קהילת המואי תאי (אגרוף תאילנדי) במזרח הרחוק נמצאת תחת אבל כבד בעקבות מותו של נער בן 13 שנהרג לאחר נוקאאוט אכזרי שספג במהלך קרב. על פי הדיווחים, אנוצ'ו ת'אסקו סבל מדימום מוחי כיומיים לאחר הקרב שהתקיים במסגרת טורניר מקומי בעיר מגוריו. הנער התמודד כבר בכ-170 קרבות במהלך 8 השנים האחרונות, לפני שאיבד את הכרתו בזירה ומת כתוצאה מסיבוכים רפואיים.

מותו הטראגי הוביל את חברי הפרלמנט התאילנדי ליזום חקיקה אשר תאסור על השתתפותם של נערים מתחת לגיל 12 בקרבות אגרוף תאילנדי לנוער - ענף פופולרי מאוד במדינה. ההודעה הובילה למחאה גדולה מצד קהילת המואי תאי המקומית אשר טענה כי כיום כבר קיימים חוקים שמנגישים את הספורט לנוער ושהשתתפותם של נערים בקרבות הוא חלק בלתי נפרד מהמסורת התאילנדית.

כלי התקשורת המקומיים פרסמו קטעי וידיאו ממהלך הקרב בהם ניתן לראות כי אנוצ'ו ויריבו, פטומונגקול פור פינפט, לא חבשו מגני ראש בזמן הקרב ביניהם. מעבר לזה, ניתן לראות כיצד אנוצ'ו הוכה ללא הרף בראשו, עד שלבסוף התמוטט. דמרונג ת'אסקו, דודו של הנער ומאמנו, התייחס לתקרית הטראגית בראיון לעיתון תאילנדי ואמר: "הייתי רוצה לראות חוק שידרוש מלוחמים מתחת לגיל 15 ללבוש ציוד מגן בזירה".

המחסור במגנים לא היה הנתון היחיד שהסעיר את אוהדי הענף בתאילנד והעולם; לא מעט אנשים הפנו אצבע מאשימה כלפי השופט שלא עצר את הקרב מוקדם יותר. יריבו בן ה-14 של אנוצ'ו התייחס גם הוא לתקרית הטראגית והביע צער על השתלשלות האירועים. כמו כן, הוא הביע כוונה למכור חלק מהציוד האישי שלו בשביל לגייס כסף עבור משפחתו של אנוצ'ו.

ד"ר צ'צ'אי אי-ארום, רופא ילדים בבית החולים רמאת'בודי, סיפר כי הוא תומך בהפחתת כמות הנערים בענף המואי תאי לנוער. לטענתו, ילדים מתחת לגיל 15 רגישים יותר לפגיעות מוח וראש. במידה והצעת החוק תעבור, הגיל המינימלי של הלוחמים יהיה מעל 12 וכל הלוחמים בין הגילאים 12-15 יאלצו לנטר את מצבם הרפואי לעיתים תכופות וללבוש מגינים באופן קבוע, בזמן שכרגע הענף מאפשר את השתתפותם של ילדים לגיל 10 בקרבות אגרוף תאילנדי.

למרות נכונות הפרלמנט להעביר את החוק, פעילים למען זכויות ילדים במדינה טוענים כי הוא לא ישנה את התמונה באופן משמעותי, שכן ענף המואי תאי לנוער הוא רווחי מאוד. על פי הדיווחים, לוחמים מרוויחים בין 150 ל-4,000 דולר לקרב - בהתאם ליכולת שלהם בזירה והפופולריות שלהם במדינה. כמו כן, חשוב להדגיש כי במקרים רבים הכסף מתחלק בין הלוחם, המאמן, המנהל ואנשי צוות אחרים – מה שמשאיר מעט מאוד כסף ללוחם עצמו.

(מקור)