1. שחור חזק
היה לכם קשה לעמוד בפקקים? התרעמתם על ההפגנות של בני הקהילה האתיופית שהתדרדרו לאלימות בצמתים? איבדתם את הסימפטיה שהייתה לכם למאבק שלהם? ובכן, בו-הו. ספוילר: לא הייתה לכם סימפטיה אליהם מעולם. למעשה, במקרה הטוב התעלמתם מהם - ובמקרה הרע חששתם מהם. חששתם, כי הגזענות המוטמעת והרדומה שלכם גרמה לכם לחשוד בכל אפרו-ישראלי ברחוב שהוא חלילה סודני או אריתראי שעלול להרע לכם.
אתם אוהבים את האתיופים שלכם שקטים, מבוישים ואסירי תודה על כל מה שנתנו להם. אתם מתגאים בפטרונות כשמישהו מהם "מצליח" להגיע להישג ו/או לייצג את המדינה כמו טיטי איינאהו. אבל סימפטיה אמיתית לא הייתה לכם. צקצוקי הלשון בעקבות המחאה הסוערת לאחר ההרג של סלומון טקה מביכים. הם גורמים לכם להתעסק במיקרו ולא לראות את התמונה הכוללת.
מנשה זלקה עלה לישראל מאתיופיה בגיל שנה, שיחק כדורגל מגיל צעיר, ולקח פסק זמן מהענף לטובת שירות בקרבי. היום, למרות שהוא כבר קפטן הפועל חדרה בליגת העל, זלקה מקפיד לעשות מילואים ומרצה בבתי ספר על חשיבות השירות. הוא אפילו הדליק משואה ביום העצמאות האחרון. זלקה הוא בדיוק האתיופי שאתם אוהבים.
וגם זלקה, על כל הממלכתיות שהוא לכאורה מייצג - נשבר. הטרגדיה של סלומון טקה הרי לא הגיעה משום מקום. יוסף סלמסה, דמאס פיקדה ויהודה ביאדגה הם רק המייצגים של צעירים אתיופים שספגו אלימות משוטרים. המפכ"ל לשעבר אלשיך אמר בעצמו לפני כמעט שלוש שנים בהתייחס לקהילה האתיופית, כי "מטבע הדברים, כאשר שוטר פוגש חשוד, המוח שלו חושד בו יותר מאשר אם היה מישהו אחר". כמה סימפטיה.
כדורגלנים, כמו גם אמנים ישראלים, ממעטים מאוד להתבטא בנושאים שעלולים להצטייר כשנויים במחלוקת. הרי למה להם לאבד מעריצים פוטנציאלים. זלקה הלך בעקבותיו של הכדורגלן לשעבר והפעיל החברתי בהווה אמיה טגה, וכתב באומץ לא רק על הירי עצמו, לא רק על ההפגנות, אלא על התמונה הגדולה, ומתח ביקורת חריפה על נתניהו וארדן: "כמו במקרה ביאדגה ז"ל, ראש הממשלה והשר לביטחון פנים ימלמלו כרגיל איזה משפט ממלכתי, ויתנו הוראה לחקור את המקרה. חחחחחח איזה נשמות טובות. המדיניות היא הבעיה! מדיניות קלוקלת שמביאה שוטר לחסל אזרח ישראלי, אולי בגלל צבע העור השונה? אולי בגלל שאנחנו אזרחים 'סוג ב'?...".
כן - אתם אזרחים סוג ב' בעיני גופי השלטון - אבל אל חשש, הפתרון פשוט: כמו במקרה של מחאת הדרוזים, נתניהו פשוט צריך להבטיח שיכליל בחוק הלאום גם את הקהילה אתיופית.
(እነዚህ የእኛ ህይወት ናቸው = "אלו הם חיינו")
2. מאור הגולה
זה לא קורה הרבה ששחקן מחליט לחתום בקבוצה שהציעה לו חוזה נמוך יותר מקבוצה אחרת. אבל מאור בוזגלו הוא לא שחקן ש"קורה הרבה".
בוזגלו, די במפתיע, החליט לחתום דווקא בהפועל תל אביב, קבוצה שלא ידועה בשנים האחרונות כבעלת יציבות, סדר ארגוני או כדורגל. קבוצה שבעשור האחרון ידעה תחלופת בעלים ומאמנים, ועברה פירוק והרכבה יותר מרהיט של איקאה. זה מהלך לא אופייני, בטח כשמי שמנהל את המו"מ הוא אבא יעקב (שזקוק לכסף עבור תשלום תביעת הדיבה בה הפסיד).
לאחר החתימה האשים בוזגלו ש"מאחורי הקלעים נעשה תיאום שכר בין קבוצות בנוגע לשכר שחקנים כשהמטרה היא להשאיר את השוק ללא תחרות ולהגיע לשולחן המו"מ עם כוח אדיר כי הרי הקבוצה חזקה מהשחקן". זו אמירה חריפה במיוחד שאיכשהו עברה מתחת לרדאר, ומחייבת חקירה של מנהלת הליגה - אם לא של הממונה על ההגבלים העסקיים. או לפחות מחיאות כפיים על הפאנץ'.
"הטענה היא שרק כסף אני רוצה? אז הנה, עובדה! העדפתי ללכת להפועל ת"א בפחות כסף מהצעות שהיו לי במקביל, רק בגלל שהם רצו אותי יותר, העריכו אותי ורוצים אותי איתם לתקופה ארוכה... העדפתי ללכת עם העקרונות שלי לקבוצה ששוכבת על הגדר עבורי", הוסיף בוזגלו, וזה כבר מעיד שהוא נמצא בדרך הבטוחה להפוך ליוסי בניון של שלהי הקריירה - ולא בקטע טוב. כדורגלן גדול שמה שמוליך אותו הם משחקי כבוד.
חבל. בוזגלו הוא שחקן מרגש, מוכשר, עם אופי חזק, שהתגבר על פציעות קשות שלשחקנים אחרים היו גומרות את הקריירה. (גם) בהפועל הוא אמור להיות היהלום שבכתר, אם כי כושרו הנוכחי עדיין לא ברור. ההחתמה הזו היא בוננזה שיווקית לאדומים, אבל צריך לומר שההצהרות של ההנהלה והבעלים בעקבותיה מעט פתטיות. להתמודד על מקומות 1-4? לחזור להיות קבוצה מובילה תוך שנתיים? הרי אם עוד שנתיים הפועל תהיה תחת אותה בעלות זה יהיה מאורע קוסמי.
מה שכן, לאוהדי הפועל מזמן לא הייתה סיבה להתרגש ממשהו. כלומר, מאז ההחתמה של "מאמן העתיד של ישראל" אופיר חיים באמצע העונה שעברה, זה שכעבור פחות מחודש וחצי הפך למאמן העבר של ישראל.
3. אל נא תבכי ארגנטינה
ארגנטינה הפסידה 2:0 בחצי גמר הקופה אמריקה והודחה שוב מטורניר גדול תחת הנהגת ליאו מסי, ובסיום המשחק בחר הקפטן הארגנטינאי לתקוף את השופטים. יכול להיות שהאלביסלסטה ניזוקו מהחלטות שיפוט במשחק, ומבחירה (יש מי שיגיד תמוהה) של השופט הראשי לא לגשת לבדוק ב-VAR.
אבל זה לא השופט שפגע בארגנטינה במונדיאל, ולא בקופה אמריקה שלפני, ולא במונדיאל 2014 ולא בקופה לפניו, ולא במונדיאל 2010 ולא בקופה 2011. זה לא השופט שנעלם ברוב המשחקים הגדולים כפי שקרה למסי במדים הלאומיים. השחקן שנחשב לטוב ביותר בעולם ולאחד הגדולים אי פעם - לא הצליח להוביל את ארגנטינה הבוגרת לאף תואר. באופן מביש, התואר האחרון של הארגטינאים היה בקופה אמריקה ב-1993. מסי היה אז בן 6.
"נמאס לי שיש בריונות בקופה אמריקה... ברזיל מנהלת הכל", הוא התבכיין אחרי המשחק. אולי כדאי שיזכור שבשני הטורנירים האחרונים זכתה צ'ילה, בזה שלפניהם - אורוגוואי, ולגמר הנוכחי הגיעה פרו. אולי כדאי שייקח אחריות על הכישלון המתמשך שלו בנבחרת. בעצם, אולי כדאי שיפרוש שוב, כפי שעשה לאחר שני הכשלונות הקודמים. את זה הוא יודע לעשות מצוין. אולי נבחרת משוחררת מהצל של מסי תוכל לבנות את עצמה מחדש.
4. קוקו לוקו
אתה מסתכל על קורי גאוף בת ה-15 משחקת במשחק הראשון שלה אי פעם בווימבלדון נגד ונוס וויליאמס בת ה-39 (שזכתה בווימבלדון הראשון שלה כשגוף עוד לא נולדה) - ואתה כאילו רואה תמונת מראה. זה סוריאליסטי. גאוף נעה כמו וויליאמס צעירה, עם מבנה כמו של וויליאמס הצעירה, ואיכויות כמו של וויליאמס הצעירה, ונחישות כמו של וויליאמס הצעירה. כמו מסע בזמן שבו ונוס מהעבר פוגשת את ונוס מהעתיד.
והצעירה, שהפכה לשחקנית טניס בהשראת הוותיקה, מנצחת אותה, לוחצת לה ידיים בהערצה, ופורצת בבכי בלתי נשלט, כמו נסיכה שבמו ידיה הוציאה את המלכה האם לפנסיה.
כמה פעמים ראינו סנסציה כזו שקיבלה בראש בסיבוב שאחרי. אבל לא גאוף. קוקו דילגה בקלילות יחסית גם על המשוכה בסיבוב השני עם טניס אלגנטי ובוגר. איך שלא מסתכלים על זה, היא מסתמנת כדבר האמיתי. עולם הטניס כבר לוקו על קוקו. אה יה יה קוקו ג'מבו, אה יא יה.