"הכל יכול לקרות" זו קלישאת ספורט נבובה, אבל ב-UFC היא פשוט נכונה. עם כפפות שנועדו להגן על פרקי הידיים ולא על גולגולות הלוחמים, מספיק מכה טובה אחת כדי לסיים קרב בדקה האחרונה - גם עד לאותו רגע חטפת מכות רצח. וזה בדיוק הסיפור עם חמשת הקרבות שבהם נעסוק כאן: קבלו את חמש ההפתעות הגדולות בתולדות ה-UFC. חמישה קרבות שאם היית מהמר על המנצחים בהם, היית מתעשר. רגעי תהילה של לוחמים שאף אחד מלבד בחור בשם וגאס דייב (פרטים בהמשך) לא נתן להם סיכוי לנצח. הנה הם בסדר עולה, ואם אתם לא מסכימים איתי - אתם מוזמנים לספר לי כמה אני דביל בתגובות.
מקום חמישי: הנקמה הכי מתוקה
אנטוניו "ביגפוט" סילבה מנפץ את הבועה ואת אליסטר אוברים, קרב במשקל כבד ב-UFC 156
אליסטר אוברים היה הלוחם הכי מפחיד בעולם נכון לשנת 2013. עם 196 ס"מ ו-120 ק"ג של שרירים הוא היה לאחר עשרה ניצחונות על טובי הלוחמים הכבדים מחוץ ל-UFC, וניצחון על המפלצת ברוק לסנר בקרב הבכורה ב-UFC. הוויכוח הלוהט באותם ימים היה אם אוברים הוא אכן הגדול מכולם, או סתם לוחם בינוני שנלחם ללא הצלחה בקל-כבד (עד 93 קילו), התנפח לממדים מפלצתיים, עלה בקטגוריית המשקל והחל לפרק אנשים.
לאחר הניצחון על לסנר, שולם לאוברים סכום מטורף כדי שיתחרה על האליפות, ובינתיים סידרו לו קרב קליל נגד יריב נוח שיספק לכולנו איזה הייליט של נוקאאוט יפה. הרי אי אפשר לתת קרב אליפות אחרי ניצחון אחד. הקורבן שנבחר היה אנטוניו "ביגפוט" סילבה, ברזילאי שסובל ממחלת הגיגנטיזם, או בעברית ענקות - לוחם מגושם ואיטי שלא היה אמור להוות תחרות לסטרייקר הטכני והאימתני מהולנד.
בשבועות שלפני הקרב, אוברים לא חסך מביגפוט השפלות. הוא טען שסילבה זה לא יריב אמיתי, שאין לו שום כבוד ליכולות שלו או לכוח שלו, ושהוא ישמיד אותו בקלילות כדי שיוכל להתרכז מהר בקרב על החגורה.
אנטוניו סילבה פחד מאוברים. אפשר היה לראות את זה בשקילה וגם בשני הסיבובים הראשונים של הקרב, שבהם אוברים חבט בו פעם אחר פעם. בסוף הסיבוב השני, כשהוא מופסד שני סיבובים בכרטיסי השופטים, סילבה חזר לפינה שלו – וכנראה שקרה לו מה שקורה לילד שהבריון השכונתי התעלל בו שוב ושוב עד שהוא החליט להחטיף בחזרה.
הפעמון צלצל וסילבה הסתער עם כל מה שיש לו. בעיטה לראש שנכנסה זעזעה את אוברים, ושחררה את המפלצת שהתחבאה בתוך הברזילאי: כל ההשפלות שספג הפכו למכות זועמות ומדויקות לראש של אוברים, שמצדו נסוג ופק ברכיים לגדר שמנעה ממנו ליפול, אבל לא לחטוף. סילבה החזיק את הראש של אוברים כדי למנוע ממנו ליפול והמשיך לפוצץ אותו. גם אחרי שההולנדי שכב חסר הכרה על המזרן, סילבה העיף מעליו את השופט ורץ לאוברים כדי להמשיך לתת בו.
המבט של סילבה והשאגה שלו מעל אוברים אמרו הכל. זו הייתה הנקמה הכי מתוקה שראיתי אי פעם בענף הזה.
מקום רביעי: הנוקאאוט הכי אכזרי
גבריאל גונזגה מלמד את מירקו פיליפוביץ' איך מרגיש וולה לראש, קרב במשקל כבד ב- UFC 70
שנת 2007, ימי ההשתלטות של ה-UFC על ליגת "פרייד" היפנית לאחר שהאחרונה הסתבכה בצרות משפטיות. אחד הכוכבים הגדולים של פרייד, הקרואטי מירקו פיליבוביץ׳ - הידוע כ"קרוקופ" בשל שירותו לשעבר ביחידת עילית של המשטרה הקרואטית - היה סטרייקר רוצח עם בעיטה שמאלית שהשכיבה את גדולי הלוחמים בעולם לישון. בקרב הבכורה שלו ב-UFC הוא ניצח אלמוני בשם אדי סאנשז בקלות משמימה, והקרב השני שלו בארגון היה נגד הברזילאי גבריאל גונזגה, שהיה ידוע בעיקר בג׳יו ג׳יטסו המצוין שלו. הקרב ביניהם היה על הזכות לפגוש את האלוף דאז, רנדי קוטור.
קרוקופ היה פייבוריט אדיר וכולם ציפו ממנו לבעוט את גונזגה מחוץ לאוקטגון. וזה מה שקרה, רק הפוך. גונזגה לקח את הקרואטי לקרקע וריכך אותו במכות במשך רוב הסיבוב, ו-10 שניות לסופו - כשקרוקופ הצליח לקום - גונזגה שחרר בעיטה שמאלית מהגיהינום, או מקורס הבעיטות של קרוקופ עצמו. למיליוני צופים בעולם, כולל הח"מ, נשמטה הלסת לרצפה. והקרואטי? הוא איבד הכרה וקרס על הרצפה בצורה שגרמה לרגל שלו להתעקם בזווית לא אנושית. זהירות: מראות קשים לצפייה.
מירקו פיליבוביץ׳ מעולם לא חזר לעצמו לאחר הקרב הזה. גונזגנה מצדו הפסיד בקרב האליפות לקוטור בנוקאאוט.
מקום שלישי: הריקוד הכי סוער
רנאן בראו חוטף דומיניק קרוז מטי.ג'יי דילאשו, קרב במשקל תרנגול (עד 60 קילו) ב-UFC 173
הברזילאי רנאן בראו הגיע לקרב עם האמריקאי טי.ג'יי דילאשו לאחר 32 ניצחונות רצופים. ההפסד היחיד שלו היה בקרב הבכורה שלו כמקצוען, ב-2005 בהחלטה. מאז ועד 2014, לא רק שהוא לא הפסיד: בראו הפך לאלוף בקטגוריית המשקל עד 135 פאונד, ודורג שלישי ברשימת הפאונד-פור-פאונד (הלוחם הטוב ביותר בלי קשר למשקל). לאחר ניצחון בנוקאאוט על יורייה פייבר הוא היא אמור לעלות לקרב עם רפאל אסונסאו, אלא שהאחרון נפצע - ודילאשו קיבל את הזדמנות חייו.
האמריקאי היה אנדרדוג מטורף. אף אחד לא דמיין בכלל שייקח אפילו סיבוב. כולם התעסקו בדומיננטיות של הברזילאי ובשאלה אם הוא הגדול מכולם. כאן אתם מצפים בטח שאכתוב "כולם חוץ מטי.ג׳יי דילאשו", נכון? הוא שלט בברזילאי בצורה מוחלטת במשך ארבעה סיבובים, תוך שהוא מראה סגנון תנועה חדשני שדומה ממש לריקוד - רק כדי לסיים אותו בסיבוב החמישי בבעיטה לראש ומכות. קרב אפי.
אגב, הסגנון של דילאשו פותח בנסיבות מקוריות ומקריות במיוחד: הוא שימש יריב אימונים לדומיניק קרוז, מי שנודע בסגנון תנועה ייחודי שהפך את המשימה של לחבוט בו לכמעט בלתי אפשרית. דילשאו נבחר לחקות את קרוז באימונים ולנסות לזוז כמוהו, אז הוא למד וחיקה והתאהב. בקרב האליפות שקיבל במפתיע הוא הראה לעולם על מה עבד, וגרם לאלוף הדומיננטי כל כך להיראות פשוט אבוד.
מקום שני: המנצח הכי ישיש
ג׳ורג׳ סיינט פייר מקבל נוקאאוט ממאט סרה,קרב אליפות במשקל בינוני-קל (עד 77 קילו), UFC 69
אני יודע, אתם חושבים שהקרב הזה מ-2007 אמור להיות במקום ראשון, אתם יכולים לחסוך ממני טוקבק מעליב. בעיניי הוא לא המנצח, אבל כן מקום שני מפואר. רגע נדיר שייזכר לעד והגדיר את הקריירה של מאט סרה.
אל הקרב שנערך ביוסטון לא יכלו השניים להגיע בדרכים יותר שונות. מאט סרה הגיע כמנצח העונה הרביעית של הריאליטי The Ultimate Fighter, עונה שהייתה ידועה כ"עונת הזקנים מהחבובות". בניגוד לפורמט הרגיל - לוחמים צעירים ולא מוכרים נלחמים ביניהם והמנצח מקבל חוזה ב-UFC - בעונה הזאת הוחלט לתת צ׳אנס ללוחמים ותיקים שנחתכו מה-UFC לעשות קאמבק. ולא סתם, אלא בקרב מיידי על התואר. סרה, איטלקי ניו יורקי חביב וגוץ, ניצח בגמר התחרות בקרב משעמם ובהחלטה חצויה. הוא חזר ל-UFC לקרב מול הכוכב הכי גדול של הארגון, האתלט המפלצתי והאלוף הטרי, הקנדי ג׳ורג׳ סיינט פייר.
סיינט פייר היה מהיר יותר, חזק יותר וגבוה יותר. הוא גם הגיע לאחר שרשרת ניצחונות דומיננטיים, כשבאחרון לקח את החגורה מהאלוף האגדי מאט יוז, בבעיטה לראש. הוא היה העתיד של הספורט: דינמי, מוכשר בכל האספקטים של הלחימה ופנומן מבחינה אתלטית. מולו הגיע לקרב האנדרדוג הכי גדול בהיסטוריה של ה-UFC, מבוגר בשבע שנים מהאלוף ועם מינוס 15 סנטימטר במוטת הידיים.
תחילת הקרב הלכה כמו שכולם ציפו: סיינט פייר השתעשע עם סרה בבעיטות ובתנועה פנימה והחוצה. אלא ששלוש דקות לתוך הקרב באה מכה אחת ששינתה הכל. סרה תפס את סיינט פייר בוו ימני מעל לאוזן, מה שגרם לקנדי לאבד שווי משקל ולרקד כמו תרנגולת שחוטה באוקטגון. סרה הסתער ובסדרת מכות הצליח לסיים את זה, לעשות גלגלון על יד אחת מרוב שמחה ולקבל את חגורת האליפות.
בקרב החוזר, שנקבע מיד, הקנדי ניצח די בקלות. שלושה קרבות אחר כך כבר פרש סרה פרש מלחימה. כל זה לא משנה ולעולם לא ייקח ממנו את התואר - אלוף העולם לשעבר של ה-UFC.
מקום ראשון: ההולי הכי שיט
הולי הולם בועטת מהראש של רונדה ראוזי את הרצון להילחם שוב אי פעם, קרב אליפות נשים במשקל עד 60 קילו, UFC 193
למה בחרתי בקרב הזה מ-2015 במקום הראשון? ראשית, כי רונדה ראוזי הייתה הפייבוריטית הכי גדולה בהיסטוריה של ה-UFC, עם יחס הימורים של 2000- (כלומר, כדי להרוויח 500 דולר הייתם צריכים לשים עליה 10,000). שנית, כי היא הכוכבת הכי גדולה בהיסטוריה של הארגון, כולל הגברים - ועד לאותו קרב גם הלוחמת הכי דומיננטית בענף. לקרב עם הולי הולם היא הגיעה לאחר 12 ניצחונות רצופים, ללא אף הפסד. כל הקרבות מלבד אחד הסתיימו בסיבוב הראשון, ובשלושת האחרונים היא עשתה זאת בזמן שלא עלה על 37 שניות. היא הייתה פאקינג נינג'ה.
כמדליסטית אולימפית לשעבר בג׳ודו, ראוזי ניצלה את משחק ההטלות האימתני שלה כדי להטיל את יריבותיה לקרקע, ואז לקחת להם את היד בבריח - תרגיל פטנט שהיא תרגלה מאות אלפי פעמים עד שהפכה אותו למושלם ובלתי ניתן לעצירה. במשך רוב הקריירה שלה היא הייתה פוני של טריק אחד, אבל איזה טריק. שמונה הניצחונות הראשונים שלה הושגו בדיוק ככה. כולן ידעו שזה מגיע, כולן ניסו להימנע מזה, כולן מצאו את עצמן נכנעות כדי להציל את היד מלהישבר. היחידה שלא נכנעה הייתה מישה טייט. תעשו גוגל על איך נראתה היד שלה בסוף הקרב, אבל אל תעשו את זה אחרי האוכל.
בקרב האחרון לפני המפגש עם הולם, לרוע מזלה, ראוזי ניצחה את הברזילאית בץ׳ קוהיאה בנוקאאוט תוך 34 שניות. למה לרוע מזלה? כי הניצחון הזה גרם לה, למאמן שלה ולכל העולם לחשוב שהיא גם סטרייקרית טובה, ולה עצמה להאמין שהיא באמת בלתי מנוצחת. אפילו הפרשן הבלעדי של ה-UFC, ג׳ו רוגן, הילל ושיבח את יכולות האיגרוף של ראוזי. לזכותו ייאמר שגם הוא, כמו כל העולם ואשתו ואני, היה שבוי בקונספציה. כולנו רוצים להאמין בגיבורי-על, ואם אין אז בגיבורת-על. ורונדה ראוזי, עם האישיות המוטרפת שלה והיכולת הנדירה שלה, היתה הסופרוומן שלנו. ואז הגיעה הולי הולם, אלופת איגרוף מקצוענית לשעבר, וחשפה בפני העולם את האמת.
בסיבוב הראשון הסתערה ראוזי קדימה עם וו שמאלי, כדי להגיע לקלינץ' ולהטיל את הולם לקרקע. עד לאותו רגע לא נמצאה הלוחמת שהצליחה למנוע ממנה לעשות את זה, אבל עד לאותו רגע גם לא הייתה ב-UFC סטרייקרית שמאלית, גבוהה, עם שנים של ניסיון באיגרוף מקצועני ברמות הכי גבוהות.
אגרוף שמאלי אחורי מדויק בלם את ההסתערות של ראוזי. פעם אחר פעם היא ניסתה להסתער קדימה, ופעם אחר פעם הולם ניצלה עבודת רגליים חכמה ועדיפה בהרבה כדי לחבוט בה. בסוף הסיבוב חזרה רונדה לפינה שלה שותתת דם, מותשת, ולראשונה בקריירה שלה בפיגור של סיבוב. זה היה ההולי שיט מומנט הראשון. ואז, 59 שניות לתוך הסיבוב השני, הגיע ההולי שיט הכי גדול בהיסטוריה של ה-UFC.
כשאני נזכר ברגע הזה, הוא רץ אצלי בראש כמו סצנה מ"המטריקס": ראוזי מנסה עוד וו שמאלי וחוטפת עוד שמאלית מדויקת שגורמת לה למעוד. היא קמה, הולם בועטת גבוה, ובשניית המפגש המצלמה קופאת ועושה 360 מעלות, כשהרגל של הולם מקפלת את הראש של רונדה כלפי מטה ודם משפריץ לה מהפה. כשהפריז משתחרר, האלופה הבלתי מנוצחת נופלת חסרת הכרה לקרקע. והעולם משתגע. האישה ששמה היה הביטוי השלישי עם הכי הרבה חיפושים בגוגל באותה שנה, שלא הייתה אמורה להפסיד לעולם, הפסידה. והאינטרנט נשבר.
אה, כן: ובחור בשם וגאס דייב, מהמר ספורט ששם 20,000 דולר על הולם, הרוויח באותו רגע 240,000 דולר.