די. אן. איי

השבוע, בטיימינג מושלם, שודרה בשידור חוזר בכאן 11 תוכנית "המרדף" שבה נשאל הצ'ייסר מי קבוצת הכדורסל היחידה בעולם שזכתה ב-51 אליפויות. למרבה התדהמה, הוא לא ידע לענות.

השבוע זכתה אותה קבוצה באליפות ה-54 שלה. קוראים לה כמובן מכבי תל אביב - נעים מאוד להכיר.

האליפות ה-54 הזו היא הכי מובנת מאליה והכי לא בו זמנית. עד פגרת הקורונה זו הייתה אחת הקבוצות המרגשות של הצהובים, פוטנציאל פיינל פור ביורוליג בניגוד לכל התחזיות, דריסת הליגה המקומית, התגברות על פציעות שהיו שוברות כל קבוצה אחרת, ממש שלא ייגמר לעולם. עם החזרה מפגרת הקורונה התגלתה קבוצה עייפה, טרודה, חסרת חשק, כזו שרק רוצה שהכל רק ייגמר כבר.

ללא 10 שחקנים שנפצעו ו/או הועזבו, חוזר שוב - 10 (!) שחקנים; אחרי הרחקה של סקוטי ווילבקין שכמעט עלתה בהפסד בסדרה בדרבי ובהדחה בסדרת פלייאוף לראשונה מאז שיטת הפיינל פור; עם ניצחון בסל בשנייה האחרונה מול גלבוע/גליל בחצי הגמר; ומפגש בגמר עם ראשון לציון, שניצחה את מכבי פעמיים לפני כן בשבועות האחרונים.

ועם כל זה, ועם הלחץ המובנה הבלתי אפשרי במועדון הזה, ובלי דחיפה של אלפי אוהדים בהיכל, מכבי עשתה את מה שהיא יודעת הכי טוב לעשות: להיות מכבי. קבוצת הכדורסל היחידה בעולם עם 54 אליפויות. כל השאר יכולות רק לרדוף.

דני

הבחירה בדני אבדיה לשחקן המצטיין של הליגה כמובן מופרכת. עניין של סטטיסטיקה: אבדיה לא נמצא בחמישייה הראשונה במדד היעילות, לא בקליעה, לא בריבאונדים או אסיסטים. מבין הישראלים הוא מדורג שני אחרי תומר גינת, ולמעשה הוא מוביל רק את מדד הפלוס-מינוס. זה אמנם מכובד, אבל לא מספיק. היו ראויים ממנו לתואר.

עושה רושם שהבחירה מונעת בעיקר משיקולים של יחסי ציבור, בכל זאת זו הייתה העונה האחרונה שלו בכדורסל הישראלי, כשהחל מהעונה הבאה נצטרך לקום מוקדם בבוקר כדי לראות אותו ב-NBA. אז כמתנת פרידה זה נחמד.

אבדיה, הפוטנציאל הגדול ביותר שצמח אי פעם בכדורסל הישראלי, מודע לציפיות ולמשקל שמונח על הכתפיים שלו - שהתרחבו במהלך הפגרה תודות לעבודה מאומצת - ולזכותו ייאמר שהוא קול עם זה לגמרי, ובראיונות קודמים איתו, לפני הפריצה במכבי, הוא אמר בלי להסס שהוא רוצה לעקוף את עמרי כספי בהישגי הקריירה.

זו לא שחצנות, זה ביטחון עצמי שיש לו על מה להתבסס. אבדיה מוכשר מכספי - ונראה שהוא חרוץ כמוהו. מדובר בשילוב קטלני. קפיצת המדרגה שעשה השנה מעידה שהוא יכול להגיע רחוק בליגה הטובה בעולם, בשאיפה לקבוצת פלייאוף. בקצב הזה, אנחנו עוד נספר לילדים שלנו שראינו אותו משחק LIVE. איזה כיף זה יהיה.

 

עמרי

באופן פרדוקסלי, עמרי כספי סיים את העונה במכבי גם מוקדם מהצפוי וגם בדיוק כצפוי. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהשחקן הפציע, שלא שיחק כדורסל באופן מסודר כמה חודשים טובים, ייפצע במדי מכבי.

איש לא היה מופתע כשזה קרה. ובכל זאת שני דברים טובים קרו כתוצאה מהפציעה וההתאוששות הבלתי נגמרת: אחד הוא ההחזרה לחיים של אנג'לו קלויארו שהפך לג'וקר של העונה במכבי; השני הוא הפודקאסט-שאיננו-פודקאסט שהנחה, שסיפק כמה ראיונות מעניינים וכותרות חדשותיות כמו בשיחה עם ערן זהבי. ובלי קשר העובדה ששימש כמנטור לאבדיה לקראת הכניסה לנעליים שלו בארה"ב.

עכשיו כספי מתוכנן לחזור לאימונים לאיטו לקראת העונה הבאה, שכל הסימנים מעידים שתהיה עונת הפרישה שלו, בין אם מבחירה ובין אם לא. הכדורסל הישראלי חייב לו לא מעט. מן הראוי יהיה לערוך לו טקס מכובד בהיכל. זאת כמובן, בהנחה שטקס הפרידה ממקי ברקוביץ' כבר הסתיים.

יאניס

חסיד אומות העולם, חתן פרס ישראל, הגאון נרו יאיר, היחיד בדורו. אין עוד מלבדו. סאגפו.

פנאטיקס

קודם כל ולפני הכל, מגיעה התנצלות לארגון "לה פמיליה" על ההשמצות הפרועות וההאשמות חסרות הביסוס ומשולחות הרסן, כאילו חבריו היו מעורבים בתקיפת המפגינים בתל אביב ביום שלישי. אלה כמובן לא היו הם. מדובר בחבורת חובבי אדם ושוחרי שלום, שבינם ובין המקרה הזה אין קשר, ולו רופף. בטח ובטח שהניסיון לייחס להם התנהגות גזענית, פשיסטית, קיצונית ואלימה משוללת כל קשר למציאות, על אף שכמה מהם הודו בכך בבית המשפט לפני כמה שנים וחלקם תקפו נציגי תקשורת אתמול (חמישי) בבלפור. תינוקות שנשבו.

כעת מסתבר, שגם הניסיון לייחס את התקיפה לחברי ארגון האוהדים פנאטיקס של מכבי ת"א - עוד קבוצת היפסטרים פציפיסטים, שרק במקרה נקלעו לפני חודשיים להשחתת רכוש ותקיפה של אזרחים ערבים ביפו - לא הכי מדויק בעולם. כלומר חלק מהחשודים אמנם משתייכים לארגון, אבל התקיפה האמורה ככל הנראה לא הייתה קשורה לעניין, אלא עבודה מהצד, חלטורה.

שופטת בית משפט השלום קיבלה את טענות החשודים לפיהן מדובר בשני צדדים שהתגרו זה בזה, וסייגה שהיא לא יכולה לקבוע מי התחיל. תודה לך הגננת. יחד עם זאת, בתגובה לסנגורי החשודים שהתרעמו שהם שוחררו למעצר בית בעוד החשוד שזרק עליהם אבן בתגובה שוחרר ללא תנאים, אמרה השופטת שההבדל הוא "העובדה שעל פניו מדובר בחבורה שפעלה ביחד לעבר הקבוצה השנייה. לחלקם יש אלות בידיהם, מה שלא ניתן לומר לגבי אותו חשוד שזרק את האבן".

כלומר בכל זאת היה כאן צד אחד אלים, ככל הנראה מאורגן (הרי מי מאיתנו לא לוקח איתו אלות כשהוא יוצא לדרינק עם חברים), וצד אחר שבעצם התגונן. נו, אז אם כך - מה זה משנה מי התגרה במי קודם, ומי "התחיל", כשברור שיש תוקף ויש מותקף? הכל בשם הסימטריה הקדושה?

העיקר שהפוליטיקאים מהימין יגנו את המיצב הכל כך מסית ומסוכן של נתניהו בכיכר רבין. כי מה בסך הכל קרה: מצד אחד מפגינים הוכו והותקפו, מצד שני פסל של ביבי אוכל עוגה. אוף, די כבר עם האלימות משני הצדדים!