איך מחליטים מי הפוליטיקאים הישראלים הכי קשוחים בסביבה? כדי לבחור את אותם מכובדי ציבור גבריים, נעזרנו בכמה קריטריונים שמקובל לקבוע לפיהם מי גבר ומי לא. הם לא מוחלטים, ובכל זאת נראה שהם ממצים את הדימוי הגברי:
קודם כל בדקנו מי הפוליטיקאי שעושה הכי הרבה 'מה בראש שלו'. כלומר מי מתעלם, יחסית, משיקולי פוליטיקה ועושה מה שטוב לנבחריו – גם אם זה לא תורם לו מבחינת מעמדו הפוליטי.
שיקול נוסף הוא מי שלוקח סיכונים ומנצח. כלומר לא פוליטיקאי שחושש מדימוי תקשורתי, אלא אחד כזה שלא מתרגש ממה שחושבים עליו.
שיקול נוסף הוא הצלחה בכנסת – מי שמצליח להעביר חוקים ומהלכים שהוא רוצה.
לבסוף, התחשבנו בדימוי התקשורתי, ובשירות צבאי מעניין (מעניין = קרבי).
רשימת הפוליטיקאים הקשוחים גרסת ערוץ הגברים לשנת 2011, לפניכם.
אריאל אטיאס
ציבורית, אריאל אטיאס מוערך הרבה יותר מראש המפלגה שלו, אלי ישי. הוא בכנסת רק מ-2006 וכבר מילא בהצלחה שני תפקידי שר. במסגרת תפקידו כשר התקשורת נאבק בחברות התקשורת הגדולות ומספיק לקרוא ראיון עם סמנכ"ל פרטנר שתוקף אותו ומסביר שהוא פופוליסט שפועל למען הציבור כדי לאהוב אותו. כל מי שמסתכסך עם מנהלי החברות הגדולות במשק ומצליח להביא לרפורמה בשוק הסלולרי – ראוי להיכנס לרשימת הפוליטיקאים הגבריים בלי היסוס בכלל.
אהוד ברק
אהוד ברק הצליח להשניא את עצמו כמעט על כל אוכלוסיית מדינת ישראל, בקונצנזוס חוצה מחנות פוליטיים. אבל עם דבר אחד קשה מאוד להתווכח: הבן אדם גבר. המבצע הכמעט צבאי של הפרישה ממפלגת העבודה, שהפתיע גם כתבים פוליטיים, מעיד על חוסר התחשבות מוחלט בסביבתו ודאגה בעיקר לעצמו. על כך אפשר להתווכח האם מדובר בתכונה גברית רצויה, אך קיים עדיין קונצנזוס רחב לגביה. ברק עושה מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, וגם אם ייעלם בקרוב מחיינו – זה יקרה כי הלך בדרכו ונאבק עד הסוף כדי שזה לא יקרה. בנוסף, יש מן נטייה לשכוח לאדם את הישגיו הצבאיים אחרי שהוא נכנס לפוליטיקה: אסור לשכוח לברק את מבצע סבנה, את עיטור המופת ואת צל"שי הרמטכ"ל על פעולות בהן השתתף.
אביגדור ליברמן
אפשר להסכים עם דרכו וגם לא להסכים איתה, אבל עם דבר אחד קשה להתווכח: אביגדור ליברמן הוא אחד הבולדוזרים הקשוחים ביותר שקיימים כאן. כמעט כל התבטאות שלו גוררת גינוי תקשורתי (ובמקביל: אהדה ציבורית), לא ניכר שהוא מתרגש במיוחד מחקירותיו השונות, וככל שאפשר להתרשם – גם אם מתנגדים בנשמה לכל עמדה בה הוא דוגל – הוא לא זז מעקרונותיו וערכיו, ע"ע עקרונות הנאמנות בהם הוא דוגל. בפוליטיקה של היום אי אפשר להתעלם מכך. בנוסף: הוא נבחר לאחד ממאה הנבחרים של המגזין האמריקני Time ב-2009, מה שלבד היה מספיק כדי להכניסו לרשימה.
אחמד טיבי
כל מי שאוהב את ליברמן לא סובל אותו ולהיפך, אבל אחמד טיבי ידוע כפוליטיקאי שעושה הכול למען בוחריו, ועל הדרך גם למענו. הוא נפגש עם ערפאת בניגוד לחוק בזמנו וגם נסע ללבנון בצעד שנוי במחלוקת, כלומר לוקח סיכונים בכפוף לחסינות לה הוא זוכה כח"כ. הוא אהוד למדי בקרב ערביי ישראל, ולו רק בשל העובדה שכינה פעם את הפוליטיקאי מהסעיף הקודם כ'מהגר פאשיסט'. מנגד, צריך לזכור לו לטובה את העובדה שהוא נוהג לפקוד את אירועי יום השואה ומשתתף מדי שנה באירוע של 'יש שם לכל אחד' – צעד שבקרב תומכיו, יש להניח, מתפרש לא לחיוב.
פואד
בנימין בן אליעזר, גם מבלי להכיר אותו לעומק, הוא גבר אמיתי. כל אדם שגם בגיל 75 עדיין מכנים אותו בכינוי שבו נולד הוא כנראה גבר אהוד על סביבתו. חולשתו לאוכל מעוררת הזדהות ולמען האמת רק המשפט שאמר כשהשתחרר מהאשפוז שלו בבית החולים לאחרונה, "לא סטייקים ולא בטיח", מספיק כדי להכניסו. מובן שהרזומה של פואד, תא"ל (מיל') וקריירה פוליטית ארוכה שמעידה על יכולת שרידות גבוהה, עומד לזכותו ומגיע לו קרדיט בגינו.
עוזי לנדאו
איש של עקרונות וערכים, וזאת הסיבה המרכזית אולי לחוסר ההצלחה היחסי שלו בפוליטיקה. הוא אמנם שר בממשלה אך נדמה שיכול היה להגיע רחוק יותר אם היה מתפשר יותר. וזה בדיוק מה שמציב אותו ברשימה. למען עקרונותיו עוזי לנדאו הקריב הצלחה פוליטית, ובינינו – זה מה שהופך אותו לגבר אמיתי, גבר מהדור של פעם. הפנייה שלו לאחרונה לנתניהו לשים את חברון לפני ארצות הברית ממחישה את אופיו אולי יותר מכל.