרגע זה ארבעה שחקנים בלבד: אלכס טיוס, ג'ון דיברתולומאו, ג'ייק כהן ומייקל רול (ואולי גם כארם משעור שעל פי הדיווחים קרוב לסיכום). שמות מסעירים, אין ספק. מצד שני, גם סגל האימון מונה כרגע ארבעה אנשים: נוון ספאחיה, גיא גודס, טל בורשטיין וטים פנינג, כך שלפחות אפשר בינתיים לעבוד אישית עם כל שחקן.
משום מה, ניקוי האורוות פסח על מי שהוא אחד האחראים/אשמים עיקריים לקריסת האימפריה: ניקולה וויצ'יץ', ה"מנהל המקצועי" של הקבוצה. האיש שבנה בשנים האחרונות את הסגלים הכושלים בתולדות המועדון ממשיך בדרך נעלמה לקבל קרדיט - וזה פשוט ניהול מופקר בואכה שערורייתי של קברניטי הקבוצה. מה הפלא שהאוהדים לא ממהרים לחדש את המנוי השנתי, למרות הורדת המחירים?
על שחרורו של גיא פניני, הקפטן האחרון שגדל בקבוצה, כדאי להתעכב עוד רגע. הקלישאה על פניני אומרת שזה שחקן שאתה מת עליו כשהוא אצלך ומתעב אותו כשהוא נגדך. אישית, מעולם לא חוויתי את הקונפליקט הזה - את גיא פניני שנאתי לפני שהגיע למכבי ת"א, שנאתי את ההחתמה שלו ושנאתי אותו גם כשלבש את המדים הצהובים. פניני היה תמיד טראש-טוקר גדול, וזה סבבה ולגיטימי. הבעיה היא שזה לא נעצר כאן - פניני היה גם שחקן מלוכלך, מתגרה, שלא בחל בעבירות מסכנות-קריירה של קולגות. ואז הגיעה תקרית יונתן שולדבראנד, שבה לחש פניני ברכות על אוזנו שהוא נאצי ואיחל לאביו למות מסרטן בראש. הוא נקנס, הורחק לארבעה משחקים מנבחרת ישראל והושעה ממכבי ת"א שגם שללה ממנו את סרט הקפטן, רק כדי לחזור שוב לנבחרת ולקבל בחזרה את סרט הקפטן במכבי. אם מישהו חשב שהוא התמתן אחרי הסיפור הזה, הגיע המשחק נגד קובאן, במהלכו תפס גיא לאלכס מאריץ' את הפנינים, וקיבל כותרות ברחבי אירופה. כמו במשל הצפרדע והעקרב, האיש לא יכול לשנות את טבעו. אז ביי גיא, לא אתגעגע.
4. העוקץ הספרדי
העוקץ לכאורה שעשתה ברצלונה לאוהדים שלה – לקחת כרטיסי מנוי של אוהדים שהודיעו שלא יגיעו למשחק ולמכור אותם לממתינים ככרטיסי VIP תוך שלשול ההפרש לקופת המועדון – הוא חמדנות לשמה. מועדון בסדר גודל כזה, עם הכנסות כאלו ופופולריות עולמית, לא באמת צריך עוד כמה מיליוני יורו על חשבון הקהל, בטח שלא במרמה. מה בדיוק הם חשבו שייצא מזה? הרי זו תרמית שמתאימה לסוכנים נכלוליים במזרח התיכון, לא לברצלונה הגדולה. אם יתברר כנכון, הסיפור הזה הוא עילה לעריפת ראשים המונית בהנהלה.
לא פלא שבקבוצה מיהרו להודיע על הארכת החוזה עם ליאו מסי עד 2021. זה הספין המושלם. מסי, שנמצא בירח דבש בקאריביים רגע אחרי החתונה עם אנטונלה, צפוי להרוויח 30 מיליון יורו לעונה עם סעיף שחרור בגובה 300 מיליון יורו, והופ – גם אתם כבר שכחתם ממה שכתוב פסקה אחת למעלה. והמהדרין יגידו: הנה, ככה ברצלונה מממנת את חוזי הענק של הכוכבים, אז שהאוהדים לא יתבכיינו.
3. ד"ש מרב"ש
לכאורה, מדובר בציון דרך: מאמן כדורגל ישראלי ממונה לאמן נבחרת אירופאית. לא משהו שקורה כל יום, או בכלל. אבל מי שחושב שהמעבר של רן בן שמעון ממ.ס. אשדוד לקפריסין הוא תעודת כבוד למאמנים הישראלים - טועה. מבין המאמנים הפעילים בישראל, רב"ש נמנה על הדרג השני (בראשון נמצא ברק בכר ואין בלתו), וההישגים שלו בעונות האחרונות כוללים התפטרות ממכבי פתח תקווה, פיטורים מבית"ר ירושלים וחמישה חודשים על הקווים באשדוד. לא משהו לכתוב עליו הביתה, או לקפריסין.
לא ברור מה הביא את ההתאחדות הקפריסאית למנות מאמן שנמצא בירידת קריירה וללא ניסיון אירופאי אמיתי - פרט לעונה אחת בלרנקה, וגם זה לפני חמש שנים. כנראה שבן שמעון השכיל להתחכך באנשים הנכונים באי השכן. אין מנוס מלהסיק שלא יכולות אלא קשרים ולא כדורגל אלא פוליטיקה הם שהנחיתו אותו בתפקיד הנוח. עבור מי שהיה חבר באשראם של אברם גרנט, מדובר בתעודת הצטיינות.
2. דודי המלך
אלה הימים האחרונים של הטניס הישראלי כפי שהיכרנו אותו. שחר פאר פרשה, אנדיוני הם מזמן נוסטלגיה מתוקה. נשאר רק דודי סלע, שגם הוא כבר בן 32 וחי על אדי הקריירה שלו. ואיזה דודי זה. כמה כיף לראות אותו על המגרש. אף אחד לא נתן לו סיכוי בסיבוב השני בווימבלדון מול ג'ון אייזנר, ענק בגובה 2.08 מ', 33 סנטימטרים יותר מסלע ומעולם לא הפסיד לו, בעל חבטת הגשה מהקטלניות בסבב, מדורג 21 בעולם. אבל רק תנו לסלע להיות אנדרדוג, לבוא באנרגיה הנכונה ולזהות חולשה אצל היריב. זה מוציא ממנו את המיטב. אייזנר אמנם הציג משחק די בינוני, אבל זה לא מוריד אפילו במעט מההישג של סלע, שבמשחק של דוד וגוליית קלע לו בול בפוני. כמה חבל שלא נשאר לנו עוד הרבה זמן ליהנות מאחד הספורטאים הגדולים שצמחו בישראל, כמה חבל שאנחנו צופים בשארית הפליטה של הענף שפעם היה מספר 1 בספורט הישראלי.
1. תראו לי את הכספי!
אין דרך אחרת להסתכל על זה: אלופת ה-NBA, קבוצת הכדורסל הטובה בעולם ואחת הגדולות בהיסטוריה, חושבת שעמרי כספי יכול לעזור לה לשמר את מעמדה. החתימה של הישראלי בגולדן סטייט ווריירס גדולה יותר מזו של יוסי בניון בליברפול ובצ'לסי, של חיים רביבו בפנרבחצ'ה ובגלאטסראיי ושל אייל ברקוביץ' בסלטיק. גם אם יהיה השחקן האחרון ברוטציה, כספי קיבל את החותם הסופי לכך שהוא שחקן לגיטימי שאי אפשר להתכחש לו בליגה. למרות שהסכים להסתפק בשכר המינימום לשחקנים במעמדו (ובואו, 2.1 מיליון דולר לעונה זה חתיכת מינימום). תשאלו את גל גדות אם היא מסתכלת אחורה בצער על ה-300,000 דולר שהשתכרה ב"וונדר וומן".
איזו רכבת הרים עברה על כספי בעונתיים האחרונות. אחרי עונה מופלאה בסקרמנטו שבה שבר שיאי קריירה (נגד אותה גולדן סטייט כמה הולם), הוא נפצע בעונה החולפת, עבר שלוש קבוצות והיה נראה שהקריירה שלו ב-NBA מגיעה לסיומה. ופתאום – בום. סטף קרי, קווין דוראנט, דריימונד גרין, קליי תומפסון, אנדרה איגוודלה. ועמרי כספי.
האמת? זה היה מתבקש. אך טבעי קבוצת-על שנמצאת בדרך להפוך לשושלת מכביסטית עם רצף אליפויות דומיננטי תחתים מישהו שיש לו ניסיון בקבוצה אלופה שלובשת צהוב-כחול. מה גם שחשוב שלפחות קבוצה אחת כזו תדאג לשמור על הצביון הישראלי.