חלק בלתי נמנע מהחיים בבית – לבד או עם שותפים, עם חברה או עם דג זהב – הן המטלות שמתלוות אליו כמו קרציות לכלב. נדמה שזה לעולם לא נגמר: כשהכלים מודחים, שקית הזבל מתמלאת; כששקית הזבל נזרקת, הכביסה נערמת; כשהכביסה במכונה, הדשא בחצר דורש כיסוח וחוזר חלילה במעגל המתסכל של חיי הבית. הבשורות הרעות הן שמטלות הבית כאן כדי להישאר. הבשורות הטובות הן שעם קצת עורמה אפשר להתחמק מהן.
למשוך זמן
ביצוע מטלות הבית הוא כמו דו קרב של מצמוצים שתוצאותיו ידועות מראש. אם תחזיק מספיק זמן תגלה שגם אם הבחורה עצבנית, זועמת ועומדת להתפוצץ עליך, היא לא תצליח להשלים לאורך זמן עם ההזנחה הפושעת שלך, ותיטול יוזמה. משמע – הכלים הנערמים בכיור, שקיות הזבל המתאספות ליד הדלת, כדורי האבק על הרצפה – כל מה שממתין לך ייאסף אל אבותיו על ידי יקירתך, שעייפה מלחכות לך ואפילו מלצעוק עליך. אם תכנס לקרב בידיעה שזו מלחמת התשה ותטווה אסטרטגיה בהתאם, תגלה שמטלות הבית מתבצעות בכל מקרה, והאפשרות שזה יקרה בזכותך היא רק אחת מהאופציות.
(כל זה, כמובן, לא תופס במקרה שאתה חי לבדך או עם שותפים גברים שמוסר ההיגיינה שלהם נמוך יותר מים המלח ביום רע).
להיכשל
עוד דרך ידועה להתחמק מביצוע משימות היא לבצע אותן באופן גרוע. בהנחה שאין חשש שמישהו יפטר אותך מהמשפחה או מהבית, עליך לנסות להביא לפיטוריך מביצוע המטלות, וזאת באמצעות כשלון בביצוען. לא צריך להרחיק לכת: צלחות שלא נשטפו כיאות, שקיות זבל דולפות, כביסה לבנה שהופכת ורודה. אתה מפוטר! לך לראות טלוויזיה בסלון.
חוסר אונים
ואריאציה על הביצוע הכושל – להפגין מראש את האימפוטנטיות שלך, בטרם יתרחש האסון. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות מטח מתמשך של שאלות שיבהירו כי מדובר באדם אובד עצות. דיאלוג לדוגמה:
"אתה יכול לעשות כביסה?"
"בטח. איפה הכביסה?"
"בסל באמבטיה"
"לקחת הכל?"
"לא. תפריד לפי צבעים"
"זה הרבה מכונות, לא?"
"לא כל צבע בנפרד! רק צבעוניים ולבנים"
"ואם זה לבן עם ציור?"
"אז לבן"
"אבל הציור גדול מאוד"
"אז צבעוני"
"מה לעשות עם זה?"
"להכניס למכונה"
"עם הסל?"
"לא. תוציא אותם מהסל"
"קודם צבעוני או קודם לבן?"
"לא משנה"
"על איזו טמפרטורה?"
"איזו כביסה שמת?"
"מלוכלכת"
"ברור... איזה צבע?"
"יש פה לבן, אדום, שחור..."
"אבל אמרתי לך... עזוב. אני אעשה את זה. לך לראות טלוויזיה"
רחמים
ואפשר גם פשוט לבקש רחמים ("בבקשה! תחוני אותי משטיפת הכלים!"), או טוב מכך: לעורר רחמים. למשל, לספר לה שהבוס לא מפסיק לרדת עליך בעבודה. אתה מתוסכל. אתה רוצה לבכות (דמעה או שתיים יעזרו במקרה הזה).מיהי קרת הלב שתבקש מגבר נרדף, מתוסכל ורגיש שכמוך להוריד את הזבל?
אאוטסורסינג
א"ב של עבודה בעולם המודרני – אם משהו לא מתאים לך, תעשה אאוטסורסינג. זה עובד בשביל חברות ענק שמקימות מרכזי שירות לקוחות בהודו, זה עובד בשביל צה"ל שעבר לשירותי קייטרינג, אין סיבה שזה לא יעבוד גם בשבילך. אאוטסורסינג, גילו כבר כולם, זו הדרך הבדוקה לקבל קרדיט על ביצוע עבודה מבלי להתאמץ. והאאוטסורסינג הקלאסי של מטלות הבית הוא כמובן העוזרת, שתמורת סכום לא סמלי תסגור את כל הפינות המאובקות שאתה לא מגיע אליהן.
עסקאות
אם אתה כבר משלם, אולי יהיה זול יותר לסגור עסקאות בתוך הבית: בייביסיטר תמורת שטיפת כלים, מסאז' תמורת ספונג'ה. אם אין לך מה להציע בבית, תמיד תוכל לשלוף שוברי מתנה ולקנות את לב אהובתך או שותפך ביום ספא או בכרטיסים לכדורגל, שעניקו לך חופש מיום המטלות שממתין לך בבית.
הפרעת קשב וריכוז
ילדים כבר מזמן למדו את התרגיל: מבחן קשה? שיעור משעמם? מיד הם שולפים את כרטיס ה-ADD/ADHD ומודיעים שאין להם ריכוז, כוח, חשק או עניין. אם כן, מדוע שלא נלמד מהם? אם הפרעות קשב וריכוז מונעות מהם להתמקד בפתרון בעיות מתמטיות, מדוע שהם לא ימנעו מאיתנו להתמקד בפתרון בעיית האבק המצטבר על המדף? ומה טוב יותר מלענות לזוגתך המתלוננת על הזנחת הבית מאשר ב"מצטער, אני שומע אותך אבל לא קולט כלום, יש לי הפרעת קשב חמורה"?
אלרגיה
כשזה מגיע לניקיון, איזה תירוץ עולה באולטימטיביותו על אלרגיה לאבק? מי השפל שישלח אותך לעבוד בגינה עם אלרגיה לדשא? מחקר אמריקאי גילה שלמעלה מ-55% מאוכלוסיית המדינה סובלת מאלרגיה אחת לפחות. הצטרף עוד היום למועדון הלקוחות המרוצים, וקבל כרטיסי פטור ממטלות בית מעיקות. רק קח בחשבון שמדובר בשקר לכל החיים; הסיכוי שהיא תתפוס אותך יום אחד מתגלגל על הדשא שמח וטוב לב הוא גדול יותר ממה שנדמה לך.