קל מאוד לבוא בטענות לשומרים שלא הכניסו את מבקשי המקלט למגדלי YOO בזמן האזעקה בתל אביב, אבל אף פעם אי אפשר להיות יותר מדי זהירים, בטח בתקופה כזאת. כי מי מבטיח להם, לשומרים, שהאבא עם הילדה הקטנה, הזקנה עם הכלב, או שתי הנערות, לא ינצלו את ההזדמנות שנקרתה בדרכן ויחליטו להתנחל עוד כמה דקות בבניין היוקרה, לרצות להשתמש בספא ובבריכת השחייה הפרטית, או חמור מזה – לעלות לדירות של המפורסמים שגרים בו, לארוב להם ולפצוח במתקפת סלפי שאין שום כיפת ברזל שיכולה להגן מפניה. ואף אחד לא רוצה לדעת איך נראה אייל גולן בפיג'מה בשמונה בבוקר.
חוץ מזה, סביר להניח שהשומרים לא קיבלו את ההחלטה לשמור על הדלת ללובי כאילו מדובר בשער לטירה מבודדת על דעת עצמם, אלא שמדובר בהנחיה ברורה וגורפת מטעם ועד הבית, שלא להכניס לבניין אף אדם שאיננו דייר או שהוזמן בהודעה מראש לאחד הדיירים, לא משנה מה קורה.
השומרים גם בטח לא מתורגלים בהפעלת השכל הישר, ההיגיון הבריא והרגש הבסיסי. לא בשכר שהם מקבלים.
בוועד אולי מכינים את עצמם לאיחוד המוצע של תל אביב עם בת ים, ונערכים להתגונן מכל מיני ארחי פרחי, מילדים שיעשו רעש ומכלבים שיעשו את צרכיהם בלובי ובמעלית. תבינו אותם, למה הם צריכים את זה.
יותר מזה, כשרואים בטלוויזיה מה קורה למשל בסביבת מגדלי עזריאלי בזמן אזעקה, אי אפשר שלא לחשוב מה או מי ימנע ממחבל ערמומי לרוץ לתוך הקניון ביחד עם ההמון, כשעליו חומר נפץ מוסווה, לחדור פנימה ללא בידוק ביטחוני – כי השומרים הרי לא יעכבו את מי שמנסה לתפוס מחסה - וברגע שהעסק נרגע, לפוצץ את עצמו (לא שיש פה המלצה חלילה). לפחות לדיירים במגדלי YOO יש את הקניון הפרטי שלהם.
וכך, במחי טפטוף רקטות אחד, נחשפת מדינת תל אביב בתוך מדינת תל אביב. יש את מי שגרים – מילולית – בתוך מגדל שן, תל אביב עילית אם תרצו, או תל אביב 2.0, ויש את אלה שמשתכנים בשכונה הסמוכה, בתל אביב הרגילה, המהודרת פחות, שמתלוננים על היעדר מיגון הולם בדמות מקלט ציבורי ונמצאים ללא מקום מסתור זמין בהישג יד, או רגל במקרה הזה. זה לא סתם עשירים ומעמד ביניים ועניים, זה אלה שחייהם שווים יותר, ואלה שפחות.
בבניין שלנו, למשל, החלטנו להשאיר את דלת האינטרקום פתוחה בימים האלה, לכל צרה שלא תקרה, על אף החשש מפריצות. גם המקלט שלנו פתוח. בואו לראות אותי בפיג'מה ולעשות פיפי במעלית.